הצלחה מכושפת: משחק התפקידים הפולני שכובש את העולם

"The Witcher 3: Wild Hunt הוא משחק תפקידים פנטסטי", השתפך המבקר קווין ואן־אורד. "העולם בו יפהפה, הסיפור סוחף, התפתחות המשחק נפלאה ויש כל כך הרבה מה לעשות בתוכו". ואן־אורד לא היה בדעת יחיד: לפי האתר Metacritic, המשווה בין ביקורות במקומות שונים, הציון הממוצע של The Witcher 3 היה גבוה מ־90 במחשב ובקונסולות המשחק פלייסטיישן ואקסבוקס כאחד (גם אנחנו נהנינו ממנו, ראו מטה).

The Witcher 3

ולא מדובר רק בחביב המבקרים: בתוך שבועיים מהשקתו בחודש שעבר נמכרו ברחבי העולם יותר מ־4 מיליון עותקים של וויצ'ר 3, לא כולל הורדות פיראטיות, והוא צפוי להיות אחד המשחקים הנמכרים של 2015. לא רע בשביל משחק תפקידים שמאחוריו לא עומדת חברת ענק (בניגוד ל־Skyrim ו־Dragon Age), ושמתבסס על כתביו של סופר הפנטזיה הפולני אנדריי סאפקווסקי — לא בדיוק טולקין או ג'ורג' ר.ר מרטין. מה גרם לו להצליח כל כך?

כל החלטה קובעת

משחק התפקידים הפולני שכובש את העולם

סדרת וויצ'ר, שהמשחק הראשון בה יצא ב־2007, אף פעם לא היססה לחשוב בגדול. עולם הפנטזיה שעליו היא מתבססת אפל מאוד ומלא ברוחות, מכשפות ומפלצות. גיבור המשחק, גארלט, שייך למסדר של מחסלי מפלצות מקצועיים, שהדת ששולטת בעולם באותו הזמן לא רואה בעין יפה. על הדרך שתי ממלכות עצומות נלחמות על השליטה בעיר הגדולה בעולם, והתוצאה בוערת, מדממת ומזכירה את "משחקי הכס", גרסת הגיימינג.

וכמו ב"משחקי הכס", CD Projekt לא מהססת במשחקיה להציג תכנים הכוללים אלימות קשה, מיניות בוטה, סמים, גזענות ועבדות. המשחק הראשון יצא בתקופה שבה חברות גיימינג רבות דווקא ניסו להתאים את עצמן לקהל גדול יותר. היא גם ממאנת להתפשר על רמת הקושי, והשחקנים עלולים להיהרג כבר בדקות הראשונות במשחקי הסדרה. במילים אחרות, זה ממש לא משחק לילדים.

ואם כל זה לא מספיק, וויצ'ר 3 דורש מהשחקן מחויבות רבה הרבה יותר מאשר קודמיו: העולם בו ענק ופתוח, והשחקן צריך לגלות אותו בעצמו, בלי יותר מדי הדרכה מוקדמת. זהו העולם הגדול והמפורט ביותר שנוצר עד כה למשחק מחשב, גדול אף מהממלכה הצפונית העצומה של Skyrim או מערבות קליפורניה ב־GTA V. מותג לא מוכר, פנייה לקהל מצומצם, רמת קושי גבוהה, בניית עולם עצום שדורש השקעה רבה — כל אלה כנראה היו מרתיעים לא מעט חברות אחרות מלפתח משחק כמו וויצ'ר 3. ואולם, הגיימרים הוכיחו שאפשר לסמוך על האינטליגנציה והמחויבות שלהם, הביעו את הערכתם להשקעה הרבה והצביעו עם הארנק.

"ההבדל בין וויצ'ר 3 למשחקים אחרים הוא שאצלנו, כל החלטה שהשחקן יקבל תשפיע בדרך כלשהי, ישירה או עקיפה, על עולם המשחק", אומר ל"כלכליסט" מיילס טוסט, מעצב השלבים הראשי של וויצ'ר 3. "באחת הפעמים שבהן שיחקתי בעצמי הצלתי דמות אחרת מאסון. אחר כך הוא הפך להיות פושע ורצח עשרות אנשים. איך העולם היה נראה אילו הייתי מציל אותו? לכל החלטה יש השפעה עליך ועל האנשים שחשובים לך. זה משהו שמעולם לא נעשה בהיקף כזה".

