VPN סרט מלחמה: נטפליקס ופייפאל נאבקות בלקוחותיהן

ענקית התשלומים המקוונים פייפאל שלחה בשבוע שעבר מכתבים מאיימים לכמה חברות המספקות שירותי חיבור מרחוק לרשתות (VPN, או Virtual Private Network). היא דרשה שלא לאפשר ללקוחותיהן להפר קניין רוחני, והודיעה כי אם לא ישתפו פעולה יקפיאו את חשבונותיהן. הרקע: מאבקה של ספקית הסדרות והסרטים המקוונים נטפליקס בשירותים אלה. Unblock–usהאמריקאית לא דעתה לאיומים ונחסמה מפייפאל, ואילו UnoTelly הקנדית פשוט קראה ללקוחותיה לעבור לתשלום רגיל בכרטיסי אשראי. 

האבסורד שבמצב הזה כפול. פייפאל נאלצת להילחם בלקוחותיה בעקבות בקשת נטפליקס, שגם היא יוצאת במהלך הזה נגד לקוחות משלמים. אחרי הכל, גם מי שמתחבר אליה דרך VPN נדרש לשלם דמי מינוי חודשיים. למעשה, נטפליקס מוצאת את עצמה באותו מקום שבו חברות המדיה הוותיקות היו לפני עשור, אלא שהן נאבקו בלקוחות פיראטיים שלא הכניסו להן סנט. איך קרה שדווקא החברה שיצרה אלטרנטיבה חוקית וטובה יותר לפיראטיות נאבקת בעצמה בהתפתחות טכנולוגית שכמעט בלתי אפשרי לבלום?

פתאום זאת בעיה

כדי להבין את הבעיה של נטפליקס צריך לדעת כיצד פועלים שירותי VPN, שכמותם יש מאות מסביב לעולם, רובם בתשלום. הם מאפשרים לכל מחשב, לא משנה באיזו מדינה הוא נמצא, להצטרף לרשת פנימית של ארגון מסוים. כך מחשב שנמצא בישראל יכול להפוך לחלק מרשת ששרתיה נמצאים בארצות הברית, ועל כן להיות מזוהה על ידי אתרים ושירותי רשת כמחשב אמריקאי. ברוב מדינות העולם שירותים אלה חוקיים לחלוטין.

יש לא מעט סיבות להשתמש ב־VPN, כמו לאפשר למחשבי עובדים להתחבר מרחוק ובדרך מאובטחת לרשת הארגונית. למעשה, גם לצורך הכנת הכתבה שאתם קוראים כעת נעשה שימוש בשירות כזה. ואולם במקרים רבים רשתות כאלו משמשות למטרה אחרת לחלוטין: לעקוף מגבלות גיאוגרפיות ברשת. במדינות שיש בהן צנזורה הדוקה, כמו סין, הדבר מאפשר לגולשים להתחבר לאתרים כמו פייסבוק ויוטיוב באופן פרטי ואנונימי. כשחסם משטר ארדואן בטורקיה את טוויטר במערכת הבחירות של 2013, רוסס גרפיטי עם קישור לשירות VPN בכל רחבי המדינה, ועשרות אלפי טורקים הצטרפו לשירותים כאלה מדי יום ביומו.

אם בעבר היה VPN פופולרי בעיקר בדיקטטורות ובעולם השלישי, בשנים האחרונות גילו אותו גם גולשים במדינות נוספות. חלק מהם מבקשים להגן על פרטיותם מפני הריגול הממשלתי הנרחב, שנחשף בין היתר במסמכי סנודן. אחרים, רבים מהם, מתחברים בדרך הזאת לאתרים ולשירותים שאינם זמינים במדינותיהם, או זמינים חלקית. שימוש ב־VPN פותר את הבעיה הזאת, ולפי ההערכות מיליוני גולשים בעולם מתחברים לנטפליקס בדרך זו. במחקר שנערך באוסטרליה בתחילת השנה שעברה, למשל, התברר כי לנטפליקס יש 340 אלף לקוחות במדינה — עוד לפני שזו הושקה שם רשמית.

הדבר מציב את שירותי ההתחברות מרחוק במסלול התנגשות עם חברות הסטרימינג. נטפליקס, כמו ספוטיפיי (ספקית מוזיקה שאינה זמינה בארץ ומהווה שימוש פופולרי נוסף ב־VPN) ואחרות, צריכות לרכוש את זכויות השידור או ההשמעה של כל פריט מדיה בכל מדינה שהן פועלות בה. זהו זכר לתקופה אחרת בתעשייה, שבה לחוזי הפצה גיאוגרפיים של מדיה פיזית עוד היתה משמעות.

