דו"ח טכנולוגי
בדידות בקליק: האפליקציות שגורמות לכם להתרחק משאר בני האדם
ישנם שירותים מקוונים שיביאו אליכם הביתה עם שליח קניות מהסופר או פועל שינקה לכם את המטבח - אך הם גורמים שינוי מפחיד בחברה האנושית, למה החליטה חברת RSA לאסור על חברות להשתמש בנשים סקסיות לקידום מוצרים ומי השווה בין אפל ובין זה שאסור להשוות אליו
בספר השני בסדרת "אני, רובוט" של אסימוב מוצגת פלנטה של אנשים שלא נפגשים עוד זה עם זה - ולמעשה חווים גועל קל מעצם המחשבה על פגישה כזו. הם מסתפקים בשיחה בין הולוגרמות, כאשר כל צרכיהם מסופקים על ידי רובוטים. מגמת כלכלת השיתוף שצוברת תאוצה בשנים האחרונות עלולה להפוך בעוד זמן לא רב את כדור הארץ לכוכב שכזה, לפחות עבור המשתמשים בעולם המערבי.
כלכלת השיתוף מתחייבת לספק לכם פחות או יותר כל שירות עד הבית. מה שקורה הוא שנוצר מעמד של אדונים, ומעמד של מי שמשרת אותם. אלא שהאדונים האלה הם כמעט אסירים: לעתים קרובות הם עובדים מהבית. הזמן שלהם, מבחינת המעסיקים שלהם, כל כך יקר, עד שעדיף שהם לא יצאו מהבית. אם הם צריכים משהו - אוכל הוא המצרך הבסיסי ביותר, אבל ברשימה אפשר למצוא כמעט הכל; בוושינגטון וקולורדו, שתי מדינות שאישרו לגליזציה של מריחואנה, יש אפילו משלוחי גראס.
אתם עבדים שמפעילים עבדים. מי מרוויח מכל זה? התוצאה היא שנוצר מעמד נוסף, מעמד של משרתים. האנשים שמביאים לכם את הפיצה, את משלוחי הכביסה ומוציאים את הכלב שלכם לטיול. הם שוטפים לכם כלים, משפצים את חדר השינה, מסיעים אתכם לפתיחה של תערוכה. ומאחר והקהל של העובדים מהבית הוא במידה ניכרת קהל של עובדי טכנולוגיה או למצער מבינים בטכנולוגיה - תוך כמה זמן התבססו כמה וכמה אפליקציות שתפקידן הוא לחסוך לעובד מהבית את המטלה הבעייתית חברתית של הרמת טלפון. הנה, תעביר את האצבע פה, על צג המגע, כמו שאתה רגיל.
כשחושבים על זה, בעצם כבר הורגלנו למצב הזה. יש עסקים שלמים שההגיון שלהם בנוי על כך שלא תצאו מהבית, או שתצאו ממנו כמה שפחות. אם תצאו, הם יפסידו. הם מעודדים, במידה ניכרת, את הלקוח להשאר בבית. הם מבטיחים לו כמה שפחות מגע עם בני אדם. הפרסום של אחת מחברות הובלת המזון הוא "כל מה שטוב באכילה, משולב בכל מה שטוב בלא לדבר עם בני אדם", חברה אחרת מבטיחה, באותיות גדולות, "לעולם לא תצטרך לעזוב את הבית שוב".
אנחנו עוברים למצב שבו חברה של מתבודדים הופכת ללגיטימית, אם לא נורמטיבית. יש לציין שהח"מ כותב את הטקסט הזה מהמחשב בחדר העבודה שלו בזמן שהוא מחכה לשליח של חברת הכביסה, כך שאם יש פה ידוי אבנים, הוא (גם) על קירות הזכוכית שלי.
המרוויחים, כמובן, הם לא האנשים שיושבים בבית. להם יש אולי משרתים, אבל הם בעצמם משרתים: המרוויחים הם המנכ"לים והסמנכ"לים שעבורם הם עובדים. החברה שלהם חסכה כסף. בדרך היא משנה את פני החברה שלנו, הופכת אותנו למבודדים. הם יוכלו לומר להגנתם, והם כנראה יצדקו, שהם לא חשבו על זה; שזה פשוט קרה.
