ההאקרים האיראניים עברו השתלמות מקצועית באדיבות ישראל וארה"ב

הכלל הספרטני העתיק אסר על המדינה לצאת למלחמה שלוש פעמים ברציפות כנגד אותו האויב, מהנימוק הפשוט שבכך אתה מאמן את האויב, משפר את יכולותיו והכי חשוב - מלמד אותו את השיטות שלך. וזה בדיוק מה שקורה בזירת הסייבר בין ארה"ב, ישראל ואיראן.

דו"ח פנימי של ה-NSA, שהודלף על ידי אדוארד סנודן ומזוודת הסודות המופלאה שלו, מצא שהתקפות הסייבר שניהלה איראן כנגד ארה"ב וישראל התבססו על הנדסה לאחור של התקפות הסייבר שניהלו נגדה ארה"ב וישראל. הינדוס לאחור (רברסינג) הוא מלאכת מחשבת מבוקשת מאוד בתחום הסייבר כולו - ממשלתי ופרטי כאחד. ומי ששיגר את הנוזקות המתקדמות אל מערכות איראן היה צריך לדעת שגם במדינה השיעית יש לא מעט רברסרים, כנראה מוכשרים למדי.

מומחי אבטחת מידע של צה"ל בפעולה

הדו"ח לא נוקב בשם המפורש (סטוקסנט, שיעול, סטוקסנט) אבל ביחס לתולעת המפורסמת ההיא כבר היו שלל פרסומים שקישרו אותה לישראל וארה"ב, כולל טענות של מקורבים של הבית הלבן שהאמריקאים עשו את חלקם, בניית הנשק, בעוד שישראל פישלה בשלה, קרי לוודא שהוא יופעל רק על המטרה ולא ידלוף.

איראן למדה איך פעל הנשק שפגע בה, להערכת ה-NSA. המסמכים של הסוכנות תיארו מתקפות איראניות שנשענו על טכניקות נפוצות כ-DDoS לצד שיטות מתקדמות בהרבה, אותן כנראה למדו מישראל וארצות הברית. חשוב לזכור שה-NSA הוא גוף שיש לו הרבה מה להרוויח מדיווחים על מתקפות סייבר מצד אויבי ארה"ב - מה שמבטיח לו תוספות תקציבים. אז בפעם הבאה שראש הממשלה יזעק שוב "סייבר, סייבר" ויאמר לנו שאנחנו חיים בעולם מסוכן, אולי כדאי שמישהו ישאל אותו מה האחריות שלו לנושא. 

להוציא את הכלים הכבדים

כשבוע לאחר שמנכ"ל טוויטר הגיע למסקנה שהחברה שלו לא עושה מספיק נגד בריונות מקוונת, הגיעו חברי פרלמנט בבריטניה למסקנה דומה - שהם לא עושים מספיק. הם רוצים כעת להפעיל את אחד הכלים הכבדים והקהים שבארסנל החוקי בבריטניה נגד בריונות מקוונת.

הכלי הזה נקרא ASBO, ראשי תיבות של "צו התנהגות אנטי-חברתית" והוא אמור להטיל הגבלות קשות על התנהלות של אנשים בהליך משפטי מהיר, כמעט במעמד צד אחד, כאשר הללו מתנהגים בצורה אנטי-חברתית. אפשר לערער על הצו הזה, אבל זה לגמרי לא פשוט. הליך ה-ASBO גרר ביקורת קשה מצד ליברלים, בטענה שכרגיל, הוא מופעל על ידי אנשים בעלי אמצעים (כאלה שיכולים להפעיל הליך משפטי) כנגד כאלה שאין להם אמצעים. למרות הביקורת, ולמרות העובדה שהוא דוחק לאחור חירויות רבות שנים, ה-ASBO התבסס ככלי פעיל במערכת המשפטית הבריטית.

איך עוצרים את הבריונות ברשת? צילום: Shutterstock

ועדה פרלמנטרית למאבק באנטישמיות המליצה לשירות התביעה של הכתר להתחיל להפעיל צווי ASBO בפזרנות של ממשלה לפני בחירות כנגד בריוני רשת. היא מצאה שהיתה עליה ניכרת בשימוש בשם "היטלר" ובסממנים נאציים ברשתות החברתיות במהלך מבצע "צוק איתן" בחודשים יולי-אוגוסט, החודשים שבהם נרשמה עליה ניכרת באנטישמיות בבריטניה.

מאחר והאנטישמים הללו נוהגים להסתתר מאחורי זהות בדויה, והליך משפטי לקראת הרשעה בגזענות הוא ארוך, חברי הפרלמנט רוצים צווי ASBO שיאסרו על האנשים הללו להתחבר למדיה החברתית, נקודה. הם מציינים שהליך דומה כבר קיים כלפי אנשים שמבצעים עבירות מין מסוימות - ככל הנראה, שימוש בפורנוגרפיה פדופילית.

ייחודם של פשעי שנאה הוא לאו דווקא באלימות שלהם, אלא בעובדה שהם חושפים את הקורבן לקלות בה הוא הופך למטרה; אפשר לפרוץ לחיים שלו ולומר לו שהוא לא עורך דין מצליח, הוא לא מהנדס תוכנה, היא לא כותבת בעלת שם – הם קודם כל יהודי, אישה, פלסטיני, שחור. שיודעים מי הם ושאפשר לסמן אותם. השאלה, כרגיל, היא שאלת האיזון. והמצב שבו אפשר לשלול מאדם חירויות יסוד בהליך בזק, שהיכולת שלו להפוך אותו מצריכה משאבים יוצאי דופן, בעייתית. זה נכון לנערים שיכורים בשעות בוקר מוקדמות כפי שזה נכון למי שאוהב לכתוב "כהנא צדק" בפייסבוק.

