דו"ח טכנולוגי
שפל חדש: מה יש למארק צוקרברג נגד אנשים עיוורים?
הרשת החברתית פסלה קמפיין שנועד לסייע לאנשים בעלי לקויות ראיה שונות - בטענה שהוא מדכא מדי, איזה שלט חוצות הפחיד והרגיז את טינדר וגריינדר, טוויטר במשבר זהות וגוגל חושבת שהמכונית האוטונומית שלה צריכה לנסוע יותר כמו נהג אנושי עצבני
כמו כל טלפון ומחשב, גם גוף האדם מתפרק עם הזמן; בשלב מסוים חלק ניכר מאיתנו יתחיל לאבד את השמיעה, הזיכרון, מאור העיניים. כל חי סופו לדעוך (בדרך כלל ביסורים) וזו עובדת חיים מעיקה. אבל פייסבוק ממש לא רוצה שחשבו על זה. אפילו לא לרגע, אפילו לא בקטנה.
ארגון בריטי שוחר טוב, המכון הלאומי המלכותי של העיוורים, פתח לאחרונה בקמפיין שמטרתו לאפשר לאנשים שמתחילים לאבד את ראייתם לדעת שבשליש מבתי החולים בבריטניה יש מומחים לתחום, שאפשר להיוועץ בהם. המומחים הללו מספקים הן סיוע רפואי הן סיוע נפשי: חלק ניכר מהבעיה באובדן הראיה היא ההתמודדות הנפשית עם המעבר לאפלה הגדולה.
פייסבוק גירדה בראשה לרגע, ופסלה את הקמפיין. המכון המלכותי האמור לא פרסם מודעות עם מציגה פטמות נשיות, נשים מניקות, או עירום נשי בכלל, משהו שכידוע יש לפייסבוק בעיה איתו. היא מציגה אישה עומדת, בעיניים פקוחות, ואחר כך עוצמת אותן. פייסבוק בכל זאת פסלה את הקמפיין.
הוא מדכא מדי, אמרה הנהלת הרשת החברתית. המטרה שלה היא להציג למשתמשים שלה רק מסרים "חיוביים או ניטרליים". המסר שגופך יבגוד בך, שיום אחד כבר לא תהיה צעיר פוחז, שעוד יבואו שנים אשר תאמר אין לי בהן חפץ, ימים בהם תחשך השמש והאור והירח והכוכבים אולי התאים לקהלת, אבל ממש לא מתאים למארק צוקרברג.
פייסבוק רוצה את המשתמשים שלה נטולי דאגות, לא מפוכחים. היא רוצה אותם עולצים, לא עירניים. שיכורי נעורים, לא קודרים. אנשים שחושבים על העתיד עשויים שלא לצפות בפרסומות ולא להתלהב ממה שיש לפייסבוק להציע: הם עשויים להתעניין ביותר מאשר האבק הפורח שמציעה פייסבוק. והקודרנות שלהם עשויה להדביק אחרים. אז פייסבוק פסלה את הקמפיין שיסייע למתעוורים.
הטור הזה עוקב אחרי פייסבוק והצורה שבה היא משנה את המציאות כבר שבע שנים, שבע שנים שבהן עיני הכותב מתקהות כשהוא קורא עוד ידיעת הבל ועוד הכחשה שקרית, אבל גם בהתחשב בהיצע המרשים למדי של מעשי נבלה של פייסבוק, המהלך האחרון בולט לרעה. החברה לא מנסה יותר להעמיד פנים שהיא מתכוונת לדחוף אתכם ליקום מקביל עם ציפורים שרות וגמדים מאושרים לשם תאוות בצע, ושאם מישהו חושב להשתמש בפייסבוק כדי לקדם מודעות למציאות כפי שהיא, שיחשוב על זה שוב.
אנחנו? אנחנו בסדר גמור!
טינדר וגריינדר, שתי אפליקציות היכרויות ששמות דגש על משתמשים שמחפשים פרטנר למין מזדמן, חטפו קריזה: ארגון שמקדם מודעות לאיידס, ה-Aids Healthcare Foundation, פרסם מודעות חוצות גדולות, באזור לוס אנג'לס - בהן קרא למשתמשי היישומים לעבור בדיקות לגילוי מחלות מין.
החשש של קרן האיידס הגיוני לגמרי: ריבוי שותפים מיניים מגדיל משמעותית את הסיכוי לחלות באיידס ובמחלות מין אחרות. הנוכחות של מספר חולים כאלה בקרב משתמשי האפליקציה עשויה להפיץ את המחלה במהירות.
אבל בטינדר וגריינדר בחרו להיעלב. בטינדר שלחו מכתב איום בדרישה להסיר את כל האזכורים שלהם מהשלטים, ובגריינדר הלכו ישר על פגיעה בכיס והודיעו שהם לא יציגו יותר למשתמשים שלהם פרסומות של הארגון.
