מאקרו טכנולוגי
יד חופשית: מדוע נמאס לצרכן מהמחשוב הלביש כל כך מהר?
אפל לא מספרת כמה שעונים חכמים היא מכרה, אך לא בטוח שזאת תהיה הבעיה האמיתית של הווטש ומתחריו: לפי נתונים חדשים, צמידי הכושר החכמים נזנחים אחרי כמה חודשי שימוש, ויצרניות השעונים יצטרכו להזיע כדי להינצל מגורל דומה
אפל, גוגל וענקיות טכנולוגיה אחרות מספרות לנו שהמחשוב הלביש הוא המהפכה הבאה, ושחלק גדול מהמוצרים בתחום יגיעו אל פרק היד שלנו. השעונים והצמידים החכמים יוכלו לסייע בריפוי מחלות, לשפר את הכושר, להפוך למערכות תשלום, לעזור בנהיגה ועוד ועוד. המהפכה הזוהרת הזו, שהחלה לצבור תאוצה בשנה האחרונה, היא מה שהכי חסר ליצרניות המכשירים מאז הולדת האייפד: קטגוריית מוצר רעננה שתגרום לצרכנים להוציא בשמחה עוד כסף, למשקיעים לקנות עוד מניות ולאנליסטים לספק תחזיות ורדרדות.
איור: דניאל גולדפרב
אבל ציפיות לחוד ומציאות לחוד. לפי חברת המחקר Endeavour Partners, קרוב לשליש מרוכשי הצמידים החכמים, המוצר הנמכר ביותר בתחום המחשוב הלביש כיום, מאפסנים אותם במגירה לאחר חצי שנת שימוש בלבד. הנתונים עולים בקנה אחד עם מידע ש־FitBit, מובילת שוק הצמידים החכמים, העבירה לרגולטורים בארה"ב לקראת הנפקתה: רק מחצית מ-20 מיליון הצרכנים שקנו צמיד שלה בשנים האחרונות הפעילו אותו ברבעון הראשון של השנה. למרות הבטחות היצרנים, ולמרות הערכות האנליסטים, לצרכן פשוט נמאס די מהר להסתובב עם הצמיד על היד.
הצמיד החכם הפכו לפופולרי ולנמכר יחסית בהיותו בעל שימוש מוגדר שקל לשווק: שלם 600 שקל, שים אותו על היד והתחל להתאמן. המשתמשים יכולים לדעת בדיוק לאיזה מרחק רצו או נסעו על אופניים, כמה קלוריות שרפו והאם ביצועיהם השתפרו. ספורטאים מקצועיים משתמשים בכלים כאלה כבר שנים רבות, והנגשתם לציבור הרחב עודדה אנשים להתחיל להתעמל בצורה קבועה. אלא שמי שכבר החל להתמיד בשגרת אימונים בעקבות השימוש בצמיד, כך נראה, כבר לא צריך צעצוע מצפצף על היד שיגיד "כן, גם היום התאמנת, כל הכבוד". פיטביט, ושאר יצרניות הצמידים, מגלות את הבעיה הזאת כעת.
צמידי פיטביט
נתוני השימוש בצמידים והביקורת המשועשעת של TechCrunch מעלים את השאלה אם גורל דומה צפוי גם לאפל ווטש. אפל לא חשפה נתונים רשמיים על מכירות השעון החכם מאז השקתו באפריל (לרוב היא מודיעה כמה יחידות מכר מוצר חדש בסוף השבוע הראשון להשקתו), והשאירה פתח לשלל הערכות של חברות מחקר, מאופטימיות זהירה ועד נבואות זעם. ואולם, השאלה האמיתית היא לא רק כמה אנשים קנו את אפל ווטש הראשון, אלא כמה מהם משתמשים בו כרגע, כמה יענדו אותו בעוד חודשיים, וכמה יקנו את הדגם הבא.
לשעונים החכמים של אפל ויריבותיה (שמתבססות ברובן על אנדרואיד וור של גוגל) יש בעיות עמוקות יותר מאלה של הצמידים. ראשית, המוצר סותר את אחד השינויים החשובים שיצרה מהפכת המובייל: ההסתמכות על השעון הסלולרי כתחליף לשעון היד. שנית, קשה מאוד להסביר לצרכן למה הוא צריך אחד: השעון החכם מתיימר להעניק חוויית שימוש יותר עשירה מהצמיד, ולא להתמקד רק בשיפור הכושר. אלא שהסמארטפון עושה כמעט את כל מה שהשעון מסוגל לעשות, רק בצורה נוחה יותר. אז מעבר להתלהבות הראשונית, למה צריך עוד מיקרו-מסך שמציג מיקרו-גרסה של פייסבוק ומיקרו-חיפוש בגוגל? נכון, היצרניות מנסות לשלב בשעונים יישומי תשלום, תקשורת ופנאי, ולבדל אותם מאלה שקיימים בסמארטפון. אלא שהטלפון החכם עשה זאת קודם, ועשה זאת טוב יותר.
מגניב, אבל ממש לא שווה 2,500 שקל. אפל ווטש צילום: נמרוד צוק
בשנה האחרונה סקרנו ב"כלכליסט" לא מעט שעונים חכמים. ברוב המקרים, מי שהסתובב במערכת ונתקל בהם במקרה הגיב באותה הצורה: בהתחלה פלט קריאת התלהבות, אחר כך תהה מה עושים עם זה, וכששמע כמה עולה התענוג (1,000 שקל לכל הפחות), אמר: "אוי, אני לא אקנה דבר כזה בחיים. אבל זו יכולה להיות מתנה מגניבה".
וזוהי כרגע השורה התחתונה של שוק המחשוב הלביש, לפחות בגרסתו המולבשת על היד: משהו חדשני ומושך שכולם רוצים לקבל במתנה אבל אף אחד לא רוצה לקנות. זה הגיוני מבחינת הצרכנים, שמחפשים את השימושי ולא רק את המגניב. מבחינת חברות הטכנולוגיה, יש סיכוי סביר שבעוד שנה-שנתיים הן יצטרכו לחפש טרנד חדש.
