סמארטפון ב-10 דולר? יש דבר כזה

וולמארט עוררה לא מעט עניין בעת האחרונה כשהחלה להציע סמארטפונים בסיסיים של LG ב־10 דולר בלבד, בכפוף לקנייה ב־40 דולר ברשת הקמעונאות ולהצטרפות בת שנתיים לספקית הסלולר TracFone. במסגרת המבצע הרשת מציעה גם סמארטפונים של סמסונג, נוקיה ואפילו את מוטורולה E החדיש יחסית, שנמכר ללא התחייבות, ב־45–20 דולר.  

המכשירים הנמכרים במסגרת המבצע אינם חוד החנית של הטכנולוגיה: רובם מצוידים במעבדים כפולי ליבה, מסכים של 4.5–3.5 אינץ', זיכרון של עד 1 גיגה־בייט ואנדרואיד מהדור הקודם. ועם זאת, מדובר במפרט טכני מתקדם משל מכשירים ששווקו באלפי שקלים עד לפני שלוש־ארבע שנים.

המקרה של וולמארט אולי קיצוני, אך בשנים האחרונות אנו רואים גם בארץ שמכשירי דגל, בייחוד של יצרניות קוריאניות וסיניות, מאבדים ממחירם כ־40% בשנה — לפי בדיקה קצרה שערך "כלכליסט" באתר zap. במילים אחרות, מכשיר שנמכר בארץ במקור ב־3,500 שקל, מוצע אחרי שנה ב־2,000 שקל בלבד. גם במקרה של האייפון אנו רואים ירידות מחירים, אם כי מתונות מאלה, משום שאפל מנסה לשלוט במחירים ככל שמתאפשר לה. וזה מעלה שאלה קטנה: אם המחירים יורדים מהר כל כך, אולי הם לא היו צריכים להיות גבוהים כל כך מלכתחילה.

הצרכנים התרגלו לראות בסמארטפונים פיסות טכנולוגיה מתקדמות שעלותן ליצרניות גבוהה איור: דניאל גולדפרב

אפל מתהדרת בכך ששולי הרווח שלה על כל מכשיר שנמכר מגיעים עד 70%. כלומר, עלויות הייצור, השיווק והפיתוח של מכשיר שנמכר ב־700 דולר עומדות על 250 דולר בלבד. חלקי האייפון עצמם, לפי מכון המחקר הנחשב IHS, עולים לאפל רק 200 דולר, ועליהם נוספים עוד כמה עשרות דולרים בשיווק ובלוגיסטיקה.

המכון גילה גם שאפל מרוויחה עשרות דולרים בממוצע מדגמי הפלוס הגדולים יותר, כך שקשה לראות איך ההבדלים ברכיבים בין האייפון הרגיל לאחיו המוגדל מצדיקים את פער המחירים. וזו אינה תופעה ייחודית לאפל: לסמסונג עלה כ־200 דולר לייצג את גלקסי S4 ואחריו את S5. המכשירים, כשהושקו, נמכרו בארץ ביותר מ־3,000 שקל. זה לא נובע רק מהפער בין מחירי הסמארטפונים בארץ לעומת ארה"ב (ויש פער), אלא גם מרצונה של החברה הקוריאנית להשיג שולי רווח אדירים ולשמח את המשקיעים.

"מה אתם רוצים מאיתנו?", החברות יכולות לומר בתגובה. "כדי לפתח מכשירים טובים אנחנו צריכים לערוך מחקר ופיתוח, וזה יקר". ואולם, בדיקה שערך האתר Digital Trends מראה שאפל, למשל, הוציאה כ־590 מיליון דולר כדי ליצור בשעתו את אייפון 5. המכשיר, שהחל להימכר בספטמבר 2012, הגיע למכירות של 32 מיליון יחידות בתוך שנה. בחישוב פשוט המשמעות היא שגם אילו היה אייפון 5 מפסיק להימכר כשיצא הדגם שאחריו, עלויות המחקר והפיתוח של כל מכשיר עמדו על 18.5 דולר בלבד. ואולם, חיי המדף של האייפון ארוכים אפילו יותר, ואפל ממשיכה למכור מכשירים מדורות קודמים גם אחרי שחדשים מהם נכנסים לשוק.

הסמארטפון שנמכר בוולמארט

המכשירים שנמכרים בוולמארט, למשל, כבר החזירו מזמן את ההשקעה של היצרניות, והרבה יותר מזה. אם אפל מצליחה לכסות את הוצאותיה על סמארטפון דגל בתוך כחצי שנה, הרי למכשירים שמתבססים על טכנולוגיה בת יותר משלוש שנים העלויות אינן כוללות כמעט דבר פרט לשינוע לקמעונאי. במילים אחרות, אין סיבה שמכשירים כאלה יימכרו במחירים גבוהים מאלה שדורשת וולמארט, וגם במכשירים חדשים מהם יש מקום להוזלה. ואם כבר גובים סכומים כאלה, לפחות שהיצרניות ישפרו את תנאי העובדים שמייצרים אותם.

יש שיאמרו שעסק הוא עסק, ואם הוא יכול להרוויח זו זכותו. זאת דרך אחת להסתכל על הדברים, אך סמארטפונים הפכו למוצרי צריכה בסיסיים בשנים האחרונות, כלים חיוניים לניהול החיים המקוונים שלנו והחיים בכלל. התרגלנו, הרבה בזכות מערכי השיווק של היצרניות, לראות בסמארטפונים פיסות טכנולוגיה מתקדמות שעלותן ליצרניות גבוהה, אבל למעשה היא נמוכה בהרבה משנדמה לנו.

לישראל טרם הגיעה בשורת המכשירים הסופר־זולים, וזה לא מפתיע: כל עוד נמשיך לרכוש מכשירים במחירים מופקעים, אין ליצרניות שום סיבה להוזיל אותם או להיכנס לשותפויות שיאפשרו זאת. ועוד, כל עוד נחשוב שאנחנו זקוקים למכשירי דגל בעלי מסך FHD ותמיכה בסרטוני תלת־ממד שאיש אינו רואה, לא יהיה לאיש אינטרס לקדם ולפרסם אפשרות אחרת.