המשרתים מתאגדים
דיווחנו כבר על כך ששתי חברות כלכלת שיתוף מובילות, אובר וליפט, נאבקות עכשיו כנגד העובדים שלהן בבתי המשפט, משום שאלה דורשים הכרה כעובדים. כאן צריך להזכיר שהחברות הללו נאבקות בכל כוחן נגד ההכרה בעובדים, כשהן טוענות שאלה בכלל לא עובדים אלא "קבלנים עצמאיים".
כעת מצטרפים למאבק עובדי ארבעה סטארט-אפים, כולם בתחום כלכלת השיתוף, שדורשים מבתי המשפט להכיר בהם כעובדים מן המניין. אחת החברות הללו היא Homejoy, שהתחום שלה הוא אספקת שירותי נקיון לאנשים שעובדים מהבית. הומג'וי טוענת שהמנקים שלה הם לא עובדים - אבל היא מרשה לעצמה להוריד מהשכר שלהם אם הם מקבלים ביקורות שליליות. העובדים גם אינם יכולים לדרוש החזר הוצאות נסיעה, אם הנסיעות לאתר הניקוי ארוכות.
חברת הייטק או חברת ניקיון? צילום: שאטרסטוק מה שקורה כאן פשוט למדי: יש סקטור שהחליט שלא מתאים לו לציית לחוקי העבודה ולהתעסק בדברים מציקים כמו שכר מינימום וביטוח בריאות. אז הוא מודיע שהוא בעצם לא חברת נקיון אלא חברת הייטק, ושהעובדים שלו אינם עובדים אלא "קבלנים". זו שיטה לעקוף את החוק, שבתורה מדרדרת עוד את מצב המשק, כי כשאתה מציף את השוק בעובדים חסרי זכויות שלא מקבלים שכר ראוי, המצב של שאר העובדים מורע.
תבוסה ושיבוש
חבר המושבעים נזקק לזמן קצר כדי לדחות את כל סעיפי התביעה של אלן פאו נגד חברת קליינר פרקינס, בה טענה פאו לאפליה על רקע מיני ולהתעלמות של החברה מן העובדה שהיא הוטרדה מינית על ידי עובד אחר.
זה היה סיום מריר לחודש של עדויות שרבים הגדירו כעוצרות נשימה על הדרך שבה התנהלה קליינר פרקינס, שבה הופגנה שוב ושוב האגביות של תפיסת העליונות הגברית בארה"ב. נשים קיבלו ציונים שליליים בהערכות שלהן אם הן לא היו "אגרסיביות מספיק". קליינר פרקינס טענה, בין השאר, שלפאו לא היה "ההרכב הגנטי הנכון" לשמש כמשקיעת הון סיכון.
ניצחון תודעתי חשוב, לאור שיעור ההטרדות המיניות בתחום ההייטק אבל אם איל הניגוח של התביעה המשפטית לא עשה את שלו, הרי שדבר אחד כבר קרה: הנושא של סקסיזם מובנה הפך לשיח מרכזי בעמק הסיליקון. תביעות דומות מוגשות כעת נגד טוויטר ופייסבוק. יש כבר מי שמשווה את המשפט הזה לעדותה של אניטה היל כנגד קלרנס תומאס ב-1991, שהביאה לציבור מודעות לנושא ההטרדות המיניות.
גם במקרה ההוא הפסידה התובעת, אך הניצחון היה תודעתי.
הקץ ל"נערות הדוכן"
חלק מהסקסיזם הבלתי מודע לעצמו (סקסיזם, נזכיר, היא התפיסה ש-51% מבני המין האנושי מיועדים לשמש את צרכיהם של ה-49% הנותרים) של תעשיית ההייטק היא המושג Booth Babe, "נערת דוכן". הוא מתייחס למנהג של חברות להציב במהלך תערוכות נשים מצודדות בדוכנים שלהן, שלא ממלאות שום תפקיד פרט למשיכה של זכרים. אתר גיזמודו נהג בשעתו לפרסם תמונות של "הבנות הכי נאות בתערוכה" אחרי CES.
