משתמשי טוויטר לא רוצים שישנו להם את הפיד

טוויטר, תרגיעי

את מכניסה את המשתמשים הקבועים שלך להתקף חרדה.

טוויטר בבעיה: החברה צריכה להראות למשקיעים שלה צמיחה, אם לא בהכנסות אז לפחות במספר המשתמשים, כי אלה כבר התחילו למכור מניות כאילו אין מחר. ואם זה יימשך, באמת לא יהיה מחר.

אלא שהפתרונות, עד כה, לא כל כך מצליחים למשוך משתמשים חדשים, אבל כן מעצבנים את המשתמשים הוותיקים. זה משום שהם דומים באופן חשוד למה שעושים בפייסבוק. זה התחיל עם הפסקת הגבלת התווים במסרונים המידיים, מה שגרם למשתמשים לחשוד שמדובר בבלון ניסוי לקראת הסרת הגבלת התווים בכלל. זה המשיך בהחלפת הפייבוריט בלייק ואת סמל הכוכב בלב. משתמשים ראו בכך פייסבוקיזציה מיותרת. אם אני מסמן משהו בכוכב, אני בסך הכל אומר שזה עניין אותי, לב זה כבר משהו אחר.

תעזבו לנו את הפיד צילום: בלומברג

 עכשיו מגיע השלב הבא: טוויטר בוחנת פיד שלא יציג את ההודעות בסדר שבו הן פורסמו, אלא בסדר שנראה לה רלוונטי. זה מחרפן את המשתמשים הוותיקים ברמות שקשה לתאר. אם היינו רוצים שאיזו חברה תסדר לנו את הפיד, אומרים רבים מהם בזעם, היינו הולכים לפייסבוק. תנו לנו את הפיד שלנו ברצף שבו הוא מופיע. ככה אנחנו אוהבים אותו. זה לא שבור, אל תתקנו את זה.

חלק ניכר ממשתמשי טוויטר ממעטים או מסרבים להשתמש בפייסבוק, והם מתעבים את האחות הגדולה הזו. אם הם ירגישו – וכאן אני לגמרי מדבר כחלק מההמון הזועם – שמישהו בטוויטר החליט להפוך את השירות לפייסבוק, הם יעזבו או לפחות יורידו פעילות. אם בטוויטר ינסו להשיג כך משתמשים חדשים, הם יתקלו באותה הבעיה של גוגל+ בשעתו: כבר יש לנו פייסבוק, מה אתם מציעים לנו שהוא לא יכול להציע?

מחוברים חסרי מנוח

עבדכם הנאמן, בעוונותיו, מקוון כמעט כל שעות הערות שלו. בזמן שאני מחמם את הקפה של הבוקר, אני בודק מיילים ונוטי פיקציות, אחר כך אני עושה את הסיבוב השגרתי באתרי חדשות, ואז מתחיל לעבוד. העבודה כרוכה כמובן בצלילה לערימה של אתרי טכנולוגיה. בין לבין אני נרגע באמצעות הריגת זומבים מקוונת, ובסוף היום – שעתיים של ניתוק וקריאה. תוך כדי עבודה, כמובן, מדי פעם אני בוחן אם התחדש משהו בטוויטר. בדרך כלל כן.

בשעתו חשבתי שסגנון החיים ה... בואו נקרא לו בעייתי הזה, הוא בעיה של פלח מצומצם של האוכלוסייה שהעבודה שלו נעה סביב הרשת. מסתבר שזה לא לגמרי המצב. מכון Pew, שעורך מזה מספר שנים מחקרים על האופן שבו אנשים צורכים חדשות ועל האופן שבו הם גולשים, מצא שיש צורך בקטגוריית מחקר חדשה עבור מי ש"מחובר כמעט תמיד".

לא מתנתקים לעולם

21% מהבגירים, מצא המכון, מדווחים שהם "מחוברים כמעט תמיד." כצפוי, התופעה הזו רווחת בעיקר אצל צעירים ואצל אנשים בעלי הכנסה והשכלה גבוהות. בקרב גילאי 18-29, שיעור האנשים שמגדירים את עצמם כמחוברים כמעט תמיד הוא 36%, כלומר יותר משליש מהאוכלוסייה; בקרב קשישים בני 65 ומעלה שיעורם 6% בלבד. בני 30 עד 49 קרובים יותר לצעירים, עם שיעור מחוברים תמידית של 28%, והנפילה מגיעה בגיל 50: 12% בלבד.