לדברי טוסט, עיצוב וויצ'ר 3 הצריך לא מעט עבודת תחקיר. "טיילנו ברחבי העולם וצילמנו מקומות שמתאימים לחזון שרצינו ליצור, ובנוסף קיבלנו השראה מספרים, סרטים ומוזיקה. ואולם, היה לנו חשוב להקפיד על העיצוב גם ברמת המיקרו: אם רואים דמות מתה בשולי הכביש, השחקן יוכל למצוא סלע עם דם לידה. אלה הפרטים הקטנים שהופכים את העולם לריאליסטי באמת".

משרברב למפתח

כמו המשחק עצמו, ההיסטוריה של וויצ'ר ושל CD Projekt מאוד לא שגרתית. החברה, שהוקמה ב־1994 בידי אדם קיסינסקי ומרסין איוונסקי, פרצה כשהפיצה ותרגמה בפולין בתחילת המילניום את משחק התפקידים הקלאסי Baldur’s Gate 2.

מתוך המשחק. עולם פתוח ורחב במיוחד שבו השחקן נע כרצונו

החברה האלמונית קיבלה עשרות אלפי הזמנות עוד לפני ההשקה הרשמית, החזירה את ההשקעה בה בתוך יממה והוכיחה ל־Bioware, ענקית משחקי התפקידים שמאחורי Baldur’s Gate, שמתפתח כאן משהו מיוחד. שנתיים לאחר מכן Bioware נתנה בחינם לחברה הפולנית הקטנה, שמנתה אז פחות מעשרה אנשים (לעומת 230 כיום), כלים טכנולוגיים, מנוע גרפי, ייעוץ מקצועי ותקציב פרסום כדי לפתח את המשחק הראשון שלה.

באותן שנים כמעט לא היו מפתחי משחקים מקצועיים בפולין. החברה הסתמכה על גיימרים חובבים שהכשירה, לצד רופאים, עורכי דין ושרברבים שעברו הסבה מקצועית. הצוות תפח עוד ועוד, והעבודה על וויצ'ר הראשון לבסוף לקחה חמש שנים ועלתה 20 מיליון זלוטי, כל הכסף שהיה לחברה (כ־20 מיליון דולר במונחים של היום). CD Projekt, שחששה לפשוט רגל, נשמה לרווחה כשהמשחק יצא בסוף 2007 ומכר 2.5 מיליון עותקים.

שנתיים לאחר מכן היא שוב הסתבכה כלכלית. ההצלחה של וויצ'ר הראשון הובילה להתרחבות משמעותית, כולל רכישת שני אולפני משחקים אחרים והקמת חנות המשחקים המקוונת GOG. ואז הגיע המשבר הכלכלי העולמי של 2008, והחברה היתה בצרות צרורות. "אלה היו כמה חודשים נוראיים, הכל היה דיכאוני מאוד", שחזר איוונסקי בראיון לאתר יורוגיימר, "התקשינו אפילו לשלם את המשכורות".

ההתאוששות הכלכלית והנפקה מוצלחת בבורסה בוורשה הצליחו לייצב את מצבה של CD Projekt, ואפשרו לה להוציא ב־2011 את וויצ'ר 2, אחד המשחקים המרשימים ביותר גרפית באותה תקופה, שנמכר ב־8 מיליון עותקים עד סוף השנה שעברה. את המשחק השלישי החברה כבר פיתחה, מימנה והפיצה לגמרי בעצמה, ללא שום סיוע מחברות ענק חיצוניות, ותוך תחרות ישירה מול המשחקים המתקדמים בשוק — כולל אלו של Bioware.

פיראטים? לא נורא

בניגוד לענקיות המשחקים האמריקאיות, כמו EA או יוביסופט, CD Projekt לא עושה כל מאמץ להילחם בפיראטים שמפיצים את משחקיה ללא רשות. וויצ'ר 3 יצא לשוק ללא כלים שנועדו למנוע את העתקתו (DRM), כמו גם המשחקים שהיא מוכרת בחנות GOG, שהפכה בשנה האחרונה לפופולרית ביותר. מייסדי החברה לא שכחו כיצד הם עצמם נחשפו לעולם הגיימינג: בשנות התשעים לא נאכפו בפולין חוקי הקניין הרוחני, ובשוקי הפשפשים שבהם איוונסקי הסתובב בנעוריו היה אפשר לקנות כמעט כל דבר, כולל רימונים. גם חנויות משחקים מסודרות לא היו, והצרכנים הסתערו על העותקים הפיראטיים אחרי שנים רבות שבהן השלטון הסובייטי מנע מכירת משחקי מחשב.

