פסיקה באירופה: המעסיק יכול לקרוא את ההודעות שלכם

פרטיות? בזמן העבודה? תשכח מזה

בית המשפט האירופי לזכויות אדם פסק שלשום (ג') שלחברות יש זכות לנטר את השימוש של עובדים במסרונים במהלך שעות העבודה. המשמעות היא שכל זמן שאתם בעבודה במדינה אירופית, רצוי שלא תשלחו מסרונים לאנשים שאינם קולגות – לבוס יש זכות לקרוא את המסרונים שלכם ובמידה מסוימת, גם לפטר אתכם.

לחברה יש זכות לבדוק שאתה עובד צילום: Shutterstock

המקרה שבפני בית המשפט היה זה של מהנדס רומני, שפוטר ב-2007 על ידי החברה שלו משום שהשתמש ביאהו מסנג'ר כדי לפטפט לא רק עם קולגות אלא גם עם אחיו וארוסתו. מדיניות החברה גרסה שביאהו מסנג'ר – השנה היא 2007, כן? – יש להשתמש רק לשיחות עבודה. המהנדס הלך לבתי המשפט ברומניה, אף פעם לא רעיון טוב, ואלה אישרו למעסיק שלו להציג את הצ'אטים כראיה. המעסיק טען שהמטרה היא להראות שהאיש ניצל את זמן העבודה לענייניו הפרטיים.

בית המשפט האירופי אישר הן את החלטת בית המשפט הרומני והן את העובדה שלמעסיק מותר לבדוק מה אותה עושה במסרונים, כי יש לו את הזכות לוודא שאתה משלים את המשימות שלך במהלך שעות העבודה.

הבעיה היא שאנחנו כבר מזמן לא ב-2007. המדיה החברתית שינתה את תחום העבודה בצורה דרסטית. כולם בודקים כל הזמן דברים. השינוי הזה הוא כמובן לא השינוי היחיד: העובדה שאנשים זמינים כל הזמן אומרת שבוסים מרשים לעצמם להטריד עובדים "רק בדבר קטן אחד" גם בשעות שהם לא אמורים להיות בעבודה. בתי המשפט הם מוסדות שמרניים מטבעם, אבל כאן האיחור בתגובה הוא בעייתי במיוחד. 

הלא מחוברים

התפיסה הכלכלית שרווחה בישראל ב-15 השנים האחרונות ראתה בסקטור ההייטק את הקטר שיניע את כל המשק: אנשי הייטק (בדגש על המנהלים שלהם ואנשי הכספים שלהם, אבל את זה מעדיפים להצניע) יעשו המון כסף, שאותו הם יוציאו על שלל שירותים. האנשים שמשרתים את הסקטור, מהמנקות עובדות הקבלן במשרדים ועד המכונאי שדואג לרכב, ייהנו גם הם מהשגשוג. בפועל, כלכלת הזרזוף – שהתפיסה של ההייטק כקטר היא מקרה פרטי שלה – היא כלכלת וודו והיא לא עובדת. הכסף מתרכז בשכבות העליונות ולא יורד למטה. מכירים הרבה מנקות עובדות קבלן שקנו דירה לאחרונה?

ליותר אנשים יש גישה לסלולרי מאשר למים נקיים

הבעיה הזו לא מוגבלת לישראל. הבנק העולמי פרסם לאחרונה דו"ח על ההשפעה של העידן הדיגיטלי על חיינו. הרבה מההשפעות מבורכות, אפילו בלתי נתפסות: מספר האנשים המחוברים לרשת בעולם עומד על 3.5 מיליארדים; בעולם השלישי, יש ליותר אנשים גישה לטלפון סלולרי מאשר למים נקיים או חשמל; 8 מיליון יזמים בסין (שליש מהן נשים) מוכרים מוצרים בסין ובעולם כולו באמצעות פלטפורמות דיגיטליות; 40% מהבגירים באפריקה משלמים את חשבונות החשמל והמים שלהם באמצעות מכשיר סלולר; ועוד.

אבל. אבל 60% מהעולם עדיין לא מחובר לרשת, והציפיות שעליית הכלכלה הדיגיטלית תרחיב את מספר מקומות העבודה שזמינים למעמד הבינוני ולמעמד התחתון התבדתה. הרווחים של העידן הטכנולוגי הולכים למעמד המבוסס ולאלו שיש להם סט מצומצם מאד של כישורים – שכמעט בלי יוצא מן הכלל משתייכים למעמד המבוסס. כדי להיות גאון מחשבים קודם כל דרושה גישה למחשב, ורצוי גם לרשת.