די ברור למה התגובה של שתי האפליקציות תוקפנית כל כך: כמו פייסבוק, הדבר האחרון שהן צריכות הוא שמישהו יזכיר למשתמשים שלהן את המציאות. מישהו עוד יכול להזכר שהקשר בין אפליקציות היכריות ושמירה על המשתמשים רופף משהו; מישהו עוד יכול לשאול האם טינדר וגריינדר דואגות לשלומו כפי שלמשל שמרה אשלי מדיסון על חשאיות משתמשיה.
טוויטר, מה נסגר?
זמנים לא טובים עוברים על טוויטר: המניות בירידה; הנהלת החברה לא מצליחה למצוא מנכ"ל והמשקיעים (איזה מונח דו משמעי) מאבדים סבלנות. בבהלה מסוימת, הנהלת החברה מפרפרת בניסיון למצוא פיתרון.
זה שעלה עכשיו הוא כנראה הגרוע ביותר: להסיר את הגבלת התווים של הציוץ. כידוע, ציוץ מכיל 140 תווים ולא יותר. הקיצור הזה הוא אחד ממקורות הכוח של טוויטר. הוא מאלץ כותבים להתחדד ולהפוך למשוננים יותר. גם אם הם כותבים סדרת ציוצים, כל אחד מהם צריך לעמוד בפני עצמו. יש לטוויטר חסרונות, אבל המגבלה הזו מוודאת שטרחנות אינה ברשימה.
עכשיו מגיעים דיווחים ממספר ניכר של מקורות שבטוויטר מתכוונים להסיר את הגבלת התווים - אם לא בשירות עצמו, אז בשירות חדש. החברה כבר הסירה את ההגבלה על מספר התווים בהודעות פרטיות, אבל הרחבתו לליבת השירות היא רעיון גרוע למדי. קודם כל, שוק המדיה החברתית ברוויה. אם אין לך גימיק יוצא דופן, אנשים לא יבואו לטרשת החברתית החדשה שלך. "יש לך יותר מ-140 תווים" הוא כנראה לא גימיק כזה. בשביל זה יש פייסבוק. וזו כנראה הבעיה של הנהלת טוויטר: היא רוצה נואשות להיות פייסבוק. זו דרך מצוינת לאבד את הקהל שלה ולא למצוא חדש.
קצרצרים
1. גוגל החליטה שלמכוניות האוטונומיות שלה יש בעיה: הן מתנהלות יותר מדי כמו מחשב ופחות מדי כמו בן אדם. או, במילים אחרות, הן מנומסות מדי. אלגוריתם חדש אמור לשכנע את המכוניות לחתוך פינות, להכנס לצומת בצורה אגרסיבית, בגוגל אומרים שהמכוניות זהירות מדי. עוד לא ברור אם גוגל גם תתקין מערכת שבמידת הצורך תעשה תנועות מגונות לנהג השכן, תקלל אותו בכמה שפות ותאיים לתפוס אותו בצומת ולפרמט אותו.
2. קרלי פיורינה, לשעבר מנכ"לית HP, רצה כעת לפריימריז הרפובליקניים לנשיאות. הנסיון הקודם שלה בפוליטיקה, כמועמדת למושלת קליפורניה, קרס בלהבות. לפיורינה, שעשתה כמה נקודות על חשבון דונלד טראמפ ושנאת הנשים שלו, יש שטיק מפתיע: היא התרברבה באוזני עיתונאי שכמנכ"לית HP, היא עשתה הכל כדי לשתף פעולה עם ה-NSA והעבירה להם שרתים חזקים במיוחד. "מה שידעתי באותה העת", אמרה, "הוא שהאומה שלנו תחת התקפה". פיורינה עזבה את התפקיד ב-2005. חלפו מאז עשר שנים. אולי הגיע הזמן, לאור המידע שיש לנו, לחשוב מחדש על הסיוע למדינת המעקב. אבל כנראה שהיא יודעת שזה מה שהבוחרים שלה רוצים לשמוע: הם מאמינים בממשלה חלשה - עד שזה מגיע למעקב.
3. כמדי כמה חודשים, פרצה היסטריה בקרב משתמשי פייסבוק שחושבים שהחברה תתחיל לגבות מהם כסף. ספציפית, חשש מפני ביטול פונקציית הפרופיל הפרטי שלא מופיע בחיפוש הפנימי וכו' והפיכתה לפיצ'ר בתשלום. החברה מיהרה להוציא הכחשה, שבה טענה שסביר הרבה יותר שיתגלו קנגרואים מעופפים על מאדים מאשר שהיא תיקח מכם כסף. למה? כי אם היא היתה מקבלת תשלום, היא היתה חייבת לכם תשובות וטיפול רציני. היא לא היתה יכולה להתייחס לתוכן שלכם כאל משהו אגבי שאפשר למחוק על פי גחמה ולחשבונות שלכם כאל טובה שהיא עושה. במילים אחרות: אם פייסבוק תתחיל לגבות מאיתנו כסף, אולי יקרו גם הרבה דברים טובים.