האם 2016 תהיה השנה שבה אפל תיעצר?

טים קוק, מאחוריך

אנליסטים בוול סטריט טוענים ש-2016 תהיה שנת הבלימה של אפל; על פי התיאוריה שלהם, 2015 היתה שנת השיא וב-2016 הכל יתחיל להידרדר. לפי ההערכות, ב-2016 – לראשונה מאז יצא לשוק –מכירות האייפון ירדו בהשוואה לשנה הקודמת. האנליסטים מציינים גם שהמכירות של האייפד בירידה ולא נראה שיש משהו שישנה את המגמה הזו בעתיד הנראה לעין, וזה הגיוני. הטאבלט הוא מוצר שאין סיבה לקיומו והפאבלט יורש אותו. גם השעונים של אפל הם לא הלהיט שהחברה חשבה שיהיו, ובגזרת התוכנה – טוב, בואו לא נדבר על זה.

אייפון 6. השיא מאחוריו? צילום: בלומברג

אבל.

אבל פרשנים מדברים על מה שמכונה Peak Apple, כלומר השאלה אם אפל הגיעה לשיאה, כבר כמה וכמה שנים. היו הרבה טענות כאלה מצד פרשנים שהיו מאוהבים בסיפור שטווה סטיב ג'ובס סביב עצמו, שכביכול הגאונות הייחודית שלו היא מה שבנה את אפל, ובהתאם טענו שאחרי מותו החברה צפויה לקרוס או לפחות לדעוך.

מאז מותו ב-2011, החברה שברה שיאי מכירות והכנסות כמעט כל רבעון. אפל היא לא סטיב ג'ובס. היא גם לא טים קוק. היא אלפי מהנדסים ומעצבים מקצועיים מאוד בתחומם (ואני אומר את זה בתור מי שמתעב את התרבות שאפל מפיצה) והיא לא הולכת לשום מקום. אם היה לי שקל על כל פעם ששמעתי את "אפל דועכת" בחמש השנים האחרונות, הייתי יכול להרשות לעצמי מניות שלה.

אפל היא החברה הגדולה ביותר בעולם מבחינת שווי השוק שלה: הוא עומד על 595 מיליארד דולר גם אחרי שנים לא פשוטות. האם לאייפון יש מתחרים? ודאי. האם הוא עומד לעשות בלקברי? לא. האם אפל עומדת להיות נוקיה? לא. האם אפל תהיה עדיין רווחית יותר מכל חברת הייטק אחרת בסוף שנת 2016? כנראה שכן, ואם לא, זו תהיה הפתעת השנה.

נדבר על זה שוב בעוד שנה.

כוח פוליטי, מגויס

לפני ארבע שנים, בלמו חברות עמק הסיליקון את חוקי SOPA ו-PIPA, שני חוקים שהמטרה שלהם היתה להגביל פיראטיות ולהגן על זכויות היוצרים של תאגידי התוכן. איך הן עשו את זה? גייסו את המשתמשים, שיצאו להפגין והודיעו לחברי הקונגרס שלהם שהם יזכרו את ההצבעה שלהם בבוא יום הבוחר. בצד השני עמדה גודזילה לא פחות קטנה: תעשיית התוכן, שהמרכז שלה נמצא בהוליווד ושידועה בכך שהיא קונה חברי קונגרס כמו בוטנים. היא הפסידה.

בעמק הסיליקון לא רוצים שיגידו להם מה לעשות צילום: בלומברג

בעמק הסיליקון חגגו את הניצחון, והאמת שככל הנראה העולם הוא מקום טוב יותר בלי שני החוקים האלה. אבל (תמיד יש אבל): חברות עמק הסיליקון למדו שיש להן כוח פוליטי וכיצד להפעיל אותו – והמטרות שלהן ישלחו את כולנו לגיהינום.

