דו"ח טכנולוגי
מוות ממעל: מדוע מפחדים כוחות הביטחון מרחפן צעצוע?
מחלקת הגנת המולדת בממשלת ארה"ב מודיעה כי רובוטים מעופפים פשוטים עלולים להפוך לכלי מרכזי בפיגועים, איך אפשר לרגל אחרי הסלולרי שלכם דרך מד הסוללה, סירי פוזלת לתא הקולי וכמה זהויות גנובות אפשר לקנות ברשת במאה דולר
כפי שחזה המדור אחרי שמישהו הנחית מזל"ט עם חומר רדיואקטיבי על גג משרדו של ראש ממשלת יפן, האיום שמהווים מל"טים עלה במהירות על מפת האיומים של הלוחמים בטרור. המחלקה להגנת המולדת של ארצות הברית התריעה בסוף השבוע שמל"טים של חובבים יכולים להוות כלי מרכזי עבור ארגוני טרור, אשר ישמש להתקפה על ארה"ב.
המסמך של השושואיסטים לא מציין התקפה אפשרית ספציפית. אבל, אמונים על הכלל של "אשרי אדם מפחד תמיד", אנשי סוכנויות הביטחון מתריעים מפני האפשרות שרובוטים מעופפים ישמשו לקראת סוג כלשהו של התקפה, ומגדירים אותם כ"מתאגרים את יכולת הזיהוי והשיבוש". הפחד אינו מופרך לחלוטין: רחפן חובבים גדול יכול, למשל, לשאת רימון רסס.
ומה אם במקום מצלמה, הוא יישא חימוש? הבעיה, אם הבנתי נכון את החששות של המחלקה להיסטריה ציבורית, היא שהעליה בשימוש במזל"טים פרטיים צפויה להמשך ואף לגאות, ובתוך כל המכירות האלה של מל"טים, יהיה קשה לשים לב שטרוריסטים רכשו כזה.
הציניקנים אולי יציינו ברשעות שכל התקפות הטרור בארה"ב אחרי ה-11 בספטמבר השתמשו במשהו הרבה יותר נגיש לאמריקאי הממוצע - כלי ירי ומטוס נוסעים - ושהממשלה האמריקאית אולי יכולה לעקוב אחרי רכישות מל"טים, אבל אין לה שום סמכות לעקוב אחרי רכישות נשק; אבל אין ספק שמל"ט יאפשר לטרוריסט שיש לו יותר תאי מוח מהממוצע לעשות דברים מרשימים. וכשמשהו כזה אכן יקרה, רמת ההיסטריה תעלה לשמיים.
מצד שני, יש עניין פנומנלי מצד חברות מסחריות גדולות בשימוש במל"טים. על כן, אני מניח שתוך זמן קצר נראה את ההתפתחות הבאה: חברות גדולות יקבלו יד חופשית להשתמש בהם, אבל האזרח הקטן יצטרך להתמודד עם פיקוח הולך וגובר.
מותו של רובוט
רובוט שנבנה על ידי חוקרים שוחרי טוב באוניברסיטת טורונטו יצא לפני כשבועיים למסע שאמור היה להוביל אותו ממסצ'וסטס שבמזרח לקליפורניה שבמערב, כדי להוכיח שרובוטים יכולים לסמוך על בני אדם. הרובוט, Hitchbot, הצליח לחצות כך את קנדה בשנה שעברה והחוקרים החליטו להרחיב את הניסוי אצל שכנתם מדרום.
ואז הגיע Hitchbot לפילדלפיה (מילולית, "עיר אהבת האחים"; בפועל, העיר עם שיעור הרצח הגבוה בארה"ב); שם הסתערו עליו ונדליסטים מקומיים ושברו לו את הצורה. הם עשו את זה במרווח הזמן שבין תמונה לתמונה שהרובוט צילם - מרווח של 20 דקות.
היצ'בוט וחברים
החוקרים שקיבלו את התמונות של מה שנשאר ממנו אמרו שאין סיכוי להשיב אותו לחיים – אבל קבוצה של רובוטיקאים פילדלפים נשבעו להציל את מה שנשאר מהשם הטוב של עירם, ולהחזיר את היצ'בוט לפעולה. נעדכן, ונעקוב בעניין אחרי מה שיקרה לו כשיגיע ללוס אנג'לס, אם יגיע.
מעניין כמה רחוק הוא היה מצליח להגיע בישראל.
בגידה, הא? לרחובות!
דיווחנו שלשום (א') על כך שהתביעה הגרמנית פתחה בחקירה בחשד לבגידה כנגד ארגון החדשות נצפוליטיק, אחרי שהאחרון פרסם מסמכים פנימיים של שירות השו-שו הגרמני שמעידים על כך שהוא עומד להתחיל תכנית מעקב נגד סנודן.
