הרגו אותו בממים

התרסקות בלהבות

הסנאטור טד קרוז סיים את תפקידו ההיסטורי השבוע והודיע על פרישה מהמירוץ לנשיאות. קרוז נמעך על ידי דונלד טראמפ, וסביר שמלכתחילה לא היה לו שמץ של סיכוי. הוא נחשב לאחד הסנאטורים השנואים ביותר: אחד מעמיתיו אמר עליו שאם קרוז היה נרצח לעיני כל על בימת הסנאט, לא היתה מושגת הרשעה, כי אף אחד לא היה מעיד נגד הרוצח.

טד קרוז. פחות פופולרי מרוצח הזודייאק צילום: רויטרס

אבל כעת עולה הטענה שחלק מרכזי בהתרסקות של קרוז – ועוד היו מי שחשבו הוא שיוכל לאחד סביבו את המפלגה הרפובליקנית ולהדיח את טראמפ – היו הממים. שורה של ממים עוינים מאד ושנונים מאד פורסמו כנגד קרוז בשבועות האחרונים, והם זכו למספרים עצומים של צפיות.

המפורסם שבהם, כנראה, היה זה שבו נטען שקרוז מזכיר את "רוצח הזודיאק", רוצח סדרתי משנות השבעים שמעולם לא נתפס. המם ותיק למדי: הוא נוצר לראשונה בשנת 2013. אבל הוא זינק לכותרות לפני כשבוע, אחרי שהקומיקאי לארי וילמור הזכיר את הממם בסעודה השנתית עם הנשיא.

מם אחר התמקד על האופן שבו קרוז לא מצליח ללחוץ את ידה של קרלי פיורינה, שבימים האחרונים של המרוץ התייצבה לצידו. מם אחר ציין תמונות של חיות שנראות כמו טד קרוז. ועכשיו עולה השאלה היא אם ממים יכולים להטות בחירות.

והתשובה היא כמובן - אם יש להם מספיק חשיפה, למה לא? זוכרים איך לפני כמה חודשים נתפס מרקו רוביו כשהוא חוזר כרובוט שוב ושוב על אותן המלים? הטקסט הזה הפך למם פופולרי וסייע לגמור את הקמפיין שלו. כמובן, זה היה מסובך יותר לחסל את הקמפיין של רוביו אם הוא היה זוכה במשהו.

ממים הם קריקטורות מודרניות, שנשענות לצרכי הפצה לא על עיתון אלא על רשת הקוראים של המפיץ. כמו קריקטורות, הן יכולות להיות קטלניות. כמו קריקטורות, זה בדרך כלל לא קורה – וכשזה קורה, זה קורה למועמד פגום פטאלית מלכתחילה.

צייצן לא חוזה את מותו

מחקר שנעשה לאחרונה השתמש בציוצים שעוסקים בזעם בכבישים (Road rage) בנסיון לברר מה לעזאזל חושבים אנשים שמצייצים תוך כדי נהיגה. המחקר מצא שיש כ-81,000 (!) ציוצים כאלה, ושהם עסוקים בעיקר ביללות על נהגים אחרים.

הצייצת וגם נהגת? צילום: שאטרסטוק

רוב מוחלט של הציוצים הללו עסקו בכך שאנשים נוהגים לאט מדי; רק אחוז אחד התלונן על נהגים שנוסעים מהר מדי. אלו אנשים שמתלוננים על נהגים אחרים, אבל כמה מהריכוז שלהם הולך לכתיבת הציוץ המטומטם שלך? די הרבה, כפי שמצאו הרבה מחקרים אחרים בעבר.

אז החוקרים לקחו את תוצאות המחקר הזה ויצרו מטה-מחקר, שמצליב את הנתונים עם מחקרים אחרים על הרגלי הנהיגה של נהגים מסוכנים. הם בחנו שתי קבוצות של נהגים מסוכנים וקבוצת ביקורת, ונתן לנהגים לשחק בסימולציה של נהיגה ברכב. המסקנה שעולה היא הנהגים המסוכנים והמצייצים במהלך הנהיגה נסעו משמעותית מהר יותר מהאחרים.

בהשלכה – וזו השלכה, צריך עוד נתונים – נהגים שמצייצים נוהגים מהר יותר מנהג הרגיל. המסקנה המתבקשת שצריך איזה כוח משטרה מיוחד שימצא את הנהגים המצייצים וישלול להם את הרשיון לפני שעוד מישהו ימות. לרוע המזל, המישהו שימות כנראה לא יהיה הצייצן.

מדינת המעקב בנסיגה? פחחחחח

החשיפות של סנודן עוררו דיון ציבורי ער במדינות המערב על התופעה של מדינת המעקב, אבל נראה שהדיון הציבורי – אף שהוא גורם ליותר אנשים להקפיד יותר על הצפנה – לא מצליח לשנות את התנהלותה של מדינת המעקב עצמה.