התוצאה היא שאף שמצבם של הרבה אנשים השתפר מאוד – מה שמהפכת הדיגיטל עושה לאפריקה הוא לא פחות ממדהים – הרי שהפער בין המעמד הבינוני ובין המעמד העליון רק התרחב. כלכלת הזרזוף לא "העלתה את כל הסירות"; היא העלתה רק סירה אחת.

אגב, המדינה ההיא, שקוראת לעצמה "סיליקון ואדי" ושמתיימרת שההייטק הוא הקטר שלה? היא המדינה המובילה בשיעור העוני בקרב ילדים בין מדינות ה-OECD.

הולכים למקום שאליו איש עוד לא הלך

טוב, חוץ מהשטאזי. אבל כנראה שבבריטניה לא יעריכו את ההשוואה.

שרת הפנים הבריטית, תרזה מאי, הציגה פרטים נוספים על צ'רטר המרגלים שהממשלה שלה מנסה להעביר – הגדלה מסיבית של סמכויות המעקב של המדינה שגם ככה נמצאת בחזית המעקב אחרי אזרחיה. מאי אמרה בפרלמנט השבוע שרשתות קפה אינטרנט, ספריות ואוניברסיטאות יידרשו לשמור את פרטיהם של מי שהשתמש ברשת אצלם כדי שאלה יהיו זמינים לרשויות במידת הצורך.

בבריטניה לוקחים את מיניות המעקב ברצינות צילום: Rob Stothard

המשמעות של הצעד הזה, אם אכן ייושם, היא שאין יותר גלישה אנונימית בבריטניה. הממשלה תעקוב אחריך לא רק באמצעות מעקב אחרי כתובת ה-IP הרגילה שלך, מה שהיא כבר עושה, אלא גם כאשר תתחבר לרשת ציבורית במקום אחר. מאי הגנה על ההחלטה שלה באמירה שהרבה מאוד אנשים "עושים היום את מה שהם עושים בתנועה"; ההנחה הסמויה היא שלממשלה יש זכות לדעת לאיפה אתה זז.

וכמובן, אם היא יודעת לאיזו רשת התחברת, יש לה גם סיכוי לא רע בכלל לדעת מה קראת ולאיפה גלשת. האח הגדול, עינו פקוחה תמיד. אבל זכרו שני דברים: קודם כל, יכול להיות שיש מישהו שרוצה לבצע פיגוע. המידע שיאספו עליכם לא יעזור בשיט לסיכול הפיגוע הזה, אבל הממשלה מעדיפה שלא תחשבו על החלק הזה. ושנית, הממשלה מבטיחה חגיגית שהמידע שהיא אוספת עליכם יהיה זמין רק לה ולא להאקרים.

סמכו עליה. היא יודעת מה היא עושה. לא כמו, נניח, רשימת המודיעים של המשטרה שלה שהלכה לאיבוד לפני כמה שנים. לא כמו הרשימה של הילדים שמקבלים טיפול רפואי מיוחד. לא כמו הרשימה של כל עובדי הממשלה בארה"ב. לא כמו...

רק סמכו עליה, בסדר? לאח הגדול אכפת ממכם. אתם אמורים לאהוב את האח הגדול.

קצרצרים

1. ובינתיים, בתגובת-נגד לעליית מדינת המעקב, ספריות בארה"ב החלו למחוק בשקט את היסטוריית ההשאלה שלהן. כרגע הן מתחילות לשמור רק את המידע מ-2013 והלאה, ובעתיד הן מתכוונות לשמור על מידע של שנה אחת אחורה בלבד. הסיבה: המידע על הספרים ששאלת זמין לכל סוכן ממשלה. המידע הזה עשוי להכניס אותך לרשימות שחורות שאתה לא יודע על קיומן ושמהן אין לך בעצם שום דרך להיחלץ. הספרנים אומרים שלהאשמה באמצעות קירבה בשל ספרים שאנשים קראו יש היסטוריה ארוכה ושיש להם חובה להגן על אנשים שקוראים "ספרי מינות." בעבר, למשל, במהלך החיפושים אחרי "רוצח הזודיאק", שוטרים רצו לקבל מידע על אנשים ששאלו ספרים על אסטרולוגיה. בשנים האחרונות, ספריות נדרשות לדווח על קוראים ובו זמנית לשמור על שתיקה; רבות מהן הציבו שלטי "ה-FBI לא היה כאן. בדוק אם השלט הזה נעלם." וכעת מסתבר שהדרך היחידה למנוע את נפילת מאגר המידע שלך בידיים של שפיונים היא לא להחזיק מאגר מידע.

