דו"ח טכנולוגי
תגייס לי אלף מומחי מדיה חברתית, עכשיו!
ארה"ב יוצאת למלחמת תודעה מול דאע"ש, מנטליות האמ;לק של משתמשי טוויטר, וטרול פטנטים טוען לבעלות על בלוטות' ומצליח לסחוט כספים
העלפ, אנחנו מפסידים בקרב התעמולה!
בשדה הקרב, המיליציה של דאע"ש היא לא בדיוק שילוב של יוליוס קיסר וג'ינג'יס חאן: למרות הנצחון במוסול באמצע השנה שעברה שהזניק אותה לתודעה העולמית, היא עדיין מובסת בשיטתיות על ידי קואליציות מקומיות, בסיוע אווירי של המערב. גדודי הנשים של הפשמרגה הכורדית הדפו את דאע"ש מקובאני הנצורה. הארגון גם נאלץ להתמודד עם גל עריקה מצד הטמבלים שהצטרפו לשורותיו מאירופה וגילו שהחיים הם לא סלפי עם חרב אלא מוות מהאוויר, מירי צלפים, ובמקרה הספציפי שלהם – על ידי חוליות חיסול של הארגון שלך-עצמך.
דאע"ש - חזק בפייסבוק, חלש במלחמה הארגון רצח השבוע עוד כמה עשרות אנשים ואיים שהוא יכבוש את רומא, אבל מי שבאמת שם לב למה שקורה בעיראק הבחין שדאע"ש לא מעז לפלוש לדרום השיעי והוא נבעט החוצה מהצפון הכורדי. אלא במלחמת התעמולה, הארגון דווקא לוקח בגדול.
יש לכך כמה סיבות. חוסר מעצורים, בתור התחלה. דאע"ש הוא ארגון ברברי שלא מנסה לטשטש את הברבריות שלו. ומאחר והתרבות המערבית עברה תהליך עידון ב-200 השנה האחרונות – ב-1800, תליה פומבית עדיין היתה אירוע לכל המשפחה באנגליה, למשל, ואפשר היה למצוא בתי מטבחיים באמצע הערים הגדולות – אז הנכונות של מישהו להפגין ברבריות בשידור חי מושכת מיד תשומת לב. וזה מה שדאע"ש צריכה: תשומת לב.
כל זה מדאיג מאד את הצבא האמריקאי. בעלות הברית אולי מנצחות בשדה הקרב, אבל הצבא חושש ממה שקורה בשדה הקרב של התעמולה. עד כה, היכולת של הפנטגון להתמודד עם התעמולה של דאע"ש היתה אפסית. בפנטגון עשו את מה שהם תמיד עושים במצב כזה: ריכזו את כל מאמצי התעמולה ביחידה אחת, כאילו שזה ישנה משהו. הפעם הם קוראים לה המרכז לתקשורת אסטרטגית אנטי-טרוריסטית, שמפעילה את תא תיאום המידע.
עכשיו מגייסים בצבא האמריקאי בהיסטריה מומחי מדיה חברתית. כי הם חושבים שאם הם רק יצליחו להוציא סרטון יותר ויראלי, ציוץ יותר ארסי, סטטוס יותר מחודד, זה ישכנע מישהו. מעבר לבעיה הקבועה עם המחשבה שאפשר להתעלם מהמציאות אם רק נארוז אותה טוב יותר, יש עוד כמה בעיות. למשל, שמומחה המדיה החברתית הממוצע לא קורא ערבית. ושהתפיסה החברתית המוסלמית שונה בצורה ניכרת מזו האמריקאית. ושלמי שאין שנים ארוכות בלימוד החברה הערבית, אין סיכוי לתפוס את הניואנסים של הוויכוח הפנימי שם. ושגם אם יש לו שנים ארוכות של לימוד מאחוריו, הוא לא יילך עכשיו להפעיל איזה חשבון טוויטר.
מדיה חברתית לא תשנה את המצב. לכל היותר, היא תרדים את מומחי המודיעין על ידי תמונה מוטה של המציאות. את דאע"ש מביסים בקובאני ובדרכים הסוריות, לא בווטסאפ.
אבל היי, גם זו דרך להגדיל את תקציב הבטחון.