אדוארד סנודן. למרות החשיפות שלו, היקף הריגול הממשלתי רק עולה צילום: יוטיוב

המגזין העצמאי Intercept, שמנוהל על ידי חושף פרשת סנודן גלן גרינוולד, הגיש בקשת חופש מידע כדי לברר כמה חיפושים ללא צו כנגד אזרחים אמריקאים ביצעו ה-NSA וה-CIA מאז החשיפות. ובכן, בשנת 2015 נערכו 4,672 חיפושים כאלה – פי שניים ממספר החיפושים שנערכו בו בשנת 2013, השנה שבה סנודן הדליף את המידע לגרינוולד.

ה-NSA אוספת פחות או יותר את כל התשדורות בפייסבוק, יוטיוב, גוגל וכו', כשהיא טוענת שהמטרה שלה היא איסוף מידע על אזרחים זרים, לצרכי מלחמה בטרור ודחלילים דומים. ה-NSA גם טוענת שאיסוף המידע על אזרחי ארה"ב הוא  "אגבי" בלבד, ועל כן – באיזושהי אלכימיה לא ברורה – אין כאן הפרה של הזכויות שלהם. זה גם לא הכל - הנתונים שנאלצה ה-NSA למסור לגרינוולד לא כוללים תשובה לשאלות חשובות כמה תשדורות של אזרחים אמריקאיים אוספת ה-NSA בכלל.

קצרצרים

1. חברת ה-AI הבריטית DeepMind, שכיום נמצאת תחת בעלות תאגיד אלפבית, חתמה על חוזה עם שירות הבריאות הלאומי של בריטניה. במסגרת ההסכם, דיפמיינד תפתח אפליקציה שתאפשר לזהות במהירות בעיות כליה חמורות על ידי ניתוח התיקים הרפואיים של החולים. לדברי דיפמיינד, יש 40,000 מקרי מוות בשנה בבריטניה כתוצאה מבעיות הכליה הללו, וכרבע מהם ניתנות למניעה אם מזהים את הבעיה בזמן. הבעיה, כרגיל עם גוגל וזרועותיה, שדייפמיינד שותה כמויות עצומות של מידע פרטי מאוד, שבכלל לא ברור שהיא צריכה. בדיפמיינד טוענים שכאשר החוזה יסתיים, היא תחזיר את כל המידע ותשמיד את מה שישאר. בהתחשב בהיסטוריה של גוגל, קשה להאמין להם. נעדכן.

האם דיפמיינד תמחוק את המידע אחרי השימוש?

2. כפי שציינו השבוע, בין ווטסאפ והמערכת המשפטית של ברזיל יש סכסוך שנמשך כבר כשנה, ומדי פעם איזה שופט סוגר את ווטסאפ לכמה זמן בשל שקרכלשהו, ודופק באותה ההזדמנות כמאה מיליון משתמשים. כמה זמן אחר כך שופט אחר הופך את ההחלטה ומחזיר את השימוש בווטסאפ. לקונגרס הברזילאי נמאס מהמצב הזה, והוא שוקל כעת הצעת חוק שתחריג אפליקציות תקשורת מהשירותים ששופטים יכולים לסגור. מתנגדי הצעת החוק טוענים שהיא בעייתית, כי בזמן שהיא מגינה על אפליקציות מסרונים היא גם מקלה על סגירתם של אתרים ובלוגים.

3. מנכ"ל אפל, טים קוק, התראיין לאחרונה ואמר כמה מילים חריפות מאד על ממשלת ארה"ב בעקבות פרשת האייפון. לדבריו, הממשלה הפכה ל"דיספונקציונלית", ואשר על כן מוטלת על האזרחים והחברות במדינה חובה לתקן אותה. קוק גם הוסיך בדרך אגב שממשלת ארה"ב היא לא היחידה במצב הזה. בעקבות הדברים השתררה דממה מעיקה והם לא צוטטו יותר מדי, אבל במקביל אפל גם לא הוציאה הכחשה או תיקון. יש לציין שהמצב שבו חברה פרטית אומרת שהממשלה לא מתפקדת ושתפקידן של חברות פרטיות הוא לשנות את המצב הזה מטריד משהו. דמוקרטיה לא אמורה לעבוד ככה.

4. אמזון וחברות אחרות צפויות בקרוב להציף את השמיים שלנו במל"טים. יש אפילו חברה שמתאמנת בהטסת פיצה מנקודה א' לנקודה ב'. עכשיו השאלה היא רק מתי הגרוטאות הללו יפלו למישהו על הראש, שימצא את עצמו עם פרצוף מלא בגבינה כחולה ופלפלי חלפיניו. חברה קטנה עובדת עכשיו על פתרון: מצנח למל"טים, למניעת טרגדיות. איך לא חשבתי על זה בעצמי.