מסתבר שגם אם אתה לא מול מחשב לצרכי עבודה, אתה נמצא תמיד במצב זמינות מקוונת – יש לך סמארטפון שמאכיל אותך נוטיפיקציות, כדי שלא תרגיש מנותק אף פעם. מצב ניתוק, כך הראו כמה מחקרים עדכניים, גורם לאנשים לחוש תסמינים דומים לאלה של גמילה מעישון.

אם לפני עשור דיברנו על אנשים שמתחברים לרשת, היום המצב ההפוך – הניתוק ממנה הוא זה שמושך את תשומת לבנו. זו מהפכה אדירה בצורת ההתייחסות שלנו לחיים: נוסף להם רובד שלם שגורם לתחושת האצה.

מחדקרן לחדקבר

מגזר פעיל במיוחד של ההייטק הסיני כונה O2O, ראשי תיבות של online to offline: הוא הבטיח לספק למשתמשים – בעיקר משתמשי סלולר – לשנות את חוויית הקניות שלהם. היית נכנס לאתר, מוצא את מה שאתה רוצה להזמין וזה היה נשלח אליך. פשוט, אלמנטרי.

וכושל. במשך שנים, משקיעי ההון סיכון הסינים הטביעו מיליארדים בחברות האלה, שלכאורה היה נראה שהן צריכות רק מימון ראשוני ואפליקציה מתפקדת. אלא שסוג כזה של עסק מצריך הרבה מאד לוגיסטיקה: החלק של המשתמש, בחירת המוצר ושליחת ההזמנה, פשוט. החלק של למצוא את המוצר, לארוז אותו כמו שצריך ולהביא אותו למשתמש במהירות – זה די מסובך. זה לא מקרה שאמזון צריכה שרשרת יצור כבדה כל כך.

מסתבר שכסף הוא לא התשובה צילום: בלומברג

התוצאה היתה היזון כפול: מצד אחד, המון חברות גילו שהלוגיסטיקה הרבה יותר מסובכת ממה שחשבו ושלא נותרו להם שולי רווח ראויים; מצד שני, המון אנשים חשבו שיש שם הרבה כסף, הושט היד וגע בו; ומצד שלישי, אנשי ההון סיכון שמחו לפזר כסף על כל מה שנראה כאילו יש לו רבע סיכוי להצליח.

אז המון עסקים מציעים בערך את אותו הדבר ומגלים שא. הם מתחרים אחד בשני, ב. הם לא טובים בלוגיסטיקה. חברה אחרי חברה החלה לפשוט את הרגל. כרגע אומרים בסין ששוק ה-O2O, שהיו בו המון חדיקרן עד ממש לאחרונה, יכיל בקרוב הרבה חדיקבר. המשקיעים, מצידם, חוששים מאד מכישלון, ועל כן הם דוחפים עוד ועוד כסף לעסקים שכבר הבינו שכסף הוא לא הבעיה.

הסיפור המשונה על ממציא הביטקוין ופשיטת המשטרה

במשך שנים, ניסו עיתונאים לחשוף את זהותו של "סאטושי נקאמוטו", היוצר המסתורי של מטבע הביטקוין. המגזין ניוזוויק התפדח קשות לפני שנה וחצי כשפרסם בקול תרועה שנקאמוטו הוא בעצם דוריאן נקאמוטו.

הלילה, פרסמו וויירד וגיזמודו, זה אחר זה, טענות שנקאמוטו האמיתי הוא קרייג סטיבן רייט, אקדמאי אוסטרלי לשעבר שכלל לא היה מוכר קודם לכן. וויירד סייג את האמירה שלו בכך שהוא קבע שרייט הוא או נקאמוטו ממציא הביטקוין, או מישהו שהשקיע מאד במתיחה שהמטרה שלה היא לשכנע אנשים שהוא נקאמוטו ממציא הביטקוין. אישית, אני לא הייתי יורד עם כותרת כזו לדפוס; אבל אני לא עורך ויירד.

מי המציא את הביטקוין למען השם? צילום: בלומברג

שני האתרים פרסמו שורה של ראיות שהודלפו להם בחודש האחרון, ביניהם פוסטים שרייט כתב ואחר כך הסיר מהרשת. יש להודות שהמסמכים האלה די מאששים את המסקנה של וויירד: או שרייט המציא את הביטקוין או שהוא עשה מאמצים ניכרים להתחזות לו.