נערות דוכן בתערוכות בטייוואן (מימין) ובלאס וגאס אחת התערוכות המובילות בתחום אבטחה היא כנס שעורכת חברת RSA בחודש הבא. האחרונה נקטה בצעד ראשון נגד התופעה: בהנחיות שפרסמו המארגנים הם אסרו בפועל על הצבת נשים בבגדים חושפניים בדוכני החברות המציגות. הם לא השתמשו במונח "נערות דוכן", אבל אסרו על הופעה חושפנית או מינית מוחצנת. למה? ובכן, מהתגובה המאופקת של המארגנים, עולה שהם חשבו "שזה צעד חשוב לקראת הענקת תחושת נוחות לכל מקצועני האבטחה, כמו גם התחושה שהם מוערכים במידה שווה".
קצרצרים
1. אמזון לא אוהבת פרסומים על כך שהשירות המעולה שלה ללקוח מגיע על חשבון העובדים: בסוף השבוע חשף ה-Verge שאמזון מציעה לעובדים השעתיים שלה חוזה עושק, שאוסר עליהם לעבוד אצל מתחרי אמזון במשך 18 חודשים מסיום תפקידם. אלה, נזכיר, לא מנכ"לים או בכירי מעבדה, שם אפשר להכיר בלגיטימיות של סעיפי אי-תחרות; אלה אפילו לא עובדים במשרה מלאה - כלומר, אנשים שלא יכולים לומר "לא" לאמזון, כי הם נואשים למצוא עבודה. אמזון, כמובן, ידעה שמדובר בחוזה עושק - כל כך ידעה, שאיך הוא התפרסם, היא מיהרה להודיע בבהלה שהיא מבטלת אותו. כי היא ידעה מה תעשה חשיפה תקשורתית ממושכת לחוזה הזה: חיסול שאריות שמה הטוב.
אל תקנאו בעובדים של אמזון צילום: אי פי איי
2. בגוגל ממש לא אהבו את הפרסומים על המספר העצום של פגישות של בכירי החברה עם בכירי הבית הלבן (פגישה כל שבוע בממוצע) ויצאו למתקפת נגד. קודם כל, אמרו שם, גם בכירים במיקרוסופט ביקרו המון בבית הלבן. וחוץ מזה, חלק מהפגישות בכלל היו לצרכי תיקון תקלות טכניות של הבית הלבן. ובכל מקרה, לא דיברנו איתם בכלל על הדו"ח ההוא של ה-FTC - דיברנו איתם רק על מכוניות אוטונומיות, פרסום, חינוך טכנולוגי, רפורמה בתחום הפטנטים, צנזורת רשת ונו, אתם יודעים, כל הנושאים האחרים שיש לנו אינטרס מובהק בהם, ואל תתחילו עכשיו לומר שלאזרח הממוצע אין כזו גישה לנשיא, איפה אתם חיים?
3. אסור להשוות: מיליארדר סיני בשם ג'יא יואטינג, מפעיל אתר וידאו פופולרי בסין שנקרא Leshi TV ועומד להוציא סמארטפון. כדי לקדם את המכשיר הזה, וכנראה כדי להתבלט איכשהו מעל לכל המתחרים, הוציא יואטינג פרסומת שבה נראית אפל בדמותו של צורר ממדינה מרכז אירופית בזמנים אפלים. זה... בעייתי משהו. מחלקת החקירות הפנימית של אפל אמנם מכונה "גסטאפו" בין השאר, בפי עובדיה בעבר ובהווה - אך החברה לא רצחה עשרות מיליוני אנשים. היא אמנם העבידה אותם בפרך, התעשרה על גבם ודחפה כמה מהם להתאבדות, אבל מר יואטינג באמת, באמת הגזים.