גארלט, גיבור המשחק. עלילה משובחת

בתקופה שבה השניים ביססו את תעשיית משחקי המחשב המקומית, הם הגיעו למסקנה שהדרך לשכנע גיימרים לרכוש משחקים היא להציע ערך מוסף. החברה מציעה תכנים והרחבות בחינם למשחקים גם שנים לאחר השקתם, והוציאה כבר יותר מעשר הרחבות כאלה לוויצ'ר 3, כולל משימות ותלבושות חדשות. הפיראטים, כמובן, צריכים להתאמץ יותר כדי לקבל את העדכונים האלה.

זו אולי נשמעת כמו גישה נאיבית, לעומת הנוקשות שבה מתמודדות חברות גיימינג אחרות עם הפיראטים. ואולם, בהתחשב בכך שהיא מגיעה מחברה הפועלת במדינה מוכת פיראטיות ובהתחשב בנתוני המכירות המרשימים, נראה שגם בתחום הזה מפתחי וויצ'ר 3 יודעים מה הם עושים.

כלכליסט בדק את The Witcher 3: ככה עושים משחק תפקידים

אחרי כמה ימים של משחק אינטנסיבי בוויצ'ר 3, תקף אותי חשק מוזר לשבת וללמוד את השפה הפולנית, רק כדי לקרוא את הספרים שעליהם מתבסס המשחק. סדרת וויצ'ר תמיד התגאתה בעלילה מבריקה ואפלה, אבל המשחק השלישי מתעלה הן על קודמיו והן על המתחרים.

במשחקים הקודמים בסדרה הגיבור גארלט הוצג כמי שסובל מאמנזיה, כדי שהשחקן יוכל להכיר לאט לאט את העולם שבו מתרחש המשחק. ואולם, הפעם בחרה היצרנית CD Projekt לזנוח את הטריק הזה, לרמוז לו בכמה בדיחות פנימיות, ולזרוק אותנו ישר למים הקרים. וזה עובד: רותקנו לסיפורו של גארלט, שמנסה להגיע לבתו המאומצת סירי, ועל הדרך לתמרן במלחמת החורמה בין שתי האימפריות הגדולות בעולם ושליטיהן (שאחד מהם מדובב בידי צ'ארלס דאנס, הידוע כטיווין לאניסטר ב"משחקי הכס").

העולם שבו מתרחש המשחק עצום בגודלו ובתכניו, וכדאי לבקר כמה פעמים באותם מקומות רק כדי לגלות דברים סמויים מהעין. כמו כן, לא נתקלנו באף משימה משעממת שהשחקן נדרש לבצע בוויצ'ר 3. תשכחו מלתפוס עשרה עכברושים כדי לאסוף 70 מטבעות נחושת: כאן תצטרכו לביים מחזה שייקספירי או לנווט במבוך גבינות מסריחות. כפי שאפשר להבין, לא חסר הומור במשחק.

רמת הקושי הגבוהה מאלצת את השחקן לחשוב טוב טוב בטרם היציאה לקרב. לפני שתחסלו מפלצות תצטרכו להתכונן, לקרוא את כל המידע הזמין בתוך המשחק ולהכין את הלחשים, השיקויים, השמנים וכלי הנשק הנכונים. זה לא מתסכל או משעמם, להפך.

למרות ההיקף והאתגרים, וויצ'ר 3 מתאים מאוד גם למי שנתקלים לראשונה בסדרה בפרט ובעולם משחקי התפקידים בכלל. הוא בנוי היטב, לא מעמיס יותר מדי פרטים בו־זמנית, ומספק גרפיקה מרהיבה ומושכת. אם חסרה לכם מנה של "משחקי הכס" אחרי סיום העונה האחרונה ואתם צריכים עוד מנה של עולמות פנטזיה אפלים, או סתם מחפשים משחק תפקידים נהדר, נסו את וויצ'ר 3.