אם נניח עכשיו לפסיכים שרוצים לפרק את קליפורניה כדי שעמק הסיליקון יהיה מדינה בפני עצמו, ולפסיכים דומים שדורשים שעמק הסיליקון יפרוש מארה"ב, הרי שהמגמה הפוליטית של תושבי עמק הסיליקון ברורה למדי: ליברטריאניות פרועה וביטול רגולציה. תצאו לנו מהווריד, אתם לא יודעים לעשות שום דבר, תנו לנו לשבש את החיים שלכם.

הבעיה עם שיבוש נוסח עמק הסיליקון הוא שבסוף כל משפט ליברטריאני כזה יושבת לה איזו אובר, חברת מוניות שאין לה מוניות ושבמקביל מוודאת שהעובדים שלה הם לא עובדים ושאין להם זכויות. גוגל ממש לא אוהבת שרגולטורים ממשלתיים דורשים שהיא תקפיד על פרטיות, פייסבוק נמצאת במלחמה עם רגולטורים בכל העולם, ואפל – הקרב שלה הוא על הזכות להעלים מס. איכשהו, כל השיבוש הזה נגמר בכך שהרבה מאד כסף עובר מהמעמד הבינוני למעמד העליון.

עכשיו החברות האלה מבינות שיש להן כוח, לא רק כסף. אובר כבר הפעילה את המשתמשים שלה נגד עיריית ניו יורק כשהאחרונה רצתה שהיא תציית לחוק. AirBnB עשתה דבר דומה לפני כשנה וחצי, גם אז בניו יורק. כשפייסבוק גילתה שבהודו הולכים לחסל את מזימת ההשתלטות על העולם שלה, היא הציעה למשתמשים ההודים לשלוח מכתב מחאה מוכן, רק תקליק פה, לרשויות.

רוצים עולם משובש, כזה שבו אתם לא יכולים להיות בטוחים שמחר תהיה לכם עבודה, שהשכר שלכם יהיה הרבה יותר נמוך (כי אתם סחורה שאפשר להחליף), שבו תיאלצו לעבוד בכמה עבודות של "כלכלת שיתוף" בזמן שכל המידע שלכם הופך לסחורה? כי זה החזון של עמק הסיליקון. ההסוואה הגדולה ביותר של החזון הזה היא הדיבורים על כך שהוא א-פוליטי, שהוא "מריטוקרטיה": בפועל מדובר באוליגרכיה שמנציחה את עצמה, שמגיעה מאותם בתי ספר יוקרתיים ושמנוהלת על ידי אותם גברים לבנים בגיל הביניים.

האם פייסבוק מאפשרת דמגוגים?

בוודאי. תסתכלו על דונלד טראמפ. אבל האם היא תאפשר להם לנצח?

פרשנים רבים בארה"ב נוקטים בעמדה שמרנית שאומרת שהמדיה החברתית מחסלת את האפשרות לפוליטיקה הוגנת משום שהיא מאפשרת הפצת שקרים בקלות מסחררת. אן אפלבאום, למשל, טענה שגם אם מארק צוקרברג יתרום את כל הונו לצדקה, הוא לא יכפר על הנזק שהוא גרם לחיים הפוליטיים שלנו. אילו היתה ישראלית, היא היתה יכולה להצביע על כך שתמונה של חלוקת ממתקים בלבנון לפני שנתיים רצה בפייסבוק הישראלי הבוקר בטענה שהיא מציגה את תושבי ערערה אחרי הפיגוע בתל אביב; עד שאתה מצביע על השקר, עשרות אלפים כבר נחשפו אליו.

דמגוגיה ברשת ומחוצה לה צילום: איי אף פי

כמובן שדונלד טראמפ הוא לא הדמגוג היחיד בסביבה. שרת המשפטים שלנו, למשל, הפיצה לפני כמה חודשים סרטון שבו, לדבריה, רואים פליט סודני תוקף נערה בתל אביב.

הסרטון צולם למעשה בטורקיה והיא מחקה אותו אחר כך בלי הסבר.

