כולם גולשים עכשיו: חיבור חינמי לרשת משתלם גם לספקיות

מנכ"ל פייסבוק, מארק צוקרברג, נאלץ להתנצל בחודש שעבר על פוסט פוגעני של מארק אנדריסן, אבי הדפדפן נטסקייפ ואחד המשקיעים הבולטים בחברה, שכתב בטוויטר שהשחרור מהקולוניאליזם גרם נזקים לכלכלת הודו. הרקע לאמירה האומללה היה החלטת רשות התקשורת ההודית לאסור על פייסבוק להפעיל במדינה את מיזם Free Basics שנועד לספק גישה לשירותי אינטרנט בסיסיים וחינמיים לכמיליארד איש בעולם המתפתח שמתקשים להרשות זאת לעצמם.

לסיפור העגום הזה היה גם צד חיובי: הוא עורר דיון ציבורי בשאלה שמעטים מלבד פייסבוק טרחו להעלות עד כה. בתקופה שבה חיבור לאינטרנט קריטי כל כך להשגת מידע ולתקשורת בין בני אדם ועסקים, האין מדובר בזכות בסיסית? האם לא הגיע הזמן שכל אחד מתושבי כדור הארץ יזכה בגישה חינמית אליו, או לפחות לחלק ממנו? בתקופה שבה עולה במקומות שונים בעולם הרעיון לספק לאזרחים הבטחת הכנסה בסיסית, ללא קשר לשאלה אם הם עובדים, גם סוגיית החיבור לרשת מפסיקה להיחשב למותרות.

@(copy_from_editor)@ספקיות סלולר באפריקה מחלקות כרטיסי SIM וגובות תשלום רק ממי שיוזמים שיחות, כדי איור: דניאל גולדפרב

בהתחשב בכך שברבות מהמדינות המתפתחות חסרה תשתית קווית ראויה, הפנייה למובייל מתבקשת. פייסבוק, שכבר מיישמת את הפתרון שלה ב־37 מדינות באפריקה, באסיה ובאמריקה הלטינית, מספקת פלטפורמה פתוחה ליצירת גרסאות רזות של שירותי רשת שדורשות צריכה מינימלית של תקשורת נתונים (דאטה). הרשת החברתית חותמת על הסכמים עם ספקיות סלולר במדינות המתפתחות, ואלה מעניקות גישה חינמית לגרסאות הרזות הללו.

המטרה היא לאפשר גם לאנשים העניים ביותר (כל עוד הם מחזיקים טלפון סלולרי) גישה לידע בנושאי חינוך, בריאות, תעסוקה וחדשות, ולהכיר להם את התועלת שבחיבור לאינטרנט. ואולם, הרגולטור ההודי, כמו לא מעט ממבקריה של פייסבוק, חושש שהתוצאה הסופית תהיה יצירת מיני־אינטרנט הנשלט בידי צוקרברג ומשרת את האינטרסים הכלכליים שלו. 

סונג. לצמצם את הפער הדיגיטלי צילום: Shuttleworth Foundation

הצעה חלופית, שעלתה בעקבות העימות פייסבוק־הודו, מציג האקטיביסט סטיבן סונג, מייסד הארגון וילג' טלקו שעוסק בפריסת רשתות WiFi באזורים כפריים של מדינות מתפתחות. "גם אם מסתכלים על הדברים מזווית של עלות־תועלת, יש היגיון לשים בראש סדר העדיפויות את הנגשת החיבור הבסיסי לכולם, במקום לדאוג שלחלק מהאוכלוסייה יהיה אינטרנט ממש מהיר", כותב סונג בבלוג שלו.

הוא מזכיר בדבריו את העובדה שספקיות סלולר רבות באפריקה מספקות ללקוחותיהן כרטיס SIM חינם וגובות מהם תשלום רק אם הם יוזמים שיחות. לאותן חברות כדאי לצרף לשורותיהן גם לקוחות לא משלמים, מכיוון שהדבר מגדיל את נפח השיחות ששאר הלקוחות מבצעים. לפי אותו היגיון, הוא מסביר, אין סיבה שהן לא יהפכו את החיבור הבסיסי לרשת לחינמי.

הספקיות, מציע סונג, יכולות להציע חיבור במהירות נמוכה מאוד בדור השני (9.6 קילו־ביט בשנייה לכל היותר), ללא הבטחת זמינות תמידית או תגובה מהירה. אספקת שירות כזה למיליון משתמשים תדרוש רוחב פס של 4.8 גיגה־ביט בשנייה בלבד. כדי לחבר את כל האוכלוסייה המנותקת בדרום אפריקה, למשל, יידרש רק 0.01 אחוז מרוחב הפס של הכבלים האופטיים המחברים את המדינה לתשתית האינטרנט. למרות המגבלות של חיבור במהירות כזו, אומר סונג, השינוי שהוא יכול לחולל בחייהם של המשתמשים עצום.

התועלות מהיוזמה הזאת רבות. הפער הדיגיטלי, שמקשה על רבים לצאת מעוני קשה, יצטמצם; הרשת תהפוך לבסיס יעיל יותר לתקשורת בין אזרחים לגופי ממשל ותפתח אפיקים כלכליים חדשים; למפתחי אפליקציות ושירותי רשת יהיה אינטרס גדול יותר ליצור פתרונות רזים המיועדים לשימוש בסביבה של חיבור אטי ומבחינת הספקיות, מספר רב יותר של אנשים ישתמש באינטרנט, ובשלב מסוים ירצו רבים מהם לגלוש במהירות גבוהה יותר ובתשלום. ספקית הסלולר ההודית איירסל כבר אימצה את הרעיון, ומהסתיו הקרוב תציע חיבור חינמי ואפילו מהיר מזה שהציע סונג: 64 קילו־ביט בשנייה.

הבעיה המרכזית ברעיון הזה היא שאזורים גיאוגרפיים שלמים אינם נהנים כלל מגישה לתקשורת נתונים, גם לא סלולרית. הארגון של סונג, כמו מיזמים של פייסבוק וגוגל, מנסים לפתור זאת בדרכים שונות, כולל לוויינים ובלונים פורחים. צרה נוספת היא שלעניים רבים אין כלל אפשרות לרכוש סמארטפון בסיסי המסוגל להתחבר לרשת, אלא שגם בתחום זה נרשמות יותר ויותר יוזמות יצירתיות.