דו"ח טכנולוגי
אובר מנסה להכניס את הנהגים שלה לחובות
אובר נכנסת לתחום הסאב-פריים ומעודדת את נהגיה לקחת הלוואות, מנכ"ל טינדר הודח על ידי המשקיעים בעקבות שערוריית ההטרדה המינית ועדיין לחמישית מהאמריקאים אין חיבור לאינטרנט - גם בערים המרכזיות
מה יכול להכשל?
אובר, חברת המוניות שמכחישה שהיא כזו, ושאפילו ניסתה לטעון שנהגים המועסקים על ידה אינם עובדיה, ממשיכה לחצוב לעצמה את התואר של החלאנית הגדולה ביותר בעמק הסילי-קון. עכשיו מתגלה כי היא מוכרת לנהגים - שהם, כאמור, לא העובדים שלה לדידה - הלוואות שהם לא יוכלו להחזיר.
טראוויס קלנצ'יק, מנכ"ל אובר צילום: בלומברג זוכרים את משבר הסאב-פריים, שב-2008 כמעט גמר על הכלכלה המערבית? זה שבמסגרתו בנקים דחפו הלוואות בתנאים רצחניים לאנשים שלא יכלו להחזיר אותן ושהבנקים היו צריכים לדעת שהם לא יוכלו להחזיר אותן? אז אובר עושה את אותו הדבר, רק עם כלי רכב. היא משכנעת את הנהגים שלה, שאין להם את היכולת הכלכלית לרכוש רכב בעצמם משום שהבנקים מסרבים להלוות להם כסף כי הם לא יוכלו להחזיר אותו, ללוות כסף שהם לא יוכלו להחזיר.
כדי לעשות את התרגיל הזה, אובר מסתייעת בשתי חברות – החטיבה הכלכלית של ג'נרל מוטורס ו-Santander Consumer USA, שבכלל נמצאות כעת תחת חקירה פדרלית בגלל הלוואות סאב-פריים. אחרי שהחלה החקירה, המשקיעים של סאנטנדר תבעו אותה בשל הולכת שולל.
אובר מחברת בין הנהגים ובין המלווים. היא רוצה שהרכבים של הנהגים שלה – שהם, כמובן, צריכים לספק בעצמם – ייראו טוב. לשם כך, היא משווקת את ההלוואות הללו באגרסיביות. כמובן, היא לא מזכירה את המילה "סאב פריים" בשיווק שלה, והיא לא אומרת כלום על העובדה שהחברות הרלוונטיות נמצאות תחת חקירה של משרד המשפטים.
המנכ"ל הנכלולי של אובר, טראוויס קלנצ'יק, אומר לנהגים שוב ושוב שאם הם יעבדו אצלו, אז תמורת 60 שעות עבודה בשבוע – כלומר, 12 שעות ביום – הם יוכלו לעשות 100,000 דולרים בשנה. בפועל, הסכום קרוב יותר ל-72,000, והוא לא כולל את הוצאות הרכב. ואם אתה צריך להוסיף על זה גם החזרי הלוואה פרועים – ובכן.
אובר מצהירה בגלוי שהיא צריכה נהגים חדשים, עם רכבים חדשים. ההנחה שלה, כנראה, היא שהנהג יפשוט את הרגל והשותפים של אובר יפשטו את עורו עוד שנתיים או יותר. עד אז, אלוהים גדול.
סוויפ שמאלה להטרדה מינית
זוכרים את פרשיית ההטרדה המינית בטינדר, לאחר שבכירה בחברה – וויטני וולף – הודחה בגלל הקרבה בין החבר שלה לשעבר למנכ"ל החברה? זו שהסתיימה לכאורה בהתפטרות החבר, ג'סטין מאטין, ובפיצוי לא ידוע לוולף, אבל מחוץ לכתלי בית המשפט? אז מסתבר שזה לא נגמר שם.
שון ראד, מנכ"ל טינדר לשעבר צילום: בלומברג מייסד החברה, שון ראד, המשיך לשמור על יחסים קרובים מאד עם מאטין, שהיה איש סודו, גם אחרי שזה התפטר מהחברה. אבל כאן נזכירכי בשלב מוקדם של הקמת טינדר, החברה העבירה 60% מהמניות שלה לחברת אחזקות האינטרנט IAC. באוקטובר, אחרי הפשרה עם וולף, ל-IAC נמאס מהתנהלות של החברה.
איש הקשר של IAC עם טינדר, סם ייגאן, התקשר לראד והודיע לו שהוא מודח מתפקידו כמנכ"ל. ראד ניסה להתווכח, אבל ההחלטה התקבלה בלעדיו ובלי שמישהו יטרח להתייעץ איתו. ב-IAC הגיעו למסקנה שהתרבות הארגונית של טינדר חולה, שהמבנה שלה לא ברור ושיש יותר מדי קשרים אינטימיים בין המנהלים. ראד שקל התפטרות, אבל ירד מזה בסופו של דבר. עד לאחרונה, שמרו על הפיטורים של כסוד. לא עוד.
