למה הגרסה החדשה הפכה את הטלפון שלי לגרוטאה?

כיום סמארטפונים נהנים מחומרה איכותית ומהירה מאוד. למעשה, שלא כמו במחשבים, הם יכולים להתמודד די בנקל עם רוב היישומים כגון שליחת הודעות, מיילים או גלישה בפייסבוק, גם אם המכשיר אינו מהדור האחרון. חוץ מיישומי מולטימדיה בהפרדה גבוהה או משחקי תלת ממד שמעניינים מעטים מהמשתמשים, אין סיבה לרכוש מכשיר בכל שנתיים.

לא כל דגם זוכה לעדכון איור: איור: דניאל גולדפרב

מאחר שהחומרה לא ניתנת לשינוי, בחרו בתעשייה בפתרון אחר כדי ל"יישן" את המכשיר: הגבלת שדרוג מערכת ההפעלה. החלוצה של הפרקטיקה הזאת היא כמובן אפל, שמוציאה גרסה חדשה של iOS בכל שנה ותומכת במכשירים עד שלושה-ארבעה דורות אחורה. אמנם אפשר להתקין את הגרסה האחרונה גם על אייפון 4S, למשל, אבל חוויית השימוש תהיה ככל הנראה לא נעימה ותלווה באטיות מרגיזה ובהיעדר תמיכה בתכונות מסוימות.

ואולם בעולם ההתיישנות המתוכננת אפל היא לא הרשע הגדול. אם אייפונים מתיימרים לפעול כשנתיים–שלוש ללא שדרוג - בגוגל בחרו לקצר את הזמנים, וכיום מכשיר אנדרואיד ממוצע צפוי לסבול מהתופעה כבר אחרי 18 עד 24 חודשים.

מכשירי הנקסוס האחרונים של גוגל. גם הם יפסיקו לקבל עדכונים יום אחד צילום: אנדרואיד פיט

התיישנות מתוכננת כבר קיימת זמן רב, ותעשיית הרכב היא דוגמה טובה לכך, אבל בעולם הסלולר מדובר בתופעה חדשה למדי. "התחילו לשים לב לזה בתחילת שנות ה־2000 בהונג קונג", אמר פרופ' ג’ררד גוגין מאוניברסיטת סידני לרשת ABC. "זה התגבר עם הפיכת הטלפון לאביזר אופנה והרצון המתגבר והולך של רבים לרכוש את המכשיר החדש ביותר בשוק".

המעבר למכשיר חדש מהווה בעיה למשתמשים רבים, החל מהצורך לבנות מחדש את סביבת העבודה שהתרגלו אליה וכלה בצורך להיפטר מהמכשיר הישן. התופעה גרמה לעליית תופעת הטרייד אין בקרב ספקיות הסלולר והיצרניות. נוסף על כך, התחלופה הגבוהה של מכשירים שמייצרים פסולת אלקטרונית מזהמת רבה היא בעיה קשה, ועוד לא התחלנו לדבר על עניין הפגיעה בחופש הצרכנות.

האייפון האחרון צילום: אי פי איי

אם נבחן את השדרוגים האחרונים של אנדרואיד ו-iOS נראה שיש התקדמות קטנה למדי ביכולות של הגרסאות האחרונות. באפל השינויים מינוריים ותקפים בעיקר לדור האחרון של האייפון. באנדרואיד הבעיה קצת יותר מורכבת, מכיוון שרוב היצרניות מוסיפות שכבת תוכנה מעל למערכת כמו שגוגל מפיצה אותה. התוצאה היא שלמרות הרצון להציע שדרוגים מיישנים, מכשירים רבים אינם זוכים ליותר מגרסה חדשה אחת או שתיים לכל היותר, חוץ ממכשירי נקסוס של גוגל.

מובן שבגוגל ובקרב יצרניות האנדרואיד מנסים להציע מוצרים מתקדמים יותר כל הזמן, כדי לשכנע את המשתמשים להחליף מכשיר. התוצאה היא שחידושים טכנולוגיים רבים שמופיעים על גבי מכשירי אנדרואיד אינם שימושיים או זמינים בכל השווקים. דוגמה מצוינת היא טכנולוגיית ה־NFC, שרק כיום, כשנתיים לאחר תחילת הטמעתה במכשירי אנדרואיד, מתחילה להיות מנוצלת.

אפל לעומת זאת נדרשת למדיניות הטמעה שמרנית מזו, בגלל הצורך לשמור על תאימות לאחור ארוכה. באופן אירוני זה הופך את אפל לחברה שמרנית באופיה, בניגוד לדימוי הציבורי שלה כחברה שמציגה חידושים. למעשה אפל מציעה חידושים רק ביחס בהשוואה למוצריה, אבל לא בהשוואה למוצרי המתחרים.

לא ברור אם אפשר לשלוט בהתיישנות המתוכננת בנקל. מבחינת יצרניות האנדרואיד מדובר בכאב ראש שפעמים רבות מייצר ניגודים בין האינטרסים המסחריים שלהן ובין אלה של גוגל, אפילו אם נביא בחשבון שחומרת האנדרואיד נוטה להתיישן מהר יותר ממקבילתה באייפון. לאפל אין בעיה – החברה כבר מזמן אינה מתמקדת רק במכשירים ובתוכנה, והיא מייצרת חלק לא קטן מהכנסותיה משירותי התוכן שלה. כך שלמעשה מבחינתה המכשירים הם רק מכשיר קצה לצריכת התוכן המקוון. התוצאה היא שבעת האחרונה החלה אפל לקדם תוכנית טרייד אין וליסינג אגרסיבית שמאפשרת למשתמשים לעבור למודל עסקי של השכרה לטווח ארוך, במקום להיות הבעלים של המכשיר. התוכנית מאפשרת לאפל לחדש את המכשירים במהירות ולהמשיך עם שולי רווח גבוהים בתחום ייצור החומרה.

לעולם האנדרואיד, ששירותי התוכן בו נמצאים בידי גורמים רבים ומגוונים, החל מגוגל, דרך היצרנים וכלה בחברות תוכן עצמאיות, הבעיה קשה הרבה יותר. זו כנראה גם הסיבה שגוגל הגבירה את המעורבות שלה בייצור חומרה, כמו הנתב הביתי, הכרומקאסט, מחשבי הפיקסל וכן מחשבי הכרום. חנות גוגל מיוזיק עדיין אינה יכולה להתיימר להתחרות בזו של אפל, אך אתר יוטיוב כבר החל להציע שירותי תוכן בתשלום בשבועות האחרונים, ולא מן הנמנע שהיא תרחיב את המודל העסקי הזה לשירותים נוספים. מה שבטוח זה שבשנים הקרובות עולם הטכנולוגיה עומד לפני שינויי פרדיגמות רבים שצפויים לשנות את הדרך שבה אנחנו צורכים גאדג'טים.