דו"ח טכנולוגי
חופש אמנותי: האם אפל גנבה ממלחין את אוסף המוזיקה שלו?
אפל לוקחת 122 ג'יגה של מוזיקה ממשתמש ואומרת שהכל תקין, המכונית המחוברת היא רעיון מיותר שעדיין נושם, דירוגי גולשים לא שווים הרבה ופייסבוק תיאלץ להתגונן בפרשת זיהוי הפנים
כל המוזיקה שלך שייכת לנו
המלחין ג'יימס פינקסטון גילה שאפל גנבה את אוסף המוזיקה שלו וביצעה בו וונדליזם, ואם זה לא מספיק, אז הכל חוקי מבחינת חוזה השימוש של אייטונז.
מה קרה פה? ובכן, פינקסטון עשה טעות והצטרף לשירות המוזיקה של אפל. מרגע שעשה את השגיאה הזו, התחולל תהליך בלתי הפיך. אפל פלשה למחשב שלו והחלה להשוות את הקבצים שלו לקבצים שלה. כשהיא מצאה התאמות, היא מחקה – מחיקה פיזית – את הקבצים מהדיסק הקשיח שלו; כשהיא מצאה קבצים שהיא לא זיהתה, היא העתיקה אותם לשרתים שלה ואז מחקה אותם.
הכל מופיע בחוזה השימוש שלא קראתם
המשמעות: אלפי קבצים של מוזיקה שנאספו בנאמנות במשך שנים נעלמו מהמחשב של פינקסטון והם קיימים כעת רק בשרתים של אפל. הוא מתחיל להוריד אותם, ומקלל את יומו. קודם כל כי זה ייקח 30 שעות מהחיים שלו, שנית משום שהמוזיקה לא זמינה לו כשהוא לא מחובר לווייפיי, שלישית משום שהוא איסטניס מוזיקה. הרבה מהקבצים שלו היו קבצי wav שמכילים הרבה יותר שמע מקבצי mp3. אפל לא שומרת קבציwav אז היא המירה את הקבצים שלו לקבצי mp3. ולקינוח: לפינקסטון היו המון קבצים עתיקים של קטעי מוזיקה נדירים; אפל המירה אותם בקטעים המוכרים יותר של המוזיקה.
והכל חוקי, כי יש סעיף בחוזה השימוש של אייטיונז שאומר שמותר לאפל לבצע את הוונדליזם הזה בדיסק הקשיח שלך בלי לשלוח אפילו התראה, ושהיא חסינה מכל תביעה בנושא. אישית, הייתי מוצא איזו עמותה שתגיש תביעה נגד אפל בנושא, אבל לא לכל אחד יש כוח למאבק משפטי שיימשך עד שהפורמט של mp3 כבר לא יהיה רלוונטי. ושוב: הדבר היחיד הקסום ומהפכני באפל הוא מחלקת המשפטנים ורואי החשבון שלה.
אז אם חשבתם לרגע לפתוח חשבון מוזיקה אצל אפל, תחשבו שוב.
למה זה עדיין איתנו?
ישנם המון רעיונות טכנולוגיים מופרכים – טלוויזיה בתלת מימד, הבית החכם, טלפון של בלקברי ב-2016 – אבל ספק אם משהו מהם מתעלה לרמתו של הרכב המחובר. חשוב להבחין בין רכב מחובר למערכת ניווט: האחרונה ממילא מגיעה עם הסמארטפון או עם כלי ייחודי.
שברולט בולט. מי צריך מכונית מחוברת? קרדיט: יצרן
לא, רכב מחובר מתחבר לרשת כדי... לא ברור למה, בעצם. הוא מעביר המון מידע: אתה יכול לדעת באיזו מהירות נסעת וכמה קילומטרים עברת, אבל סביר להניח שבהנחה שלא נרדמת על ההגה אתה יודע את הראשון והסמארטפון יספק את השני. אומרים לנו שבקרוב כלי רכב יוכלו לתקשר זה עם זה ועם רמזורים. אוקיי. למה זה טוב?
כמו במקרה של הבית החכם, הרכב המחובר הוא פרצה מהלכת שמחכה להאקר, ואפילו לא מתוחכם במיוחד. הבית החכם לפחות מספק לך סוג של נוחות, אם אתה בטטה, והסיכוי שהוא יהרוג אותך נמוך למדי (אם כי אני משוכנע שיש כרגע איזה פסיכי באיזה מרתף שזומם משהו זדוני עם מערכת החשמל שלך ומזלג נבון. קראו לזה חוק 34 של ההאקרים: אם אתה יכול לחשוב על זה, יש דפקט שמתכנן את זה.) מה מספק לך הרכב החכם? חוקרי אבטחה כבר הדגימו את היכולת להשתלט על בלמים של רכב מקוון. ואף על פי כן, נוע תנוע.
