מדוע נעלב מארק צוקרברג מדברי טים קוק?

פרסומות ורק פרסומות

אפשר היה לצפות שמארק צוקרברג, שרגיל לשחוט עזים ולפרוץ לחשבונות מייל של משתמשים שלו, יגדל עור עבה. מסתבר שזה לא המצב: צוקרברג הגיב בארסיות על ביקורת שמתח על פייסבוק מנכ"ל אפל, טים קוק.

אבל צוקרברג שמע את דבריו קוק והרגיש כאילו מישהו הכין שניצל מציפור נפשו: הוא אמר השבוע ל-TIME שמתסכל אותו שהרבה אנשים יוצרים השוואה בין מודל מבוסס פרסומות ובין ניתוק מהקהל שלך - "מה, אתה חושב שבגלל שאתה משלם לאפל, אתה מחובר אליהם איכשהו? אם היית מחובר אליהם, הם היו מוכרים את המוצרים שלהם במחיר הרבה יותר נמוך!"' אמר.

נעלב. צוקרברג צילום: בלומברג

אבל צוקרברג לא הצליח להתמודד עם הנקודה העיקרית של קוק: שכאשר אתם לא משלמים, אתם המוצר. את המידע שלכם מוכרים. אפל אולי נכשלה בפרקטיקה של הגנה על לקוחותיה; אבל פייסבוק היא כישלון מעצם הקונספט שלה, שאומר שהמידע שלכם הוא מטבע עובר לסוחר.

בפעם הבאה שצוקרברג יאשים את אפל בכך שהיא לא מקשיבה לרצון הציבור, אולי כדאי שיזכור את זה: הפרלמנט הבריטי האשים את פייסבוק בכך שהיא מתעלמת מרצון הציבור. למה זה קרה? אה, כי פייסבוק מעלימה מס בבריטניה, כמו כל התאגידים הבינלאומיים. בבריטניה כבר מתחילים לחוקק "חוק גוגל" כנגד העלמת המס הזו, אבל עד אז פייסבוק חוגגת. ולידיעת הפרלמנט הבריטי: כל הרעיון של חברה בע"מ הוא שהמנהלים שלה יכולים לומר לציבור שהוא יכול ללכת לחפש את החברים שלו - הם משרתים רק את בעלי המניות. רוצים שינוי? התחילו שם. 

עולם חופשי פחות

האוטופיסטים של הרשת הבטיחו לנו לפני 20 שנה שאם רק כולנו נהיה מחוברים לרשת, העולם ישתחרר. כל בני האדם ידברו אלו עם אלו מעל ראשן של הממשלות, ותוך כמה זמן נבין שאין בהן צורך וכולנו נרכב אל השקיעה על גב חד קרן. אז זה לא קורה. כן, הממשלות התקשו בהתחלה לאכול את הרשת, משום שהיא הציבה המון הזדמנויות כלכליות לצד דיבור חופשי, אבל אפשר לומר בוודאות שהתקופה הזו נגמרה.

כל ממשלה יודעת היום כיצד היא רוצה לסנן את הרשת. אם מדובר בבורמה או מובארק, פשוט מורידים את השאלטר. אם מדובר בסין, מופעל שילוב עדין של חומת אש גדולה שרומסת את הדיסידנטים יחד עם הטפה לאומנית גסה. אם ברוסיה עסקינן, מכריזים על החברות האמריקאיות כעל סכנה לבטחון הלאומי ודורשים מהן להציב את השרתים שלהן במדינה. מה שיפה בתרגיל האחרון, אגב, הוא שמאחר וחברות הרשת האמריקאיות משתפות פעולה עם ה-NSA וארגוני אופל אמריקאים אחרים, הטענה שהן מהוות סכנה לבטחון הלאומי אשכרה סבירה. ומה קורה פה אצלנו בישראל? הממשלה נאבקת במחאות חברתיות ע"י הקמת ועדות-קש שאין לה כל כוונה ליישם את המסקנות שלהן - ובמקביל מציפה את הרשתות החברתיות בטוקבקים שנכתבים ממשרדי הממשלה (כפי שחשף "7 ימים" לפני שנתיים) ומתחזים לקול העם.

