מאקרו טכנולוגי
לישראל יש מה ללמוד מההגירה ההודית לעמק הסיליקון
בארץ מסתכלים בעין עקומה על מי שעזב לארצות הברית, בעוד שבהודו מפרגנים; יודעים שם היטב שמהגרי העבודה נוטים לחזור לארצם עם ניסיון ומשאבים ולהקים חברות. בנוסף, ישראל ממשיכה לחלק אשרות עבודה לפועלים חקלאיים אך לא למתכנתים
הגירת ההייטק מהודו הגיעה לכל מוקדי ההצטיינות בעמק, דוגמת ההנהלות של ענקיות ההייטק ושל הקרנות ורשימת המשקיעים הפרטיים המובילים. אם תפגשו שם מהגר הודי, סביר להניח שמדובר בבוגר אוניברסיטה טכנולוגית יוקרתית, שהגיע לארה"ב כדי להשלים תואר שני ונבלע באחת מחברות עמק הסיליקון. הוא כנראה יהיה אדם אמיד, שמכניס אפילו יותר מהאמריקאי הממוצע, אבל גם כזה שעבד קשה מאוד וחיבר רופי לרופי כדי לטוס לארה"ב, לראשונה בחייו.
ישראל היא לא הודו, וטוב שכך. העוני, המחסור בתשתיות ותעשיית ההייטק המצומקת מביאים לכך ש־80% מבוגרי IIT, המקבילה המקומית והיוקרתית לטכניון, מהגרים לארה"ב. אילו זה היה המצב בטכניון, מדובר היה באסון לסיליקון ואדי הישראלי. ובכל זאת, קשה שלא לקנא: ההצלחה בעמק הסיליקון תורמת בגדול גם להודו עצמה. מהגרים שחזרו בשנים האחרונות מחברות כמו אמזון וגוגל הקימו ענקיות טכנולוגיה מקומיות כגון Flipkart, Snapdeal ו־Zomato שמגלגלות מיליארדי דולרים.
כשישראלי עובר לעמק הסיליקון, תמיד יהיו מי שיגידו שהוא "ויתר" ו"לא יכול לעמוד בקשיים" במקרה הטוב, או שהוא "רודף אחרי הכסף" ו"נמושה" במקרה הרע. בהודו מחבקים את העוזבים וגם זורקים עליהם סוכריות. הם יודעים שרבים מהם עוד יחזרו בגדול, עשירים יותר בכישורים, בידע ובכסף.
ישראל לא רק מדכאת את העוזבים אלא גם מונעת הגירת הייטק לתחומיה. המדינה מחלקת ויזות לעובדי בניין מסין ולעובדי חקלאות מתאילנד, אך חברות ההייטק הישראליות מתלוננות על מחסור שנתי של אלפי מהנדסים זרים, דבר שתוקע את צמיחת התעשייה המקומית. מצב זה מרושש את החברות, שנאלצות להעלות עוד ועוד את המשכורות לעובדים הקיימים. כך מפסידה ישראל בכל הזירות, או כמו שהתרמילאים נוהגים לומר: עזבו, לא הבנתם את הודו.