יאללה, לבית המשפט
פייסבוק תצטרך להתמודד עם הטענה שמערכת זיהוי הפנים שלה מהווה עבירה על חוק הפרטיות הביומטרי של אילינוי, כך קבע בית משפט בארה"ב בסוף השבוע. כזכור, פייסבוק בנתה מאגר תמונות של משתמשיה, ספק בהסכמתם, והיא מציעה למשתמשים לזהות משתמשים אחרים שמופיעים בתמונה שלהם. אנחנו עוד לא יודעים את זה, אבל אם יסתבר שפייסבוק בנתה גם מאגר תמונות של אנשים שאינם משתמשיה ושמופיעים בתמונות של משתמשיה, בין אם התמונות הללו מופיעות בפייסבוק ובין אם הן רק על הסמארטפון שלהם, אף אחד לא באמת יופתע.
האם פייסבוק עברה על החוק באילינוי? צילום: facebook
משתמש באילינוי תבע את פייסבוק, כשהוא טוען שהאיסוף שלה של סממנים מזהים של פנים מפר את החוק באילינוי נגד איסוף נתונים ביומטריים, ביניהם סממני פנים מזהים. קו ההגנה הראשון של פייסבוק היה שהוא לא יכול לתבוע אותם כי הסכמי השימוש של פייסבוק קובעים שהחברה תישפט על פי חוקי קליפורניה ולקליפורניה אין חוק כזה.
בית המשפט דחה את הטענה הזו של לפייסבוק וקבע שהיא תצטרך להוכיח שהיא לא עברה על החוק באילינוי. פייסבוק טוענת שהכל בסדר כי היא מאפשרת לאנשים לומר "לא" לתיוג; בכלל לא בטוח שהדבר הזה עומד בתנאי של הסכמה מודעת שדורש החוק באילינוי. ואם יסתבר שפייסבוק אספה את הפרטים של רוב תושבי אילינוי בניגוד לחוק שם, צריך יהיה להיות רעש גדול.
דירוג משתמשים? פנטזיה נחמדה
מכירים את המצב שבו אתם מגיעים לאתר, שוקלים לקנות מוצר, ואז – כדי לסייע לכם להחליט או כדי לחזק את ההחלטה שקיבלתם ממילא – אתם בוחנים את הדירוג שנתנו הגולשים למוצר? אז דעו לכם שכנראה שאין קשר בין הדירוג הזה ובין המציאות.
מה שווה דירוג הגולשים צילום: שאטרסטוק
רוב האנשים לא כותבים ביקורות. הם מקבלים את המוצר וזהו. האנשים שכותבים ביקורת הם בדרך כלל האנשים שהחוויה שלהם מהמוצר היתה חריגה, לטוב או לרע. חוקרים החליטו לבדוק את השאלה האם יש קשר בין דירוג המשתמש ובין דירוג מקצועי של המוצר.
הם לקחו את הדירוגים של Consumer Reports, ארגון שנחשב למקצועי, ל-1,272 מוצרים באמזון, ואז השוו את הדירוגים עם דירוגי הגולשים, כ-300,000 מהם. הם מצאו שאין מתאם: מוצרים עם דירוג משתמשים גבוה לא בהכרח קיבלו דירוג גבוה מ-Consumer Reports, ומוצרים שקיבלו דירוג שלילי אצל הצרכנים דווקא זכו לדירוג גבוה ב-Consumer Reports. עוד מצאו החוקרים התאמה בין מותג ובין דירוג גבוה: ככל שהמוצר הגיע מחברה ממותגת יותר, כך היה הסיכוי שלו לקבל דירוג גבוה, גבוה יותר.
וכל זה, כמובן, לא נוגע בבעיה האמיתית של דירוגי גולשים: היכולת של אנשים לחבל במוצרים של חברות שהם לא אוהבים או של חברות לשכור אנשים שיתנו דירוג חיובי מפוברק.
