אל תיגעו לנו באייפון

ב־FBI רוצים שיחשבו שמדובר במקרה חריג. כל מה שהם מבקשים זה שאפל תסייע להם לחדור לאייפון של טרוריסט, שרצח בדצמבר 14 איש ופצע 22 נוספים בפיגוע הירי בסן ברנרדינו. בינתיים, כפי שעולה מסקרי דעת קהל בארה"ב, זה מצליח להם: רוב האמריקאים סבורים שאפל צריכה לסייע ל־FBI לזכות בגישה לאייפון של המחבל.

אלא שהמציאות היא שלא מדובר כאן בדיון על מקרה יחיד. "הוול סטריט ג'ורנל" חשף השבוע שמשרד המשפטים האמריקאי העביר לאפל 12 דרישות דומות במקרים שאינם קשורים לטרור. וזה לא יעצור כאן: מדובר בתיק בעל השפעות רחבות היקף על פרטיות המידע של משתמשים בארה"ב ובשאר העולם. אפל, מתוך עיקרון או אינטרס, היא שומר סף מול מהלך שעשוי לעצב את היחסים בין האזרחים והמידע שברשותם לבין השלטונות. 

טים קוק. הכריח את שאר ענקיות הטכנולוגיה לבחור צד

סוגיית האבטחה וההצפנה יוצרת מתח קבוע בין המשתמשים, השלטונות והחברות. המשתמשים, אלה מהם שחרדים לפרטיותם, רוצים הגנות שימנעו מגורמים זרים (המדינה, או פשוט האקרים) גישה לקבצים האישיים שמאוחסנים במכשיריהם. השלטון דורש גישה למידע כזה כדי לסכל פיגועים ולפענח פשעים, ובמדינות לא דמוקרטיות גם כדי לאתר ולהפליל מתנגדי משטר. החברות נמצאות באמצע: הן לא רוצות שהמשתמשים ינטשו אותן כי לא קיבלו הגנה מספקת, אך גם שיתוק פעילותן ואפילו מאסר בכירים אינן אופציות מפתות במיוחד.

רוב האמריקאים סבורים שאפל צריכה לסייע ל-FBI איור: ערן מנדל

המתח הזה התפרץ כמה פעמים בשנים האחרונות: הודו וסעודיה, למשל, דרשו מבלקברי לאפשר לה לנטר את המידע שעובר במערכת המסרים המוצפנת של מכשיריה, ולא - ייחסם השירות במדינה. הוא הגיע לשיא בעקבות פרסום המסמכים שהדליף איש ה־NSA לשעבר אדוארד סנודן, שחשף את היקף הריגול של הסוכנות אחר הגולשים ברחבי העולם בסיוע בשתיקה של חברות טכנולוגיה גדולות.

הפתרון של אפל (ושל גוגל) לבעיה הזאת היה להוציא את עצמה מהמשחק. השלטון בא אלינו ומבקש סיוע בחילוץ מידע ששמור על האייפון? פשוט נצפין את המידע ולא נשמור את מפתחות ההצפנה. כך אף אחד חוץ מבעל הסיסמה לא יוכל לחדור למכשיר, כולל אפל עצמה. באופן זה, קיוותה החברה, היא לא תיאלץ להתמודד עם דילמות.

ואז בא ה-FBI ודרש מאפל לפתח תוכנת פריצה (דלת אחורית) ולהתקין אותה במכשיר האייפון של המחבל. המטרה: לאפשר לסוכנות להזין סיסמאות ללא הגבלה, בתקווה שאחת מהן תעבוד, שיטה המכונה Brute Force. כיום, אחרי עשרה ניסיונות כושלים, המידע על המכשיר נמחק אוטומטית.

אפל מסרבת להיענות לדרישה, למרות צו בית משפט, ומגיבה בדרגים הגבוהים ביותר: המנכ"ל טים קוק יצא למתקפה תקשורתית שבה כינה את הצו "מסוכן". החברה, כמו פעילים להגנת פרטיות, מעריכה שאם תיצור דלת אחורית במכשיר אחד (או 13), היא לא תישאר רק שם. סביר להניח שהיא תמצא את דרכה להאקרים וארגוני פשיעה, ובמקביל שלטונות דיקטטוריים יפעלו לחייב את אפל לתת גם להם גישה לפירצה זו.

אלא שסכנה מוחשית לא פחות תרחף במצב כזה גם מעל אזרחי מדינות דמוקרטיות. אם מותר להתקין דלת אחורית כדי למנוע טרור, למה לא להשתמש בה בהתמודדות עם פשיעה פלילית חמורה? ואולי גם בעבירות מס או בעבירות סמים קלות? ומה אם אנחנו רוצים להיכנס למכשיר של אדם שמתבטא בחריפות נגד השלטון, כמובן רק כדי לוודא שהוא לא מתכנן משהו מסוכן? ורגע, גם הרשויות בישראל מתמודדות עם טרור ופשיעה, להן לא מגיעה גישה לפירצה?

דיונים מסוג זה כלל לא עמדו על הפרק בעבר. חברות מסחריות, בתחום הטכנולוגיה ובכל תחום אחר, חויבו להעביר לשלטון מידע שברשותן, וזהו זה. אלא שאפל יצרה מציאות חדשה שבה המידע לא נמצא ברשותה והיא נדרשת לפעול כדי לחלצו, ולכן אילצה את שאר בכירי הטכנולוגיה לבחור באיזה צד הן נמצאות (גוגל גיבתה את אפל, פייסבוק קצת פחות, ביל גייטס תמך בדרישת ה־FBI). תוצאות העימות הזה יכריעו אם העולם באמת השתנה אחרי חשיפותיו של סנודן, ועקרון הפרטיות זכה לחשיבות הראויה לו. או שהשלטונות יכולים לקבל גישה לכל מכשיר, גם אם עשינו כל שביכולתנו כדי להגן עליו.