בלגיה לוקחת לפייסבוק את האוויר מהריאות

בית משפט בבלגיה הורה לפייסבוק להפסיק לעקוב אחרי אנשים שאינם משתמשיה בתוך 48 שעות. את הפסיקה הזו הוא הוציא אתמול (ב'). באם פייסבוק לא תציית, בית המשפט הבהיר שהוא יקנוס אותה בכרבע מיליון יורו כל יום. 

במה מדובר? בקובץ קוקי מסוג datr של פייסבוק. שעוקב אחרי כל משתמש, בין אם הוא מחובר לפייסבוק ובין אם לא, כשהוא מבקר בעמוד שבו יש כפתור לייק או שיתוף. כאשר אתה נע בין עמודים כאלה, פייסבוק אוספת את המידע שלך. אחר כך היא בונה ממנו פרופיל של ההתנהלות שלך ומוכרת למפרסמים. 

הרשת החברתית הודיעה שהיא תערער. וזה מעניין: כי כשהדבר הזה נחשף ב-2011, פייסבוק טענה שהוא בכלל לא קיים. כשהרגולטור הבלגי דרש ממנה להפסיק את השימוש ב-datr לפני כחצי שנה, החברה טענה שמדובר בבאג, לא במדיניות מתוכננת שלה. עכשיו, כדי להגן על הריגול הבלתי קיים שהוא בעצם בכלל באג, היא אומרת שהיא תלך לבית המשפט.

פייסבוק נדרשת להפסיק עם הריגול צילום: איי אף פי

למה? זה די פשוט. פייסבוק לא מקבלת כסף מהמשתמש. לא ישירות. היא חיה על מכירת המידע שלו. אם היא לא תוכל לנטר את פעילות הרשת של המשתמשים הבלגים, לא יהיה כדאי לה לאפשר להם להיות משתמשים. בהודעה שלה היא אכן השמיעה חצי איום כזה: "אנו פועלים כדי לצמצם כל שיבוש של הגישה של אנשים לפייסבוק בבלגיה".

רגע, למה שיהיה שיבוש? אתם פשוט צריכים לנטרל קובץ ריגול, או לחילופין לשלם קנס יומי. איך זה משפיע על המשתמש בכלל? גם זה די פשוט. אנחנו רואים פה את את תחילת האסטרטגיה הבאה של פייסבוק: מ"אין דבר כזה" ל"זה באג" אנחנו מגיעים ל"אם לא תאפשרו לנו להשתמש בזה, ננתק את המשתמשים במדינה שלכם". פייסבוק יודעת שבלגיה היא רק יריית הפתיחה לקראת קרבות דומים במדינות אחרות. היא נלחמת, במילים אחרות, על עצם קיומה - שנשען על שתיית מידע מהמשתמשים.

אף אחד לא יורד לסירות ההצלה בלי הוראה שלי

מי יודע מה יאהו רוצה להיות כשתהיה גדולה? אף אחד. אנחנו מסקרים את יאהו מאז ראשית ימי "כלכליסט" וקשה לחשוב על ידיעה אחת שהיתה חיובית. החברה מדשדשת ממשבר למשבר, מחליפה מנכ"לים כמו משרד ממשלתי ישראלי ואין קץ לימי הרעה.

התקווה הזוהרת לשעבר, מריסה מאייר, שבוודאי מקללת את היום שבו הפכה מההבטחה הבאה של עמק הסיליקון למנכ"לית הטיטאניק, מתכננת ארגון מחדש של החברה – ה-7,293 במספר על פי חישוב גס. לצורך כך היא מתכוונת לשכור את שירותי של חברת מקינזי, סימן מובהק לכך שהחברה לא מתפקדת.

מריסה מאייר צילום: בלומברג

כמו כן, מאייר דורשת כעת מבכירי החברה להתחייב שיישארו בתפקידיהם שלוש עד חמש שנים. כשמנכ"ל החברה דורש כזה דבר, הוא במצב של קומיסר שמאיים לירות בחיילים שלו אם הם יברחו משדה הקרב: המורל כל כך נמוך שמאייר חייבת ליצור מצב בו עזיבת הספינה הטובעת תגרור השלכות משפטיות בדמות הפרת חוזה. לפי הערכות, כמה וכמה בכירים צפויים לסרב למאייר. כיף.

נו-נו-נו

שופט פדרלי בארצות הברית שפך אש וגופרית על ה-NSA, ואמר שתוכנית המעקב הכוללת שלה מהווה עבירה חמורה על החוקה - ספציפית, שהיא מפרה את התיקון הרביעי לחוקה, האוסר על חיפוש בלתי סביר וללא צו.