קצרצרים
1. לפני כמה שבועות רגשו הרוחות, כשמארק צוקרברג יצא בהתקפה כמעט ישירה על דונלד טראמפ. זה היה הגיוני, במידה, כי צוקרברג רוצה הגירה (הוא לא אלטרואיסט, הגירה מאפשרת לו להוריד את השכר שהוא משלם למתכנתים) וטראמפ נגד. ובכן, טראמפ הוא כרגע המועמד של המפלגה הרפובליקנית. בסוף השבוע התברר שאופס, פייסבוק מעניקה חסות לוועידת המפלגה הרפובליקנית שתיערך ביולי. ברשת החברתית מתעקשים שהעובדה שהיא מעניקה חסות לוועידה לא אומרת שהיא גם תומכת בה. כנראה שבמטה של פייסבוק התחילו להעסיק כמה חכמים תלמודיים כדי שיעסקו ביח"צ. ודאי שאתם תומכים בה; אתם נותנים לה כסף, ואתם עושים את זה בזמן ששורה של בכירים רפובליקניים – כל הנשיאים שעודם בחיים והמועמדים בשתי הבחירות האחרונות לנשיאות – אומרים שהם לא יגיעו לוועידה של טראמפ. כשהוועידה תתפוצץ בענן גזעני עם ניחוחות ניאו-נאציים, אל תשכחו את הלוגו של פייסבוק.
דונלד טראמפ. ההבדל בין מימון לתמיכה צילום: רויטרס
2. אובר וליפט הטביעו יותר משמונה מיליוני דולרים בניסיון להדוף הצעת חוק בעיר אוסטין שבטקסס – מעוז ליברלי ידוע בלב מדינה אדומה – שקובעת שאי אפשר יהיה להעסיק נהג מונית בעיר ללא בדיקת רקע שכוללת השוואה של טביעות האצבע שלו. שתי החברות השקיעו פי 80 יותר כסף מהמתחרים שלהן, ועדיין נחלו תבוסה צורבת: הבוחרים הכריעו נגד שירותי ההסעות בפער של 56:44. בסופו של דבר, שתי החברות שילמו 200 דולר עבור כל קול שתמך בהן – והפסידו. החברות הבהירו שבכוונתן להפסיק לפעול באוסטין, כי לא יעלה על הדעת שתישלל זכותן להעסיק גנבים ואנסים. הצבעות דומות צפויות בקרוב בערים אטלנטה ויוסטון.
3. ראש עיריית קופרטינו, שידועה בעולם בעיקר משום שהקמפוס של אפל ממוקם בה, פנה פומבית לאפל ודרש ממנה לשלם יותר מס. לאחרונה הוא ניסה להגיע למשרדי אפל בעירו, ומיד גורש מהמקום על ידי המאבטחים. ברי צ'אנג (זה שמו של האיש): מתרעם: אפל לא משלמת על התשתיות של קופרטינו, והוא אומר שזה לא הוגן. במקביל להתחמקות של אפל מתשלום מסים, היא מעמיסה מאד על תשתית התעבורה של קופרטינו: העובדים שלה לא מתגוררים בעיר (ויש להניח שהיא מברכת על כך), אבל משתמשים בכבישים שלה ובתשתיות שלה. לאפל, כמסתבר, יש אחיזה הדוקה במועצת העיר. כשצ'אנג ניסה להעלות הצעה שאפל תמוסה ב-100 מיליוני דולרים, הוא לא הצליח למצוא תומך אחד. אולי לזה התכוון טים קוק כשאמר שממשלת ארה"ב דיספונקציונלית.
הקמפוס של אפל 4. עמלק הסיליקון רוצה לשבש גם את השינה שלנו. שינה, אומרים לנו עכשיו, היא מצרך נדיר. השיטה הקפיטליסטית הביאה לכך שעשירים ישנים טוב ועניים ישנים רע. לשוק יש עניין לדעת איך אתה ישן. מיטה, אומר דו"ח חדש, היא לא רהיט – "היא פלטפורמת תוכן. מזרן מקוון יוצר פורטרט אבסטרקטי של המשתמש על ידי מעקב אחרי התנועות הליליות שלך, ושינוי הטמפרטורה והמרקם שלו כדי לשפר את השינה". זה ממשיך ברוח זו. צאו לי מחדר השינה.
5. המוזיקה שעל הסמארטפון שלך יכולה לשמש להפליל אותך בפשע. בית משפט גבוה בארה"ב פסל את הרשעתם של שלושה גברים, שנטען כי הם חברי כנופיה ולשם הוכחת הטענה הזו, ציטטה התביעה בפני המושבעים את השירים שעל הסמארטפונים שלהם. בית המשפט הגבוה פסל את ההרשעה משלל סיבות, שאחת מהן היתה העובדה שציון השירים עשוי היה ליצור הטיה בקרב המושבעים כנגד הנאשמים. אלוהים אדירים.
