התחנה הבאה של פייסבוק וגוגל: שירותים פיננסיים

"בעוד עשר שנים מהיום לא יהיו בנקים, לכן, אנחנו דוחפים בנקים אינטרנטיים ומבינים שכדי שהם ייכנסו הם צריכים הקלה בתנאי הסף", כך אמר  לפני כמה שבועות שר האוצר משה כחלון.

ההכרזה הזו נשמעת תחילה תמוהה, בדיונית כמעט. אולם ההתפתחויות האחרונות בשוק השירותים הפיננסי העולמי מצביעות על כך שבדברים יש מידת מה של צדק. בעשרות השנים האחרונות, פריצות דרך טכנולוגיות חוללו מהפכה בדרך שבה אנו צורכים מידע, מתקשרים וחושבים. לאחר תקופה שבה גילו ענקיות טכנולוגיה עניין ברור בשוק השירותים הפיננסיים, הן החלו לחדור אליו בזהירות, ולהציע אלטרנטיבות חדשניות לשירותים שהיו בעבר נחלתם הבלעדית של הבנקים. העובדה שסמנכ"לית הכספים של גוגל, רות פורת, כיהנה בעבר כסמנכ"לית הכספים של מורגן סטנלי, אינה מקרית.

אלא שמערכות המשפט בארה"ב ובישראל טרם התמודדו בצורה הוליסטית עם גופים שמשלבים שירותים פיננסים עם מודל עסקי מבוסס שירותים טכנולוגים. כתוצאה מכך, התשובה לשאלה מה הופך גוף עסקי לבנק מנקודת ראות משפטית היא סבוכה, מורכבת ובעיקר אינה חד משמעית.

באופן עקרוני, מערכת ההסדרה הבנקאית חלה על מוסדות פיננסים שמקבלים פיקדונות מלקוחותיהם. לאחר המשבר הפיננסי של שנת 2008 הרגולטורים בארה״ב החלו לעקוב אחר גופים לא-בנקאיים כאלה מתוך הבנה שהם, בדומה לבנקים, ממלאים מגוון של פונקציות פיננסיות.

בשנים האחרונות צץ סוג חדש של גופים לא-בנקאיים: חברות ביג דאטה (כגון גוגל ואפל) ורשתות חברתיות (כמו פייסבוק) שהחלו להציע למשתמשיהן שירותים דמוי-בנקאיים. אנו נקרא לגופים אלה ׳נטבנקים של חברות ביג דאטה ורשתות חברתיות' (Big Data and Social (Netbanks.

ההסדרה של גופים מעין בנקאיים מתקשה להדביק את הפער

גוגל, מאפשרת לשלוח ולקבל כספים דרך ג׳ימייל. מנויי פלטפורמת התשלומים שלה Wallet, יכולים להפקיד כסף, לבצע רכישות ולהעביר כספים. פייסבוק הוסיפה לפני כשנה לסל שירותיה בארה״ב את האפשרות לבצע תשלומים ביישומון המסרים המידיים שלה, messenger, ועוררה ספקולציות בדבר שאיפותיה ארוכות הטווח בתחום הבנקאות. פייסבוק גם רשמה בקיץ האחרון פטנט לדירוג אשראי שיתבסס על מעגלים חברתיים בפייסבוק וגם אמאזון ואפל הצטרפו בשנים האחרונות לשוק השירותים הפיננסיים. נטבנקים של חברות ביג דאטה ורשתות חברתיות החלו לצוץ גם מחוץ לארצות הברית. בסין, לדוגמה, ענקיות ביג דאטה ובהן עליבאבא (Alibaba) וטנסנט (Tencent) השיקו בנקים אינטרנטיים שפועלים אך ורק ברשת, ואשר משתמשים ברישומי-התנהגות של לקוחות שנאספו במשך שנים.

על אף מספרן הגדל והולך של חברות טכנולוגיה שמציעות שירותים פיננסיים והצמיחה המהירה של שוק הפינטק (fintech), ההסדרה של גופים מעין בנקאיים, ובייחוד אלה המקוונים, מתקשה להדביק את הפער. על גופים כאלה עשויה לחול תערובת לא-סדורה של חוקים ותקנות אמריקאיים, ובהם חוק דוד-פרנק (Dodd Frank Act), חוק הסודיות הבנקאית (Bank Secrecy Act), החוק בדבר העברות כספים והעברות כספים אלקטרוניות (Money Transmission Services Act) וחוק הזדמנויות שוות לאשראי (Equal Credit Opportunity Act).

צילום: Shutterstock

כשחוקקו חוקים אלה, נטבנקים של חברות ביג דאטה ושל רשתות חברתיות טרם קמו או שהופיעו בשולי השווקים הפיננסיים וטרם נגלו לעיניי המחוקקים. משכך, החקיקה הקיימת מצליחה להתמודד עם האתגרים שהם מעלים באופן חלקי בלבד. בדומה לכך, על אף שגופים מעין-בנקאיים כפופים לסמכויות חופפות של סוכנויות ממשל אמריקאיות, אף אחת מהן אינה אמונה באופן ספציפי על הטיפול בגופים אלו שפועלים בוואקום רגולטורי.