מצייץ? שים לב לאפקט האמ;לק
הח"מ מעדיף את טוויטר על פני פייסבוק. טוויטר לא מתנחמד אלי ולא דוחף לי שוב ושוב את אותו התוכן של אותם האנשים שכבר ראיתי, בתקווה שאולי הפעם אקליק על איזו פרסומת. טוויטר מאלץ אותך לכתוב בצורה קצרה וקולעת יותר.
מתברר שקוראי טוויטר לא אוהבים טקסטים ארוכים. מי ידע? אבל יש גם צד שני. כשאתה מתרגל לכתוב ב-140 תווים, אתה גם מתרגל לחשוב ב-140 תווים. ואז אין לך כוח לכל המידע העודף. לתופעה הזו יש קיצור אינטרנטי, TL; DR, או בעברית אמ;לק: "ארוך מדי, לא קראתי."
כמה זה ארוך מדי? לפני כמה שנים, האורך המומלץ של מאמר רשת היה 450 מילים. יש להניח שזה התקצר מאז. עכשיו כתב הטכנולוגיה של האטלנטיק, דרק תומפסון, הופתע לגלות עד כמה קצר אורך הנשימה של קורא טוויטר הממוצע.
לפני כחודש, הוא כתב ציוץ שמתמצת את המאמר שלו, על כך שכל הרעיונות של פטנטים בשנות השלושים של המאה הקודמת היו בתחום הכימיה בעוד שב-30 השנים האחרונות כל הרעיונות הם בתחום המחשבים והרפואה. על כל פנים, זה מה שאני חושב שהוא כתב; זה היה ארוך מדי, לא קראתי.
להפתעתו של תומפסון, אף שהציוץ שלו זכה ליותר מ-155 אלף צפיות, שיעור האנשים שטרחו להסתכל על התמונה שהוא הביא עמד על 2.9% ושיעור האנשים שאשכרה הקליקו על הקישור למאמר הארוך מדי שלו אחוז אחד בלבד. ניתן להניח שאילו שבאמת קראו את המאמר עד הסוף היו כבר פרומיל.
מכאן יוצא תומפסון לקינה ארוכה על כך שטוויטר לא באמת מקדם את התוכן שלך. ובכן, בוקר טוב: זה טוויטר. אנשים שרוצים לקרוא מאמרים ארוכים יתר על המידה, או להעמיד פנים שהם קוראים אותם בזמן שבפועל הם נוטשים אותם בפסקה השלישית, הולכים לעיין במגזינים מקוונים. טוויטר מיועד להבלחות קצרות.
עיון בהיסטוריה של פטנטים כנראה לא עושה לקוראים של תומפסון את זה. זו לא אשמת טוויטר ולא אשמת המשתמשים. זה פשוט המדיום הלא נכון.
טרול פטנטים מנצח
באחת ההחלטות היותר משונות בתחום מלחמות הפטנטים, קבע חבר מושבעים במזרח טקסס – איכשהו זה קורה תמיד במזרח טקסס; אולי זה משהו במים – שלמרות שגורדון ברמר לא המציא את בלוטות' ואפילו לא ידע מה זה עד 2007, הוא וטרול הפטנטים שלו זכאים להכנסות ממנו.
"כן, אני פיתחתי את בלוטות'. עכשיו תשלם אם אתה רוצה לחצות את הגשר"
ברמר עובד ב-Rembrandt IP, חברה שלא מייצרת שום דבר אבל תובעת חברות שכן מייצרות מוצרים, בטענה שהם עברו על פטנטים עלומים שלה. לפני כשבוע, למרות ההודאה של ברמר בפני חבר המושבעים שהוא לא המציא את בלוטות', מצאו המושבעים שסמסונג הפרה שני פטנטים של ברמר, שעוסקים בקשר בין שני מודמים וניתנו לו בכלל ב-1997, ומצאו גם שעל פי כן, יש לו זכות לקבל הכנסות מבלוטות'.
כאן נזכיר כי בלוטות' הומצא ב-1994, שלוש שנים לפני הפטנטים של ברמר. זה לא הפריע לחבר המושבעים ממזרח טקסס לבזוז את סמסונג ב-15 מיליון דולר ולהעביר אותם לרמברנדט. זו האחרונה שוקלת גם תביעה נגד בלקברי. יש לקוות שסמסונג תערער.