אם זה לא עובד, אתה מעלה איזה חוק שעושה רעש (נניח, בנושא הלאום), וטראח - אף אחד לא שם לב. דו"ח חופש הרשת של Freedom House, שמתפרסם מזה השנה החמישית, מצביע על מגמה: בין מאי 2013 למאי 2014, מציינים שם, 41 מדינות העלו או קיבלו הצעות חוק שפוגעות בדיבור חופשי ברשת, ומגבירות את הפיקוח הממשלתי. הדו"ח בוחן 65 מדינות; ב-36 מהן, הוא מצא סימנים לירידה בחופש הביטוי ברשת. הוא לא בוחן את הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, אולי כי אין לו כוח לכאב הראש שבהסתבכות האוטומטית עם פעילים יהודים בארה"ב. לפיכך, לא צוין בדו"ח שבימים אלה מנסה הכנסת לשנות את חוקי ההסתה כך שאפשר יהיה להעמיד אתכם לדין על "דיבור שנאה" - לא רק כאשר יש ודאות קרובה לאלימות, אלא גם כאשר אתם סתם קוראים לאלימות. הצעת החוק, כמובן, לא קוראת לעצמה "הצעת חוק לסתימת פיות"; היא רוצה "רף נורמטיבי חדש, המאזן בצורה ראויה יותר בין ההגנה על חופש הביטוי ובין הצורך במניעת אלימות".

ומה עם ישראל?

המטרה היא כמובן, להכליל כמה שיותר מכם תחת הגדרת דיבור השנאה; הממשלה לא צריכה להתמודד עם מה שאתם דורשים ממנה, אם אסור יהיה לכם לפתוח את הפה. במקום ה-63, כלומר שלישית מהסוף, נמצאת סין העממית. זה לא צריך להפתיע אף אחד. רק סוריה ואיראן קיבלו דירוגים גרועים יותר. באיראן, נזכיר, עומדים להוציא להורג בקרוב אדם בשל סטטוס בפייסבוק. במקומות הגבוהים ביותר נמצאות איסלנד - שבשעתו הציעה לארח את שרתי וויקיליקס, ושיש לה את חוקי ההגנה על משתמשים הנוקשים ביותר בעולם - ואסטוניה, שדילגה ישירות מהעידן הסובייטי אל העידן הדיגיטלי ומאפשרת לאזרחים שלה להצביע באמצעות הרשת.

הדו"ח מציין דיאלקטיקה מעניינת ביחס לכל מה שקשור לחשיפות סנודן; מצד אחד, הרצון של ממשלות לשמור על המידע של אזרחיהן על אדמתן, כדי להגן עליהם מפני משטר המעקב האמריקאי; מצד שני, העובדה שהמהלך הזה עשוי לסכן מידע של אזרחים במדינות שאינן שוחרות חופש; ומצד שלישי, את העובדה שחשיפות סנודן הביאו לגל חסר תקדים של מעורבות ועניין אזרחיים בריגול הממשלתי, ועניין חסר תקדים בהצפנה. יהיה מעניין לראות עוד חמש שנים לאן זה הולך.

אדוני השופט, זו האמת וכל האמת

אפל מנסה לסגור את התביעה הייצוגית נגדה בנושא האייפודים - שבו התובעים מביאים ראיות לכך שהיא קשרה נגד רוכשי האייפוד ומנעה מהם מלרכוש שירים אלא באמצעות חנות האייטיונס. לטענתה, העובדה שהיא השתמשה ב"עדכונים טכניים" כדי למחוק שירים שהושגו מבחוץ היא סעיף טכני. לטענתה של אפל, שמועלית בשלב די מתקדם בדיון, התביעה הייצוגית סובלת מחסרון קטלני: התובעים שהגישו אותה אינם מייצגים.