סנודן דווקא גאה צילום: רויטרס

שזה נחמד, אבל מועיל כמו כוסות רוח לציור של מת. קודם כל, אף שהשופט הורה על הפסקת המעקב לאלתר, הסוכנות ממילא אמורה להפסיק אותו בסוף החודש. שנית, הוא הורה על הפסקת המעקב רק ביחס לשני המתלוננים שהגישו את התביעה. שאר האמריקאים, שלא לדבר על שאר העולם, יצטרכו להסתדר לבד. שלישית, וחשוב מכל, השופט לא הורה על פתיחת חקירה פלילית כנגד האנשים שהורו על הפרה שיטתית של החוקה; זה קן צרעות שלא חכם לבעוט בו. חוץ מזה, מי ינהל את החקירה?

בכל זאת, אדוארד סנודן צייץ אמש את התלהבותו מהפסיקה: שנתיים וחצי אחרי החשיפות שלו, בית משפט פדרלי מכיר בכך שתכנית המעקב של ה-NSA היא פשע. יהיו לכך השלכות עתידיות.

קצרצרים

1. חברת Vizio, שמייצרת טלוויזיות חכמות, נאלצה להודות שהטלוויזיה שלה עוקבת אחרי הרגלי הצפיה של המשתמש, ואחר כך החברה מוכרת את המידע למפרסמים - שיכולים אז למצוא את המשתמש על פי הסמארטפון שלו וכלים אחרים. המעקב הוא ברירת המחדל של המכשיר, ומשתמשים שלא רוצים שיתקעו להם פרסומות מיותרות (למה מיותרות? כי אם היו מעוניינים במוצר, היו מחפשים אותו גם בלי פרסומת) צריכים להתרחק מהמכשירים הללו. איזו טעות מצד החברה גרועה מצד החברה; מה, חשבתם שאנשים יגידו "אה, סבבה, שיעקבו" בעידן הפוסט-סנודני? שמישהו יפיל על המנכ"ל שלה טלוויזיה. טיפשה, מהזן הישן ששקל כמו מדיח כלים.

יש טלוויזיות שעוקבות אחריך צילום: שאטרסטוק

2. ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, התחייב שעד 2020 יאולצו ספקיות הרשת במדינה לוודא שכל משק בית שחפץ בכך יוכל לרכוש חיבור רשת מהיר. על פי דברי קמרון, ספקיות הרשת יהיו מחויבות לחבר את האזרח לרשת במהירות מינימלית של 10 מגה-ביט לשנייה, לא משנה איפה הם גרים. "חיבור לרשת לא אמור להיות לוקסוס, הוא אמור להיות זכות יסוד", אמר. מתי נשמע דברים כאלה משר התקשורת שלנו? מי יודע, אולי כשיפסיק לחלוק גוף עם ראש הממשלה. 

3. למה בעצם אין לנו אפליקציית דרכון? יש לנו אפליקציה לכרטיסי אשראי, אפליקציות שמאפשרות להציג כרטיסים ושוברים במקום להדפיס אותם, אפליקציות שמתחברות לחשבון הבנק שלנו. אז למה לא אפליקציה לדרכון? במקום לשאת את החפץ הפיזי, אתה מגיע לעמדת גבול, מציג אפליקציה רשמית של המדינה, ברקוד נסרק וזהו - הלאה. מישהו אשכרה עשה את זה ועבר את הגבול לקנדה עם סריקה של הדרכון שלו על האייפד - אבל השומרים שאיפשרו לו לעבור ננזפו. אז למה בכל זאת עדיף להשאיר את הדרכון בתצורה פיזית? כי אפשר להיות בטוחים שממשלות בכל העולם ישתלו משהו באפליקציית הדרכון, כדי לדעת איפה אתם בכל רגע נתון.

4. אל מלא רחמים: אחד המוצרים היותר ידועים של סוני הוא פורמט קלטות הווידאו בטאמקס, שהובס בצורה מוחצת על ידי פורמט VHS לפני 30 שנה ומשהו. מעט אנשים יודעים, עם זאת, שסוני עדיין ייצרה קלטות בטאמקס. לא עוד: במרץ הקרוב תפסיק סוני למכור את הקלטות. את הייצור של נגני הבטאמקס היא הפסיקה עוד ב-2002, אבל כמסתבר שיש (בעיקר ביפן, אלא מה) עדיין פלח שוק של משתמשי בטאמקס. המדור מוריד דגלו לחצי התורן, לאות הזדהות עם ארבעה אנשים ברחבי העולם ועם קבוצה מוזרה של יפנים.