לצד הקושי, ההסדרה המקוטעת והסמכויות החופפות מולידות גם הזדמנות ליצירת הסדרה מתאימה יותר לנטבנקים של חברות ביג דאטה ושל רשתות חברתיות. לנטבנקים הללו יש בסיסי לקוחות גדולים יותר מאלה של הבנקים המסורתיים, והמציאות מראה שהם מושכים אליהם ביתר קלות לקוחות שמוחרגים באופן מלא או חלקי משירותי המערכת הבנקאית.

אך בעוד המטרה של קידום הכללה פיננסית זוכה להסכמה רחבה, האמצעים להשגתה שנויים במחלוקת, ובפרט לאור כוח השוק העצום של שחקני הביג דאטה והרשתות החברתיות, ולאור מספרן הקטן של החלופות. בדיוק כשם שיוזמות של פייסבוק וגוגל לחיבור אוכלוסיות נידחות לאינטרנט זכו לביקורת משום שהן מעניקות לפלטפורמות הללו מעמד של שומרות סף, כך שליטתן של ענקיות הטכנולוגיה בגישה לרשת מנציחה ומעמיקה את השפעתן. כפועל יוצא, השירותים הפיננסיים שיציעו הנטבנקים עשויים להיות שירותי הבנקאות המקוונים היחידים שיהיו נגישים ומוכרים לאלו שיגלו את פלאי המדיום המקוון לראשונה.

סוגיות מתחום ההגבלים העסקיים

גודלם של אחדים מתאגידי הביג דאטה והפלטפורמות של הרשתות החברתיות עלול לעורר גם סוגיות מתחום ההגבלים העסקיים. הממונה על ההגבלים העסקיים באיחוד האירופי הזהירה לאחרונה שאיסוף ושליטה בכמויות עצומות של מידע אישי על ידי מספר קטן של חברות טכנולוגיה עשויים להיחשב להפרה של חוקי ההגנה על התחרות באיחוד האירופי. חשש זה קיים במיוחד לנוכח נחיתותם הטכנולוגית והרגולטורית של בנקים מסורתיים בכל הנוגע לאיסוף מידע ולשימוש בו.

זאת ועוד, איסוף מידע וניתוחו מככבים בשורה הראשונה של אתגרי הפרטיות בתקופתנו. נטבנקים של חברות ביג דאטה ושל רשתות חברתיות מעצימים את האתגר משום שחברות אלו מתבססות על שימוש במידע ככלי לניהול סיכונים. כך למשל, הבנקים האינטרנטיים בסין אוספים ומנתחים נתונים על לקוחותיהם כדי לחשב את מידת הסיכון הפיננסי של מבקשי הלוואות. במובן מסוים, כך הופכים משתמשים לאסירי-עולם של מעשיהם בעבר. סיכוני אבטחת-מידע בעולם הסייבר, אשר עסקים פיננסיים וגופים עתירי מידע רגיש מאויימים מהם במיוחד, מחמירים עוד יותר את החששות הקשורים למידע אישי ופרטיות.

יתרון המידע של הנטבנקים על פני שחקנים אחרים בשוק מתבטא גם במערכת היחסים שבין הנטבנקים לבין לקוחותיהם. החוק מחייב בנקים לגלות מידע רלוונטי ללקוחותיהם, וסביר להניח שגם הנטבנקים יעמדו בקרוב בפני דרישות דומות. אך קיים חשש אמיתי שבדרישות גילוי, רחבות ככל שתהיינה, אין די בכדי ליידע צרכנים באופן מלא באשר לעסקה שאליה הם נכנסים ובאשר למחויבויות שהם נוטלים על עצמם.

בעידן של מיעוט באינטראקציה אנושית פיזית, הסכמת הצרכן, שגם כיום סובלת מפיקטיביות-מה, תהפוך פיקטיבית עוד יותר. זאת ועוד, ענקי ביג דאטה ורשתות חברתיות מעוררים שאלות משפטיות גם מעצם המקום שהם מעניקים להמלצות שניתנות כחלק מהאינטראקציה החברתית, האישית או הקבוצתית, ושאלות של כשרות משפטית מוגבלת או מוטלת בספק (למשל בעניין קטינים) במערכת היחסים הפוטנציאלית בין הנטבנקים לבין משתמשים.

הנטבנקים כבר כאן, וכללי המשחק עומדים להשתנות. אך כיצד? על מנת להשיב באופן יעיל על השאלה הזו עלינו להישיר מבט לבנקאות של העתיד. הנטבנקים טומנים בחובם בליל מורכב של תועלות ואתגרים. בהתאם לכך, על החוק להכיר בכניסתם של הנטבנקים לשוק הפיננסים, למקסם את התועלות האפשריות ולמזער את פוטנציאל הנזקים. ומה לגבינו אנו? כדאי שננצור כל ביקור בסניף הבנק המקומי, כדי שנוכל לספר לדור הבא איך היה פה שמח לפני שנולדו, ואיך פעם, מזמן, גם היו פה בנקים.