קצרצרים
1. מיקרוסופט הודיעה שהיא מאמצת את תקן ISO/IEC 27018, תקן בינלאומי ראשון מסוגו להבטחת פרטיות בענן. לדברי החברה, התקן החדש מבטיח שהיא לא תשתמש במידע המשתמש כדי למכור פרסומות, שהמשתמש יהיה בשליטה מלאה במידע שלו, שהוא ידע מה קורה איתו, שהמידע יהיה מוגן ושמיקרוסופט תעדכן אותו כאשר הממשלה מבקשת גישה למידע – אלא אם, כמובן, הממשלה טרחה גם להוציא צו איסור פרסום. לאט לאט, אנחנו רואים את העולם התאגידי מגיב לחשיפות סנודן ולעלייתה של מדינת המעקב.
2. סנאטור רפובליקני דפוק מהמקובל במפלגה, רנד פול פתח חשבון פינטרסט פיקטיבי להילארי קלינטון. זו טרם הכריזה על כך רשמית אבל ההנחה המקובלת היא שהיא תהיה מועמדת מובילה בפריימריז הדמוקרטיים לנשיאות בעוד שנה. חשבון הפינטרסט המפוברק שניהל פול היה מביך וסקסיסטי; פינטרסט הודיעה אתמול שהיא סוגרת אותו. העילה הרשמית לכך שהיא שפול לא רשם את החשבון כחשבון פרודיה ושמדובר היה בעצם בהתחזות. פול יצטרך למצוא דרך אחרת למשוך אליו שונאי נשים, ואני משוכנע שהוא יצליח. שימו לב לשם הזה, רנד פול; תשמעו אותו הרבה בשנה הבאה.
אינטרוג'י
3. המעצבת רבקה לינץ' החליטה שאם כבר העולם מוצף באמוג'י, ואנחנו נסוגים מאוריינות אל פיקטוגרמות, אז רצוי שיהיו כאלה שידברו גם למיעוט הנרדף שמסרב להכנע לדרישה לחשוף את עצמך בכל עת: המגזר המופנם. אז היא יצרה את האינטרוג'י, פיקטוגרמות המייצגות חרדה חברתית, כאלה שמייצגות את העובדה שהאיש עסוק כרגע בחשיבה עמוקה, ופיקטוגרמה של זוג שמחזיק ידיים כשכל אחד מבני הזוג עסוק בספר או מחשב, שמייצגת את הצורך להיות לבד ביחד.
4. Mars One, הארגון שמתכנן מסע במימון פרטי למאדים, הודיע על השלב השלישי בבחירת המועמדים הסופיים. מתוך למעלה מ-200 אלף איש, נבחרו כמאה מועמדים, שמתוכם לבסוף יבחרו ארבעה. אף ישראלי, דרך אגב, לא עבר את שלב הסינון השלישי. אלה יהיו ארבעת בני האדם שיזכו בכבוד המפוקפק של מסע למאדים שאף אחד לא יודע מה יהיה בסופו. לא ברור איך הם יחיו שם, אבל די ברור שהם לא יחזרו; הנוסעים ימותו על מאדים - אלא אם יהיה זינוק מפתיע בתיירות חלל. כדי לממן את המסע, מתכנן הארגון תוכנית ריאליטי. תשמור האלה ותציל.
5. במוזיאון הלאומי של נורווגיה יש חרב של פולש ברברי מהמאה השישית, חרב שנמצאת באמצע בין חרב רומאית ישנה וטובה מסוג Spatha ובין חרב ויקינגית. במוזיאון היו רוצים לתת למבקרים להרגיש אותה, אבל החרב פגומה. על כן פנו שם לנילס אנדרסן, מעצב משחקים שגם אוהב לשחזר כלי נשק. אנדרסן בנה העתק די מדויק של החרב באמצעות מדפסת תלת מימד, כזו שהותאמה לעבודה עם ארד, ועכשיו למוזיאון יש העתק מודרני של כלי משחית עתיק, שהמבקרים יכולים גם למשש.
