גוגל אורגינל

אי שם לפני שבע שנים, במאי 2008, הגיע סרגיי ברין לביקור בישראל. מייסד גוגל התארח, בין היתר, באירוע יזמים שארגנה קבוצת גראז' גיקס, ובו נשאל מה ההיגיון מאחורי המדיניות הידועה של החברה, שבמסגרתה יכולים העובדים להשקיע עד 20% משעות העבודה בפרויקטים אישיים.

"כשהתחלנו לעבוד על מנוע החיפוש, לא היה לנו מושג מה יש לנו ביד", ענה אז ברין. "זה היה בסך הכל פרויקט סטודנטיאלי, שאף אחד לא הבין עד כמה מרחיקת לכת תהיה השפעתו. לכן, כשהקמנו את גוגל, הבנו שאנחנו צריכים לעשות הכל כדי לתפוס רעיונות גדולים עוד לפני שאנחנו יודעים שהם כאלו".

איור: ערן מנדל

אותם 20% מפורסמים עמדו בשנים שלאחר מכן תחת מתקפה: ב-2013 דווח על צמצומם, ומנכ"לית יאהו מריסה מאייר, בעברה בכירה בגוגל, אף טענה השנה כי מדובר במיתוס ושהעובדים מבצעים את הפרויקטים מחוץ לשעות העבודה. ולמרות זאת, התשובה של ברין העניקה הצצה חשובה לדנ"א של גוגל, ולמהות התפיסה שהפכה אותה לסיפור הצלחה.

כדי להבין את מהלך הארגון מחדש תחת השם אלפבית, שעליו הכריזה גוגל השבוע במפתיע, צריך להבין כיצד ברין והמנכ"ל לארי פייג' תופסים אותה. בעיניהם לא מדובר בחברה שעוסקת בחיפוש, במכירת שטחי פרסום, ביצירת מערכת הפעלה לסמארטפונים או בפיתוח פלטפורמה לסרטונים, אלא בסוג של חממה לחדשנות טכנולוגית. כל אחד מהפרויקטים של גוגל, מהמצליחים (החיפוש, הפרסום, ג'ימייל, אנדרואיד) דרך הכושלים (גוגל+ ובערך כל שירות חברתי אחר) ועד ללא ברורים (גלאס, המכונית ללא נהג), משרת את אותה מטרת־על: למצוא פתרונות טכנולוגיים פורצי דרך לכל בעיה בעולם, ולהנגיש את כל המידע שצברה האנושות.

אלפבית

מדיניות זו, של ליבוי חדשנות וחיפוש חסר גבולות בניסיון שלא לפספס את הדבר הגדול הבא, יושמה לאורך כל שנות קיומה של החברה. היא זו שאחראית לפרויקטים העתידניים והמפתיעים יותר שלה, הכוללים מלבד המכונית וגלאס גם את פרויקט Loon לאספקת חיבור לאינטרנט באמצעות כדורים פורחים, את ההשקעה במחקר הארכת החיים של חברת קאליקו, את חברת הרובוטים הצבאיים בוסטון דיינמיקס שבבעלותה ועוד. גם פרויקטים שנתפסים היום כחלק אינטגרלי מגוגל, כמו מיפוי הרחובות סטריט ויו, נראו בהתחלה מעט הזויים.

מי שאינו מבין את האתוס המכונן של החברה עשוי לחשוב שמדובר בגחמות של צמד מיליארדרים משועממים, אבל זו, למעשה, גוגל האמיתית כפי שברין ופייג' ראו בחזונם. מדיניות זו גם הובילה לאחת הבעיות שאיתן מתמודדים ברין ופייג' בשנים האחרונות: פיצול הולך ומתרחב בין עסקיה המקוונים והמוכרים שמכניסים יותר מ־90% מהכסף לבין הפרויקטים העתידניים שאינם קשורים לתחומי העיסוק היומיומיים שלה.

פייג' וברין אמנם רואים את המיזמים האלה כהכרחיים, כאלה שיאפשרו לגוגל להישאר רלוונטית גם בעתיד הרחוק, אך הם דורשים משאבים עצומים מבלי לייצר שום הכנסות בטווח המיידי. חלק מבעלי המניות מאמינים בחשיבות שלהם הרבה פחות ממייסדי ומנהלי החברה. מאז מינויו של פייג' למנכ"ל ב-2011 הוא נקט שורת צעדים כדי לקדם את החזון המקורי בדרך הגיונית וסדורה יותר, כמו התמקדות ברכישות גדולות של חברות בוגרות יותר (כמו Nest או ווייז הישראלית) לצד סגירת מיזמים קטנים שנכשלו. במקביל, התלונן פייג' לא מעט על הבירוקרטיה שנדרשת בכל פעם שגוגל רוצה ליצור שירות חדש. אלפבית, שתהפוך את גוגל לחברה־בת מרכזית בתוך קונגולמרט, תקל מאוד על חייו ועל חיי ברין כשאלה יבקשו להיכנס לעוד תחומי פעילות חדשים ולא צפויים.

סביר להניח עומדות מאחורי הקמת אלפבית סיבות נוספות, הקשורות לניהול, רגולציה ומיסוי. ואולם, הרעיון המרכזי הוא לדאוג שגוגל תשמור על הרוח המקורית שלה, על אתוס החדשנות, הניסוי והטעיה שאינם נצמדים לרווחים מיידיים. פייג' וברין לא רוצים שגוגל תגיע בעוד כמה שנים לאותו מקום שבו מצאו את עצמן בעבר IBM, מיקרוסופט או יאהו, שהתעקשו לעסוק רק במה שהן מכירות גם כשהעולם סביבן השתנה. אלפבית אמנם עוד בתחילת דרכה, אך היא נראית כמו פתרון יצירתי ונועז לבעיה הזאת.