21.1% ללא חיבור לרשת
21% הוא השיעור החציוני של משפחות ב-176 ערים מרכזיות בארה"ב, שמתקיימות ללא חיבור כלשהו לרשת. הנתונים, כמובן, משתנים מעיר לעיר. את הטבלה מובילה לארדו, טקסס, עם 40.2% של חסרי חיבור, כשבמקום השני נמצאת דטרויט, שפשטה רגל לפני מספר שנים, עם 39.2%. חשבו מה זה אומר - למעלה משליש מהתושבים בעיר שפשטה רגל אין את הכלים הנדרשים בכלכלה המודרנית לחלץ אותם מהמשבר.
39% מבתי האב בדטרויט ללא חיבור אינטרנט צילום: אי פי איי המשמעות היא שאפילו בערים מרכזיות בארה"ב יש פלח אוכלוסיה גדול, יותר מחמישית מהאוכלוסיה, שמוצא את עצמו נשאר מאחור בעוד המהפכה הדיגיטלית דוהרת קדימה. אלה אנשים שלא יוכלו להשתמש בהזדמנויות של הרשת, ובזמן שהם לא מצליחים לעשות את זה, האנשים שיש להם יקבלו יותר ויותר הזדמנויות.
עד לאחרונה נהוג היה לומר שהיעדר חיבור ופער דיגיטלי הן תופעה כפרית, או של עיירות קטנות – מקומות שאליהם לא שווה לחברות הרשת להגיע. עכשיו ברור שזו גם תופעה עירונית. רשמית, 94% מהבתים בארה"ב יכולים להתחבר לרשת, במהירות סבירה פחות או יותר (בעיקר פחות); בפועל, כפי שאפשר לראות, רבים מהם לא מסוגלים לכך, הרבה בגלל התשלומים ההכרחיים – לא רק החיבור עצמו, אלא גם הצורך במחשב.
על הרקע הזה, יש לציין בחיוב את הדרישה של מחוקקים בארה"ב שספקיות רשת, כדי שיקבלו חוזים אזוריים, נדרשות לספק חיבור חודשי בסכום של עשרה דולרים למשפחות עניות. אבל, כפי שאפשר לראות, זה רחוק מלהספיק.
קצרצרים
1. תופעת האמוג'י ממשיכה לכבוש את העולם, אלוהים יודעת למה. משתמשים התלוננו פעמים רבות שהאמוג'י אינם מגוונים גזעית. בקרוב תבוא הבעיה הקריטית הזו על פתרונה: Unicode 8.0, שאמור לצאת תוך מספר חודשים, יאפשר למשתמשים לבחור את הגוון הרצוי של האמוג'י שלהם, ואף לאפשר לזוגות בעלי גוון שונה לפרסם צמדי אמוג'י, כל אחד עם הגוון הנכון. צעד קטן למתכנתים, צעד קטן עוד יותר למין האנושי.
אמוגי בצבעים שונים
2. מחקר שפורסם בבטאון של אגודת הרפואה האמריקאית מזהיר שחבישת גוגל גלאס צפויה ליצור נקודה עיוורת אצל המשתמש, מה שעשוי להוביל למותו המהיר על ידי משאית. החוקרים הדגישו שלא מדובר בבעיה של הסחת דעת בגלל מיילים או מסרונים שמרצדים בקצה הרשתית - הם השתמשו במכשיר כבוי. ולמרות זאת, הוא חוסם חלק משדה הראיה. בגוגל ציינו בתגובה שהם אמרו מההתחלה שכל משקפיים יחסמו חלק משדה הראיה. ובחדשות גלאס רעות אחרות, המעצב של חברת Luxottica, שמעצבת עבור גוגל את המסגרות של הגרוטאות, אמר שהוא היה מתבייש ללכת עם הדבר הזה ברחוב, אם כי להערכתו גוגל גלאס תתאים לדיסקוטק.
3. 14 שנים אחרי הבחירות הידועות לשמצה בין ג'ורג' וו. בוש ואל גור, שבהן פאשלה טכנולוגית גנבה את הנצחון מגור והעניקה אותו לבוש, נרשמו שורה של תקלות טכנולוגיות גם בבחירות הלילה בארצות הברית. בוורג'יניה, דיווח רשמי הודיע כי 11 מכונות הצבעה שינו את ההצבעה של הבוחר. תקלות נרשמו גם בשורה של מדינות אחרות בארה"ב. יש לציין שאסטוניה, מדינה קטנה ועניה לאין שיעור מארה"ב, פתרה את הבעיה הזו לפני עשור וההצבעה שם מתבצעת באמצעות הרשת וכרטיס חכם. על מדינות מסוימות שעדיין משתמשות בפתקי נייר אבל עדיין קוראות לעצמן "סיליקון ואדי" אני לא רוצה להרחיב את הדיבור.
4. ארגון זכויות הגולשים הוותיק EFF לקח על עצמו מאבק מסובך אך מענין במיוחד: הוא רוצה להחיות משחקים מקוונים שהחברות שהריצו אותם המיתו. לטענת הארגון, יש לאפשר לו להשיב לתחיה את השרתים של המשחקים המקוונים ש"ננטשו" על ידי החברות. הכוונה היא בעיקר לשרתי אימות, שדורשים מהשחקן לאמת את זהותו ואת העותק שלו. הארגון אומר שיש חשיבות היסטורית בשימור המשחקים הללו, כמו גם חשיבות לגיימרים עצמם.