ספרנים למען פרטיות צילום: librarian.net

2. שוטרים וכוחות דיכוי ברחבי העולם ממש לא אוהבים את העובדה שמצלמים אותם, וכוחות כיבוש של מדינה מסוימת אפילו אמרו ש"מצלמות הן הקריפטונייט שלנו." זו הסיבה שבשנים האחרונות יש דרישה ששוטרים יתעדו כל מגע שלהם עם הציבור. ופעם אחר פעם, המצלמות ששוטרים נושאים על גופם מספקות את המידע ששובר את הנטייה הבסיסית של הציבור להאמין למי שלובש מדים, ומספקות את הראיות להרשעה. שוטר בלאס וגאס עומד עכשיו לדין על כך שתקף פיזית אישה שעצר בחשד לעבודה בתעשיית הזנות. בדו"ח שלו הוא טען שהיא היתה אלימה כלפיו ושהוא התגונן; הווידיאו של המצלמה שהוא נשא סיפר סיפור אחר לגמרי. לא בטוח שזה יעבוד גם לגבי כלי שבור כמו משטרת ישראל – במחקר שערכה חברת ראנד, רבע מהשוטרים שנשאלו אמרו שהם היו נוקטים באלימות בלי צורך גם אם היו מצלמים אותם – אבל בהחלט הגיע הזמן לנסות.

3. תיאוריה רווחת גורסת שלתעשיית הפורנו היתה השפעה ניכרת על התפתחותה של הרשת ועל התפתחות המחשבים בכלל: הטענה היא, בין השאר, שהווידיאו ברשת התפתח הרבה בגלל התשוקה לצפות בסרטי פורנו בלי כל הקטע המביך של הגעה לחנויות מוזנחות ומעט מצחינות, עם מוכר שיודע עליך יותר מדי. לא ברור כמה כסף מגלגלת התעשייה הזו, אבל ברור שמדובר בסכומים גדולים. עכשיו היא מתחילה לשלוח גרורות לתחום החדש והנועז של המציאות המועצמת. אם, בעוד 4-3 שנים, תגלו להפתעתכם שמחשבים שמסוגלים לעמוד בדרישות המופרכות של מציאות וירטואלית הפכו לנפוצים, כנראה שלתעשיית הפורנו תהיה יד בדבר. את ההתחלה רואים כבר עכשיו.

תעשיית הפורנו גילתה את ה-VR, בואו נראה מה יקרה עכשיו צילום: שאטרסטוק

4. נתון מביך: תוכנת הנוזקה הנבזית במיוחד קריפטולוקר, שמה שהיא עושה בחיים זה להצפין את המידע שלך ולדרוש ממך תשלום כופר בביטקוין, מכניסה יותר כסף מיאהו. חוקרים שעוקבים אחרי התנועה בחשבונות הביטקוין של מפעילי התועבה מצאו שב-3 השנים האחרונות, התזרים היה בערך 325 מיליוני דולרים. בהתחשב בכך שהעלות היא כמעט אפסית, אפשר לדבר על יותר מ-300 מיליוני דולרים ברווח, שזה יותר ממה שיאהו הכניסה מהעסקים שלה והרבה יותר ממה ששורה של סטארטאפים מגניבים הרוויחו. אז האם החד-קרן הבא יהיה נוזקה שלוקחת את המידע שלך כבן ערובה? זה לא חוקי, נכון, אבל לא הרבה יותר לא חוקי מאובר.

5. ולידיעת גיקדום: שחקנים של משחק התפקידים הוותיק D&D יוכלו מעתה לא רק לכתוב הרפתקאות ועצות לשחקנים אחרים – מה שהם עושים כבר יותר מ-40 שנה – אלא גם לקבל עליהם תשלום. עד כה, החברה שהחזיקה בזכויות על המשחק ישבה על הזכויות כמו דרקון אדום על אוצר. פרסום היה צריך להיות פרסום רשמי. לא עוד: מעתה, החברה תעבור למודל של ברון פיאודלי, שבו היא פשוט תיקח אחוזים מההכנסות. אתה יכול לפרסם מה שאתה רוצה בעולמות של Wizards of the Coast, אתה יכול לגבות על זה תשלום – אבל אתה צריך לתת לברון את אשר לברון. בכל זאת, התקדמות.