ככל הנראה שתחמוק מעונש. אפל

החברה טוענת שזה לא משנה אם היא דרכה על עשרות מיליוני לקוחות; מה שחשוב הוא שהאנשים שהגישו את התביעה אינם מייצגים את הנפגעים. היא טוענת שהיא בדקה את המספרים הסידוריים של האייפדים שרכשו שני התובעים והיא גילתה שהם לא נרכשו בין ספטמבר 2006 ומרץ 2009, אלא ביולי 2009. זה חשוב, כי התקופה הזו היא התקופה שבה אפל עשתה את התרגילים המסריחים שלה.

העובדה שאפל משתמשת בתרגיל הזה בשלב מאוחר כל כך בתביעה (היא הצליחה לעכב אותה כבר שנים) גרמה לכך שעורך הדין של התובעים אמר שהוא צריך זמן כדי לבחון מחדש את המסמכים. השופטת הבהירה שאם אכן אף אחד מהתובעים לא רכש מכשיר אייפד בתקופה הרלוונטית, נראה שלא תהיה ברירה אלא לסגור את התיק - מה שאומר שאפל תצליח להתחמק, שוב, מעוול כלפי הלקוחות שלה. 

קצרצרים

1. העיתונאי החוקר סיימור הרש, שחשף את פשעי הממסד הבטחוני האמריקאי מימי הטבח במיי לאי שבוויאטנם ועד אבו גרייב, קורא לעיתונאים וחושפי שחיתויות להציג את האמת ולא לפחד מה-NSA. הוא לא מתרשם במיוחד מסוכנות הביטחון הזו וקורא לה "הסוכנות חסרת התועלת ביותר" של הממשל האמריקאי. כן, הוא אומר, אם היא שמה אותך ספציפית על הכוונת, היכולת שלה היא פנומנלית. כשהיא צריכה לאתר מטרות שלהן היא לא מודעת, היא לא שווה הרבה. הרש קרא לשיתוף פעולה הדוק יותר בין מומחי הצפנה ובין עיתונאים. הוא הזכיר שעיתונאות חוקרת היא פחות או יותר הדבר היחיד שעומד בין הממשלות המערביות ובין קריסה לתוך פאשיזם שסובב סביב המדינה בתוך מדינה שבנו שירותי הבטחון. חושבים שהוא מגזים? נסו לברר פרטים על התאגיד העלום קצא"א, שגרם בשבוע שעבר לאסון האקולוגי החמור ביותר בתולדות ישראל.

שקט, הנשיא מאזין

2. אובר הודיעה שתתחיל לפעול בעיר פורטלנד, אף שהעיריה מסרבת לתת לה רשיון לפעול בעיר. העיריה בוחנת מזה מספר חודשים את השאלה האם אובר עומדת בתנאי רשיון המוניות הקפדניים שלה ולאובר נמאס לחכות. בתגובה, הודיעה העיריה שהיא תעניש כל נהג שייתפס מפעיל את אובר עד כמה שמתיר לה החוק. למרבה הצער, הקנסות שהעיר תטיל יחולו הרבה יותר על הנהגים מאשר על החברה שמפעילה אותם - זו, כזכור, טוענת שהנהגים בכלל לא עובדים שלה. בתגובה להודעת העיריה, אגב, קראה אובר לנהגים להפר את החוק והודיעה שהיא עומדת מאחוריהם. לאור ההיסטוריה של אובר, לא הייתי ממליץ לנהגים לבחון את זה ברצינות.

3. מיט רומני הפסיד את הנשיאות, בפעם השניה, ב-2012. הפעם הראשונה היתה כשהפסיד לג'ון מק'קיין בפריימריז של 2008. הסיבה שהוא הפסיד פשוטה למדי: רוב האמריקאים לא רצו אותו בתור נשיא, בטח לא כזה שאומר ש-47% מהאוכלוסיה משוחדים נגדו כי הם נתמכי סעד. השאלה למה הוא הפסיד בתחום המדיה החברתית פשוטה גם היא: כעת מודים יוצאי הקמפיין שלו שכל ציוץ וציוץ הצריך את עיונם של 17 איש בתחילת הקמפיין, ו-22 איש בסופו. זה אומר שהיכולת שלהם להגיב בזמן אמת לא היתה קיימת.