למרות הכל, בעבר לא הוטרדה נטפליקס מתופעת ה-VPN. אמנם חברות המדיה דורשות ממנה לפעול בנושא ולהגן על זכויות היוצרים כבר שנים, אך היא העדיפה להעלים עין. אחרי הכל, מדובר בלקוחות משלמים. אפילו מנכ"ל החברה ריד הייסטינגס אמר, ביום ההשקה הבינלאומית של נטפליקס לפני חודש, שהוא מודע לתופעת החיבור מרחוק אבל "לא רואה בכך בעיה". אלא שאחרי אותה השקה, שבה התרחבה נטפליקס ל־130 מדינות, היא הבינה שהמצב לא כל כך פשוט.

כרזה של נטפליקס

במצב הנוכחי, לקוח שמתחבר לנטפליקס בישראל ללא VPN נהנה משליש מהתכנים שמקבל מקבילו האמריקאי, באותו מחיר וללא תוספות כמו כתוביות בעברית. כדי להפוך לבינלאומית באמת, נטפליקס מנסה לעשות צעד שנראה בלתי נתפס בעבר: לשכנע את חברות הטלוויזיה והתוכן למכור לה את הסדרות במסגרת חוזי הפצה בינלאומיים, ולא אזוריים. כלומר, שכל סדרה, עונה או סרט שנטפליקס רוכשת יהיו זמינים לכל לקוחותיה בכל מקום בעולם. כדי לעשות זאת היא צריכה להראות נכונות לשיתוף פעולה ולהוכיח לחברות המדיה שהיא מגנה על התכנים שלהן.

חתול ועכבר

מבחינה טכנית נטפליקס כמעט אינה מסוגלת להילחם באמת בתופעת ההתחברות מרחוק, אלא רק ליצור שיבושים זמניים. בשבועות האחרונים היא חסמה כתובות IP המזוהות עם עשרות שירותי VPN, כך שלקוח בישראל שמשתמש באחד מהם כדי לגלוש לנטפליקס בדרך השרת האמריקאי - ייחסם עם השרת.

השירותים, בתגובה, פשוט משנים את כתובות ה־IP, או מוצאים דרכים אחרות לעקוף את המחסומים שנטפליקס מציבה בפניהם. ב-5 בפברואר דיווח uFlix האוסטרלי ללקוחותיו כי הוא מחפש פתרון לבעיות זמניות בחיבור לענקית הסטרימינג. בתוך פחות משש שעות הוא חזר לעבוד. שירות אחר, TorGuard, התגאה שכל ניסיון של נטפליקס לחסום אותו יהיה "חסר תוחלת", והבהיר ללקוחותיו: "אין לכם מה לדאוג. ברגע שהם יפעילו תוכנית חסימה אחת, אנחנו נציע מערך חדש של כתובות IP".

מנכ"ל נטפליקס ריד הייסטינגס. דווקא לא התנגד ל־VPN עד לאחרונה צילום: אימג'בנק, Gettyimages

אם כן, נטפליקס צריכה להשקיע סכומי עתק כדי להילחם בלקוחות שלה, ולמרבה האבסורד רק דוחפת אותם לפיראטיות. "זה כמו משחק חתול ועכבר", הודה ניל האנט, ראש חטיבת המוצרים של נטפליקס. "אנחנו ממשיכים לחסום כתובות של שרתי VPN, אבל קל להם לעקוף את זה". דיוויד פולגר, ראש חטיבת ארכיטקטורת התוכנה בחברה, הוסיף: "הטכנולוגיה מתפתחת, ואנחנו חייבים למצוא דרך להתפתח איתה".

המהלך הנוכחי הוא ניסיון לתקוף את שירותי ה-VPN היכן שזה כואב - בכיס. בדרך כלל הם יקרים לתפעול ודורשים מלקוחותיהם דמי מינוי של כמה דולרים בחודש. חסימת השימוש בפייפאל נועדה להקשות עליהם לגייס את הכסף הדרוש ויוצרת אבסורד נוסף, שבו חברת תשלומים פועלת נגד שירותים שאינם מפרים בעצם קיומם את החוק האמריקאי.

קשה להאמין שגם הצעד הזה יצליח לשבש במידה ניכרת את תעשיית ה־VPN הפורחת. אפילו המשטר הסיני, שמסיבות מובנות מנסה למגר את התופעה בעצמו, מתקשה לעשות זאת — ולפי הערכות יותר מ־100 מיליון סינים משתמשים ב־VPN כיום. איזה סיכוי יש אפוא לנטפליקס?