שעות ספורות לאחר הפרסום, הסתערה משטרת אוסטרליה על ביתו ומשרדו של קרייג. המשטרה לא הסבירה מה הסיבה לפשיטה, והפנתה את העיתונאים למשרד המס, שמצידו התחמק מתגובה. יחידת פשעי המחשב של אוסטרליה היתה מעורבת בפשיטה. בהנחה שגם משרד המסים מעורב, ובהנחה של"נקאמוטו" יש 400 מיליוני דולרים בביטקוינים, אולי – בדגש על "אולי" – יש כאן ניסיון לעצור מעלים מס גדול.

קצרצרים

1. צעיר בשם אוסטין האווט (Haughwout), שכבר התפרסם בכך שבנה מל"ט וחיבר אליו אקדח שיכול לירות (לפגוע זה כנראה סיפור אחר), משדרג כעת את הארסנל שלו. הוא העלה סרטון שבו הוא מדגים כיצד מל"ט חמוש בלהביור (!) צולה תרנגול הודו. לא ברור עד כמה הדבר הזה אפקטיבי בצליית בשר אכיל, אבל די ברור שמדובר בפיגוע שרק מחכה להתרחש. כשהאווט הפעיל את המל"ט נושא האקדח שלו, נפתחה חקירה פדרלית וכעת אומרים שהחוקרים מחכים לתגובה של המשטרה המקומית. לא ברור עם האווט אכן הפר חוקים כלשהם, אבל אם כל צעיר יכול להטיס להביור תוצרת בית מעל ראשי אנשים, יש לנו סיבות לדאגה.

2. שירות הדואר של ארה"ב מתחיל בשירות ניסיוני, במסגרתו ישלח למשתמשים סריקה של המעטפות שאמורות להגיע אליהם בדואר באותו היום. כן, בארה"ב הקפיטליסטית יש שירות דואר ממשלתי מתפקד, שבו אפשר לדעת איזו מעטפה תגיע אליך היום ועכשיו גם לקבל סריקה שלה.

3. שורה של פמיניסטיות בעלות ניסיון מר בהטרדות רשת - ביניהן מטרת-העל של ארגון הטרור הגברי גיימרגייט, אניטה סרקסיאן - כתבו מדריך לנשים שרוצות להשמיע את קולן ולהישאר בחיים, משהו שכפי שסרקסיאן למדה על בשרה, אינו מובן מאליו. המדריך מבהיר קודם כל שעצם הצורך בקיומו הוא חרפה, אבל לאחר מכן מציע מספר עצות: 1. ליצור אימות בשני צעדים, כדי למנוע השתלטות קלה על החשבונות שלך; 2. חיבור סיסמאות ייחודיות ומסובכות; 3. להסיר מהרשת כל מידע שעשוי להביא לפרסום הכתובת שלך או מידע לא רצוי אחר. אם זה נראה כמו דיסידנטים שצריכים להתמודד עם משטר אופל, זה בגלל שזה בדיוק מצבם של נשים מול עדר גברים כוחני ברשת.

4. כמה עשיר היה האן סולו? קבוצה של מהנדסים בחנה בקפידה את השאלה, והגיעה למסקנה שהוא היה חייב להיות בעל הון כדי להמשיך ולתחזק ספינה כמו המילניום פאלקון. המהנדסים הביאו בחשבון את העובדה שהספינה היתה במצב רעוע חלק ניכר מהזמן, כמו גם את העובדה שהיתה בת 50 בערך. לדבריהם סולו היה צריך להטביע בה שווה ערך של שלושה מיליוני דולרים בני זממנו רק כדי לתחזק אותה בשנה שגרתית – שנה שבה הוא לא היה צריך להלחם עם הצי הקיסרי או לנווט דרך שדה אסטרואידים. אולי זו הסיבה שהסכים לבצע משימות עבור טיפוסים מפוקפקים כמו ג'אבה ההאט.

מאיפה הכסף?

5. ארון אנדרסון הוא ילד בן 10, שטען לתואר "הילד הבודד ביותר בבריטניה": הוא גדל על איזה סלע באיי שטלנד המזרחיים, 200 מיילים מצפון לסקוטלנד. הוא הילד היחיד שם כרגע והוא אומר שהחברים הכי טובים שלו הם הכלב שלו, כמה ברווזים, ועדרי כבשים משוטטות. חברי פורום סקוטלנד של רדיט החליטו לשפר את מצב רוחו ולשלוח לו כרטיסים לחג המולד. בהתחשב בהיסטוריה של רדיט, הייתי נזהר מאד מלקבל מתנות מהקבוצה הספציפית הזו, אבל כנראה שזה מה שיש.