אז כן, פייסבוק מאפשרת לדמגוגים לשקר מהר יותר ובקלות רבה יותר. אבל האם הם יכולים לנצח? ההיסטוריה מספקת שיעורים לכאן ולכאן, כשהשיעור העיקרי הוא שאף אחד לא מקשיב וזו הסיבה שהיא צריכה לחזור על עצמה. פייסבוק מאפשרת לקיצונים לבטא את עצמם בחדות שלא נשמעה בעשורים האחרונים, והיא מאפשרת להם גם לגייס כוחות.

אבל האם הם ינצחו? זה כבר בידיים שלנו, כי פייסבוק היא כלי גיוס דו-כיווני.

קצרצרים

1. בלקברי עמדה על שלה, וניצחה: בנובמבר האחרון, הודיעה החברה שהיא תפסיק את פעילותה בפקיסטן בתחילת 2016, זאת משום שהרפובליקה האסלאמית דרשה ממנה גישה לשרתי התוכן המוצפן של משתמשיה. לרשויות האמורות יש שם רע אפילו ביחס לקולגות שלהם. בלקברי סירבה, ובסופו של דבר המשטרה החשאית בפקיסטן נכנעה. אף שנתח השוק שלה ברוב העולם התרסק בשנים האחרונות, לבלקברי יש עדיין בסיס משתמשים איתן בתת היבשת ההודית ובעולם הערבי.

2. אתר הבי.בי.סי. נמצא תחת מתקפת DDoS כבדה בימים האחרונים. תחילה דיווח האתר שהוא סובל מתקלה אבל אחר כך תיקן שמדובר בהתקפה. ארגון האקרים מקוון שקורא לעצמו New World Hacking לקח אחריות על הפיגוע, וטען שהמטרה שלו היא פגיעה באתרים שתומכים בדאעש. לא ברור איך הם הגיעו למסקנה שהבי.בי.סי. תומכים בדאעש – מה גם שעל פניו, הארגון טוען שהוא תקף את הבי.בי.סי. כחלק מאימונים לקראת הדבר האמיתי.

3. בטוויטר יישבו את ההדורים עם אתר Politwoops. מה שהאתר עושה הוא לתפוס את הציוצים המטומטמים של פוליטיקאים מיד לפני שהם נמחקים ולהציג אותם, כדי להראות לציבור איזה אפסים הוא עומד לבחור. בטוויטר טענו, בצדק, שאם מישהו מוחק ציוץ אז פרסום של הציוץ אחרי שנמחק הוא פגיעה בפרטיות שלו. בפוליטיוופס טענו, בצדק, שלפוליטיקאים – שמבקשים את אמון הציבור – אין את הזכות להעמיד פנים כאילו לא אמרו משהו אידיוטי אחרי שאמרו אותו. בחודשים הקרובים אמור האתר לשוב לפעולה סדירה.

4. הפריחה בשימוש בחוסמי פרסומות נובעת, בין השאר, מכך שאפל אפשרה לפני כחצי שנה שימוש בחוסמי פרסומות באייפון. מי שמשמיע קול זעקה מרה הם אתרי התוכן, אבל סביר להניח שהם בכלל לא על הרדאר של אפל. בשביל הכסף שהם עושים, טים קוק לא יוצא מהמיטה בבוקר. מצד שני, יש ענקית אחת שמתחרה באפל וחיה מפרסומות. קוראים לה גוגל. חוסם פרסומות עשוי לפגוע בה ממשית. המממ.

פרסומות במובייל

5. אמזון גרמניה מצאה את עצמה בבעיה: הארגון הגזעני פגידה, שפועל נגד פליטים שם, מוכר שיר באמצעות השרתים שלה. ההכנסות מהשיר, שבתרגום חופשי השם שלו הוא "כוחנו באחדותנו", מיועדות להומלסים גרמנים אבל, חושד הח"מ, יופנו בפועל להגדלת תקציב הבירה של מנהיגי הארגון. לא שיש בזה משהו רע. הבעיה של אמזון היא שהיא מקבלת אחוזים ממכירת השיר הגזעני הזה; היא פתרה אותה בכך שהודיעה שתתרום את הכסף שהיא מקבלת ממנו לארגונים בעד פליטים.