מה לעזאזל, טאבלט?

טאבלט הוא מגזין איכותי של יהודי ארה"ב. הח"מ רואה מדי יום מאמרים שלו בפיד החדשות שלו. הוא לא קורא אותם, כי אמ; לא (ארוך מדי, לא אקרא) וכי אין לו זמן או סבלנות לניתוח עומק של המסורת של הכנת קיגל, אבל מדובר בלי ספק במגזין חשוב.

אתמול (ג') הכריז טאבלט על מדיניות התשלום המשונה ביותר שנתקלתי בה: מעתה, הוא ידרוש מהקוראים תשלום של שני דולר ביום או 180 דולר בשנה כדי להגיב על מאמרים שנכתבו בו. בעיתון הסבירו שתרבות הביבים של הטוקבקים מוגזמת לגמרי, ושהם חושבים שאם הם ידרשו מאנשים לשלם כדי להגיב, הרמה של התגובות תעלה.

מגזין טאבלט

השאלה היא מי לעזאזל ישלם 180 דולר בשנה בשביל לכתוב תגובה. בעיתון אומרים שהם רוצים להרחיק את הבהמות הגסות, אבל אלה כנראה האנשים היחידים שישלישו שני דולר ביום כדי לכתוב מה הם חושבים על אייטם מרגיז במיוחד, ואחרי שהם שילמו יהיה קשה מאוד להצדיק את המחיקה שלהם. יתר על כן, אם לאנשים קשה לגרד את ה-180 דולר בחודש, לארגונים שמעסיקים טרולים - ויש כאלה - יהיה קל יותר: מבחינתם הכסף הזה הוא הוצאה מוכרת על פרסום. אז תוך זמן לא רב נקבל בעיקר תגובות של טרולים מבוססים פחות ויותר, והקורא הממוצע ייעלם.

קצרצרים

1. חלוצת הלוקרים הדיגיטליים/שיתוף הקבצים ראפידשר הודיעה שהיא תסגור את שעריה בעוד כחודש. החברה, שפועלת משווייץ, נמצאת בסביבה מאז 2002. החברה לא הסבירה את המהלך שלה, אבל נראה שהוא נובע משילוב של עייפות מהמאבקים המשפטיים עם בעלי זכויות ועם העובדה שיש כעת עשרות שירותים דומים, שמציעים למשתמשים אותו שירות ועם פחות הגבלות. בשנים האחרונות עשתה החברה מאמצים ניכרים להילחם בפיראטיות הקבצים ולהציל את שמה הטוב ואת ההכנסות שלה מעורכי דין, אבל בסופו של דבר הקהל שלה היה פיראטים. זה לא יכול היה להיגמר טוב.

שיתוף קבצים צילום: שאטרסטוק

2. ג'ב בוש, אח של ובן של, רוצה להיות נשיא ארה"ב. למה שהאמריקאים יבחרו שוב מישהו מהמשפחה הבעייתית הזו? לא ברור, אבל ג'ב רוצה. הוא מושל פלורידה לשעבר, וכדי להוכיח לבוחרים שהוא בעד שקיפות (בניגוד מוחלט לאחיו), הוא מיהר לפרסם את כל המיילים שהוא קיבל כמושל - מאות אלפים מהם. בדרך, הוא חשף את הבעיות של האנשים במדינה שלו, את פרטיהם האישיים ובאופן כללי התנהג כמו אידיוט. התומכים של ג'ורג' וו. בוש ודאי התמלאו גאווה: יש לו יורש. האנשים שחשבו שהם שלחו מייל פרטי למושל שלהם מרגישים אחרת לגמרי.

3. ארגון OSCE, הארגון לבטחון ושיתוף פעולה כלל-אירופי, מזהיר שיש עליה חדה בתקיפה המקוונת של עיתונאיות ובלוגריות. התקיפה מתבצעת בעיקרה במדיה החברתית, שם הבריונים -שבהם יש רוב מוחלט למין הזכרי - יכולים להסתתר מאחורי אנונימיות. ההתקפות, ציין OSCE, מתמקדות בכך שהכתבות הן נשים, לא בתוכן של החשיפות שלהן, אבל ככל שהן זוכות ליותר חשיפה, הן זוכות ליותר התקפות. כן, עד כמה שזה נשמע מוזר לישראלים, באירופה התקפות על נשים משום שהן נשים מטופלות על ידי ארגון שעוסק בבטחון, למשל במצב באוקראינה.

4. אחת הנשים היותר מותקפות על ידי ארגון הטרור הגברי גיימרגייט, אניטה סרקיסיאן, זכתה להצדעת כבוד נדירה מיצרני משחקים: מעתה, תהיה דמות שחיקה בדמותה ובשמה בתוסף של המשחק TowerFall. כותבי המשחק ציינו את האומץ שלה ואת העובדה שהפרספקטיבה שהיא הביאה למשחקי מחשב סיפקה להם תובנות חשובות, במיוחד באשר לצורך בדמויות נשיות שהן לא "נערות במצוקה" אלא גיבורות מכוח עצמן. סרקיסיאן כתבה בטוויטר שהיא נפעמת. לא אופתע לשמוע על כך שהמוח של כמה מחברי גיימרגייט התפוצץ בעקבות הפרסום. למעשה, זה דווקא ישמח אותי.