להציל את הגודזילות: חברות הטכנולוגיה היפניות קורסות

הרבה לפני שהמערב עקב בעניין מהול בחשש אחר עליית ענקיות האלקטרוניקה הסיניות, היו אלה חברות יפניות שעמדו במוקד. סוני, פנסוניק, טושיבה, שארפ ואחרות הפכו לשמות מוכרים בכל בית במערב ובישראל בשנות השמונים, ולא במקרה "בחזרה לעתיד 2" מציג את גיבורו, מרטי מקפליי, מפוטר בידי בוס יפני ב־2015. אלא שבמציאות אנחנו כבר ב־2016, ומדי שבוע מתברר יותר ויותר שתעשיית האלקטרוניקה היפנית, שבעבר גלגלה עשרות מיליארדי דולרים מדי שנה, פשוט קורסת.

מאז המשבר הכלכלי העולמי, בסוף העשור הקודם, החברות היפניות לא מפסיקות לקצץ. שארפ פיטרה 50 אלף עובדים ונמצאת במגעים למכירה לפוקסקון הטייוואנית. סוני מכרה את חטיבת המחשבים האישיים, ובימים אלה שוקלת למכור את חטיבות המובייל והטלוויזיות. גם טושיבה, שהסתבכה בקיץ בשערוריית ענק שכללה ניפוח רווחים במיליארדי דולרים, יצאה מענף הטלוויזיות. פוג'יטסו עזבה את האחסון, והיטאצ'י סגרה את רוב חטיבות המוצרים הצרכניים שלה.

ייצור מסכים במפעלי שארפ. נשארה היפנית העצמאית היחידה בתחום צילום: בלומברג

התוצאה היא שורת חברות שבקושי מזכירות את תאגידי הענק שהיו בעבר. עיקר הפעילות של טושיבה כיום הוא בתחום האנרגיה הגרעינית, וסוני עברה להתמקד בתחום החיישנים (טוב, ובפלייסטיישן). מילא אם זה היה עוזר לשורת הרווח, אבל זה לא המצב. החברות עדיין נפגעות קשות מההיחלשות המתמשכת של הין מול הדולר; מהעובדה שייצור הרכיבים נדד לסין ולווייטנאם, כשבמקביל התאגידים הקוריאניים והטייוואניים פורחים; מתרבות ארגונית שמרנית מדי, נקודה קריטית בענף דינמי כל כך; ומהפספוס של מהפכות דוגמת אינטרנט הדברים.

מי שמנסה להציל את המצב, באופן שנראה כמעט נואש, היא ממשלת יפן. השבוע דיווחה סוכנות הידיעות ניקיי שהממשלה המקומית פנתה להיטאצ'י כדי שתשלב כוחות עם טושיבה ושארפ. היריבות העסקיות, כך לפי התוכנית, יאחדו את חטיבות מוצרי החשמל שלהן ("מוצרים לבנים") במדינה תחת חברה אחת. הן אמנם מוכרות כיום מוצרים כאלה בהיקף של 10 מיליארד דולר בשנה, אך כל החטיבות הרלבנטיות שרויות בהפסדים כבדים.

איור: דניאל גולדפרב

בעיניים מערביות זאת עשויה להיראות כמו תוכנית מופרכת, אך ביפן מהלך כזה בהחלט אפשרי. ב־2011 סייעה הממשלה לטושיבה, סוני והיטאצ'י להקים יחד את Japan Display — חברה אחת שמאגדת תחתיה את ייצור המסכים של חברות הענק לשעבר. שארפ נשארה החברה היפנית העצמאית היחידה בתעשיית המסכים, ולצד פוקסקון Japan Display מרחפת סביבה כל הזמן, עם הצעות מרחיקות לכת לסיוע פיננסי.

והתהליך הזה לא עוצר במסכים ובמוצרים הלבנים. לפי דיווחים אחרים Vaio, שרכשה את חטיבת המחשבים האישיים של סוני, תתאחד לחברה אחת עם החטיבות הרלבנטיות בטושיבה ובפוג'יטסו. טושיבה נמצאת גם במגעים למכירת חטיבת השבבים שלה. הרוכש הפוטנציאלי? הבנק הממשלתי DBJ, שכבר רכש את חטיבות השבבים של חברות יפניות אחרות, כמו סייקו, ועשוי להתיך גם אותן למיזם אחד.

מבחינת החברות, כמעט בלתי אפשרי לסרב להצעות האיחוד שממשלת יפן מעודדת או מובילה בעצמה. מדובר בהזדמנות פז להיפטר מנכסים כושלים ולמחוק חלק מחובותיהן המצטברים, בהיעדר אלטרנטיבה ריאלית. מבחינת הממשלה היפנית זאת דרך לשמר את המשרות במדינה, בתקווה לחזור בשנים הקרובות לפריחה טכנולוגית ופיננסית.

ואולם בטווח הארוך, המהלכים האלה לבדם לא יספיקו כדי לחזור לתור הזהב. טושיבה, שארפ והאחרות אולי יצליחו להשלים את תהליך ההבראה ולהמשיך להתקיים כחברות שונות לגמרי, אך קשה לראות איך הן חוזרות לעמדות הכוח שנהנו מהן בעבר. גם אם החברות היפניות יתאחדו כדי ליצור עוד ועוד מיזמים, וגם אם המיזמים האלה יהיו רווחיים, הן עדיין יצטרכו להתמודד מול חברות ענק אחרות ובראשן סמסונג ו־LG הקוריאניות, שמובילות את שוק האלקטרוניקה בהצלחה זה שנים. קשה להאמין שיפן באמת מסוגלת, בשלב הזה, להחזיר לעצמה את ההובלה במחשבים, במובייל ובמסכים.

התקווה האמיתית של יפן היא להמר בחוכמה על הטכנולוגיות העתידיות הבאות. למצוא את התחומים שבהם ההשכלה וההקפדה שמאפיינים את התרבות העסקית המקומית יכולים לספק יתרונות ארוכי טווח, כמו הרובוטיקה ותעשיית החלל האזרחית המתפתחת. סביר להניח שהממשלה היפנית, שמשקיעה לא מעט במיזמים עתידניים לקראת אולימפיאדת טוקיו 2020, תהיה מעורבת בגיבוש האסטרטגיה הזאת.