איך הפך תחום התחבורה לענף הלוהט של עולם הטכנולוגיה

בעיית התחבורה הפכה לאחת המטרידות ביותר בחיי היומיום בעולם המערבי. חלק גדול מדי משעות העירנות נעשה על הכבישים, בדרך לעבודה, בחזרה הביתה, בדרך לסידורים ולקניות ובדרך לבילויים. לא משנה אם נוסעים במכונית פרטית, במונית או בתחבורה ציבורית, זה בדרך לוקח יותר מדי זמן, כרוך בעמידה בפקקים ובלא מעט עצבים ומזומנים. אם כן, לא פלא שסטארט־אפים בתחום התחבורה מהווים את המגזר החם ביותר בעולם הטכנולוגיה. 

ויה הישראלית־אמריקאית (Via Transportation), שגייסה בסוף השבוע 100 מיליון דולר(ראו מסגרת), לא לבד. אובר, שכבר גייסה יותר מ־10.5 מיליארד דולר, מחזיקה בשווי של בין 60 מיליארד ל־70 מיליארד דולר, הסטארט־אפ בעל השווי הגדול בעולם. חברות אחרות שפועלות בתחום מייצרות גם הן לא מעט באזז ומושכות השקעות ניכרות — החל מהמתחרה העיקרית של אובר, Lyft, שגייסה יותר מ־2 מיליארד דולר; דרך Gett הישראלית, שחוללה מהפכה בשוק הזמנת המוניות המקומי; וכלה באפליקציות כמו ווייז, שגוגל רכשה בכמיליארד דולר, או מובאיט הישראלית שמנסות לייעל את השימוש בכבישים ובתחבורה בדרכן שלהן. 

מנכ"ל אובר טראוויס קלאניק. קל להעתיק צילום: בלומברג

כל החברות האלו זוכות לעניין רב ממשקיעים ומציבור המשתמשים, משום שהן מציעות פתרונות שעוזרים להפחית את החיכוך והופכים את ההתניידות לפעולה קלה וזולה יותר. לא כולן עושות זאת בדרך שתיטיב בטווח הארוך עם השוק כולו או עם הנהגים שעובדים בשירותן (אנחנו מדברים אלייך, אובר), אבל בטווח הקצר קשה להתעלם מהפתרונות ומהיתרונות שהן מציעות.

לא במקרה אובר היא חברת התחבורה הציבורית הגדולה בעולם: היא מאפשרת לאנשים להזמין הסעה אישית בקלות ובמהירות ולרוב במחיר סביר, ועובדת כמו שצריך בערים הגדולות. הרבה יותר טוב מלרדת לרחוב ולחפש מונית. ולא סתם גוגל זרקה מיליארד דולר על ווייז ב־2013: החברה פיתחה מערכת שבאמת מסייעת לעקוף פקקים ולקצר את זמן הנסיעה. 

המשקיעים רואים חברות שמציעות פתרונות ממשיים לבעיה שכמעט כל אדם בעולם המערבי צריך להתמודד איתה מדי יום, ואם זה לא משהו ששווה להשקיע בו אז מה כן?

אבל ההשקעות המסיביות בחברות אלו צריכות גם להגיע עם סימן אזהרה בולט לגבי חלקן. לעתים נדמה שההצלחה האדירה של החברות בהתמודדות עם בעיית התחבורה עיוורה קצת את עיני המשקיעים. כי בסופו של יום, לכמה מחברות אלו אין נכס משמעותי שמצדיק את ההשקעות הענקיות ואת השווי המסיבי שהוצמד להן.

אובר היא כנראה הדוגמה הטובה ביותר. הנכסים העיקריים של החברה הם המודל העסקי ומספר הנהגים הרב שעובדים עבורה. אין לה טכנולוגיה, שירות או אפליקציה ייחודיים שהמתחרים לא הצליחו לשכפל. והנהגים שלה הם לא באמת הנהגים שלה, כפי שהחברה מקפידה לטעון בעצמה, אלא קבלנים עצמאיים שבהינד עפעף יכולים לנטוש אותה ולעבור לשירות מתחרה.

ההצלחה של אובר נובעת מזיהוי נכון של הזדמנויות והתפשטות מהירה הודות למזומנים הרבים שנשפכו עליה, לא מטכנולוגיה או יכולות אנושיות שהמתחרות יתקשו להעתיק. כמה זעזועים בסדר גודל בינוני, ואפליקציות הזמנת הנסיעות הרבות שפועלות ברמה הבינלאומית וברמה המקומית יסתערו כמו עופות דורסים והשווי העצום עלול להיחתך. המצב של ויה טוב יותר, השירות שלה מבוסס על אלגוריתם ייחודי שפותח על ידיה. זה הרוטב הסודי שלה, אבל גם היא לא חסינה מסיכונים דומים.

גל זה כמובן לא אומר שאובר לא שווה כלום, ואין הכרח שהגיוס הגדול של ויה הוא זריקת כסף לאשפה. בסופו של דבר, הרי החברות האלו מספקות פתרון מוחשי לבעיה אמיתית שמטרידה מדי יום מיליארדי אנשים.

אבל כשאת הפתרון שלך אפשר להעתיק בקלות ולזכות להצלחה כפי שחברות רבות רושמות ברמה מקומית במדינות שונות — יש מקום לעצור ולתהות אם השווי שהוצמד להשקעה אכן מוצדק, ואם בטווח הארוך החברה הצליחה להפוך את עצמה לחסינה לתחרות משמעותית. בשלב זה חובת ההוכחה עדיין מוטלת על אובר, ויה ויריבותיהן.