העיתונות הגרמנית נעמדה על הרגליים האחוריות והחלה במחאה מסיבית נגד התכנית הזו, ויותר מאלף מפגינים צעדו בברלין במחאה. פוליטיקאים הצטרפו גם הם לגינויים של ההחלטה להעמיד לדין מפרסמים בחשד לבגידה, כשהם מציינים שאין שום סיבה לחשוב שהעיתונאים התכוונו לפגוע בבטחונה של גרמניה או לסייע למעצמה זרה.
מגינים על מדליף העל. סנודן צילום: יוטיוב זמן קצר לאחר מכן, הודיע ראש התביעה שהוא מקפיא את החקירה נגד נצפוליטיק, ואף שראש השב"כ הגרמני עדיין טוען שיש מקום להעמיד לדין על הדלפה של מסמכים סודיים, גם הוא כבר לא מדבר על סעיף בגידה.
בכירים בקואליציה הגרמנית קראו לתובע הכללי להתפטר, ודובריה של הקנצלרית מרקל לא העניקו לו גיבוי חד משמעי. כאן המקום לציין שסקרים הראו שבגרמניה, אדוארד סנודן נחשב לגיבור. יפה. כך פועל ציבור נחוש שזכויותיו חשובות לו.
קצרצרים
1. חוקרי אבטחת מידע גילו שאפשר להסתנן לרגל אחריכם באמצעות אחד הכלים הפשוטים והנפוצים ביותר - מד הסוללה. התקינה החדשה של HTML5 קובעת, בלי ספק מתוך כוונות טובות, שדפדפנים יבחנו את מצב הסוללה של המשתמש (סוללת לפטופ או סלולרי) ויתאימו את עצמם אליה. המטרה היא שאם הסוללה חלשה, הדפדפן ינטרל סקריפטים שדורשים יותר אנרגיה. אבל ברגע שהדפדפן שלכם בודק את מצב הסוללה ומעביר אותו לאתר, הוא מאפשר זיהוי שלכם ברשת. ובגלל שהוא עושה את זה כל 30 שניות, הוא מאפשר מעקב מתמשך אחריכם. נהדר.
נקודת תורפה חדשה 2. בידיעת אבטחה אחרת, תשמחו לדעת שהמידע שלכם לא שווה כל כך הרבה. בשוק השחור, מחירה של זהות גנובה יורד לעשרים דולר לחתיכה. כמובן, אם המידע הזה גם כולל את פרטי האשראי של מישהו עם דירוג אשראי טוב, אז המחיר עולה בהתאם - עד 450 דולר לחתיכה. הסיבה למחירים הנמוכים הללו, עם זאת, היא שהשוק מוצף: כל כך הרבה פרטים של אנשים נגנבו בשנים האחרונות, שלנוכלים אין די זמן לנצל את כל הקורבנות. וכשההיצע גבוה, המחירים יורדים.
3. אפל מתכננת, לפי שמועות ברשת, לאפשר לסירי - הסייענית הלא-ממש-חכמה שלה - לתמלל את ההודעות שבתא הקולי שלכם. מה שבאמת מפתיע פה הוא שמישהו עדיין משתמש בתא קולי, ושאפל משקיעה זמן, מאמץ ומחשבה באנשים האלה. מה שפחות מפתיע הוא שאפל עשויה להעתיק את הפיצ'ר. הפעם ההעתקה היא מגוגל, שהכניסה פיצ'ר כזה לגוגל ווייס לפני שנים - בעידן שבו התא הקולי היה רלוונטי.
4. בטוויטר מנסים למשוך משתמשים חדשים כמה שיותר מהר, ועל כן עומדים שם להוציא בקרוב תכונה שתציג למשתמש עמוד של חדשות מתפרצות. הוא אמור לקשר לשורה של אתרי חדשות גדולים ואל הציוצים שהובילו לחדשות שבהם. בינתיים נראה שזה מוגבל לאתרי חדשות בעולם דובר האנגלית, אבל יש להניח שבגלל שמדינת ישראל מייצרת הרבה יותר חדשות ממדינות אחרות, יגיעו לכלי החדש גם כלי תקשורת ישראלים. המהלך הזה מחזיר את טוויטר לשורשים; נקווה שהוא יצליח.
5. גוגל מתחילה להמית את גוגל פלוס, הרשת החברתית שלה - שצפה על צידה באקווריום האינטרנט כל כך הרבה זמן שלבדחני הרשת נגמרו הבדיחות עליה. וזו סיבה טובה להיזכר בהיסטוריה של גוגל בזירת המדיה החברתית: היה את גוגל באז הנורא, שהמשותף לו ולגוגל+ היה הנסיון של גוגל לדחוף אותו לגרון של המשתמשים - גוגל טענה שלמדה את הלקח, אבל כמה שנים אחר כך הכריחה בפועל את המשתמשים שלה להחזיק פרופיל בגוגל+. זה לא גרם להם להשתמש בו, אבל לכמה חודשים גוגל יכלה לטעון שהרשת שלה משגשגת, עד שאפילו היא הפסיקה להאמין בזה. דווקא את שירות החדשות היעיל והאהוד שלה, הגוגל רידר, היא החליטה לסגור. אולי באמת מוטב שתישאר עם אלגוריתמים.
