דו"ח טכנולוגי
צבא הטרולים של ממשלת סין מפיץ תעמולה ברשתות החברתיות
פקידי הממשל הסינים מציפים את הרשת בפוסטים פטריוטיים, גוף רשמי בארה"ב קובע שחברות עמק הסיליקון בוחרות במודע באי שוויון, פייסבוק תתמודד עם תביעה על חשיפת הודעות פרטיות, ואפל לא רוצה פלסטינים במשחקים שלה
חצי מיליארד פוסטים תעמולתיים
סין הקומוניסטית, לחוצה מאוד.כמו לכל דיקטטורה, לסין יש בעיה: היא לא יכולה לדעת עד כמה הציבור לא מרוצה ממנה, כי אף אדם שפוי לא יאמר לה את האמת. התוצאה היא שהיא חייבת להגיב תגובת-יתר על כל משבר, כי אין לה דרך לדעת אם זה המשבר שיצית את ההתקוממות הגדולה שבסופה בכירי המשטר ייתלו על עמודי חשמל. אבל, כמובן, תגובת היתר ההכרחית הזו נושאת סיכון של הצתת התקוממות בפני עצמה.
לא רק צנזורה צילום: pixabay.com
אז מה עושים? קודם כל, מצנזרים בטירוף. אנחנו יודעים כבר עשור שסין מעסיקה עשרות אלפי אנשים בצנזור בזמן אמת של הודעות במדיה החברתית. אנחנו גם יודעים שבשנים שחלפו מאז האביב הערבי, הצנזורה הזו רק מתהדקת. אבל מסתבר שזה לא מספיק.
המשטר, כמובן, עושה "ישראל היום" ומפיץ את התעמולה שלו בשלל כלי תקשורת רשמיים. אבל, שוב, צצה הבעיה של כל משטר דיקטטורי: אם אתה כבשה, אתה תבלע את התעמולה ולא תדע שהיא תעמולה – אבל אם אתה מתחיל להתעורר, אתה תדע שכל מה שכתוב בתקשורת הרשמית הוא שקר.
מה עושים? דוחפים תעמולה בכל הכוח לרשתות החברתיות. לזו אנשים נוטים לייחס יותר אמינות, כי לכאורה מי שכותב הוא אחד מהעם והוא לא עבר צנזורה של המשטר. אולי הוא טועה, אבל הוא כנראה לא מטעה במכוון. או שלא.
מחקר חדש מצא שסין מעסיקה, מעבר לצנזורים, צבא קטן של טרולים. אלה מפוצצים את המדיה החברתית הסינית בשלל פוסטים שמשבחים, מהללים ומקלסים את המשטר. הם דחסו למדיה החברתית שם 488 מיליוני (!) פוסטים בעד המשטר. המחקר מצא שבניגוד למיתוס הרווח בקרב ליברלים בסין, לא מדובר באסופה של טרולים שמקבלים 50 סנט על כל פוסט, אלא בפקידי ממשל שכותבים את הדברים כחלק מתפקידם.
מי שזוכר איך, במהלך המחאה החברתית של 2011-2012, הופיעו טונות של פוסטים שמשבחים את הממשלה ואחר כך הסתבר שהם הגיעו ממחשבים ממשלתיים, יזכור גם שסין לא המציאה כלום.
מריטוקרטיה היא האריסטוקרטיה החדשה
אם אתה מסתובב יותר מדי עם עובדי עמק הסיליקון, תגלה במהירות עובדה מטרידה: בניגוד לסביבה שלהם, שהיא מהרבגוניות ביותר בעולם, הם עצמם בעיקר גברים לבנים. הם גברים לבנים בשיעור לא סביר.
בעיקר גברים. בעיקר לבנים
למה? כי האנשים מעמק הסיליקון שאנחנו אוהבים להתפעל מהם הם בעצם גלגול חדש של האריסטוקרטיה האמריקאית הישנה של המעמד הבינוני העליון והלבן. איך מסבירים את זה? קוראים לתופעה "מריטוקרטיה", כלומר התפיסה שאומרת שאדם מקודם על פי יכולתו. ואיך מסבירים את זה שאין בעצם נשים, או שחורים, או היספאנים, בתפקידים בכירים בחברות שלכם? כאן מגיעה הטענה על "הצינור הפקוק": דווקא היינו שמחים לשכור נשים וכן הלאה, אבל אין כאלה.
או שלא. ועדת ההזדמנויות השוות בתעסוקה של ארה"ב בחנה את הנתונים, ומצאה ש-9% מבוגרי בתי הספר המובילים בתחום ההייטק הם שחורים או היספנים. עם זאת, שיעור ההעסקה שלהם בחברות אמריקאיות הוא 5% בלבד. כלומר, כמחצית מהבוגרים מקבוצות מיעוט לא מוצאים עבודה בתחום שלהם. זה משונה. בסופו של דבר, אמרה הוועדה, חברות עמק הסיליקון לא רוצות להשתנות. הן אוהבות את ההרכב הנוכחי שלהן ובכל מה שקשור לשוויון, הן בעיקר משלמות מס שפתיים.
בעיה נוספת שלא מדברים עליה הרבה היא ההעדפה של עמק הסיליקון לעובדים צעירים. חלק מהגדרות המשרה שם הן בעצם מודעה לתביעה על אפליה גילאית. והם מיישמים את הכלל ההיפי הישן של "לא לסמוך על מישהו מעל גיל 30." הפעם הטיעון הוא שהחברות רוצות "ילידים דיגיטליים", אבל העובדה שאתה יליד דיגיטלי לא אומרת שאתה אשכרה טוב בתכנות.
עוד יום בבית המשפט
פייסבוק הפסידה בעוד מאבק משפטי: שופט אישר תביעה ייצוגית נגדה, בטענה שהיא סרקה הודעות פרטיות ששלחו משתמשיה ואחר כך העלתה אותן למאגר מידע ניתן לחיפוש. אם יוכח שכך עשתה, יהיה לחברה קשה מאד לטעון שהיא לא הפרה את חוקי האזנת הסתר הפדרליים.
צילום: רויטרס
פייסבוק מודה שהיא סורקת כל הודעה פרטית שמכילה קישור; היא טוענת שהמטרה של הסריקה הזו, שכמובן מעולם לא הובאה לידיעתם של המשתמשים שחשבו ששירות המסרונים שלה שומר על פרטיות, היא להגן על המשתמש מפני דופקה. התובעים טוענים שזה אכן חלק מהמטרה, אבל שפייסבוק שומרת את המידע הזה, מכניסה אותו למאגר מידע, וחולקת אותו עם מפרסמים.
אז אם ראיתם פרסומות שהפתיעו אתכם, כי הן התייחסו לנושאים שעליהם כתבתם רק במסרון פרטי, יש מצב שזו הסיבה: הגוף שעשה יותר מכל גוף אחר כדי לחסל את הפרטיות הגיע גם למסרים הפרטיים שלכם. לטענת התובעים, המידע שפייסבוק אוספת נשמר לצמיתות ו"ניתן לעשות בו כל שימוש, מכל סיבה, בכל עת, על ידי עובד פייסבוק".
בניגוד לטענות של פייסבוק, התובעים הציגו לבית המשפט ניתוח שמראה שהרשת החברתית שומרת לא רק את הקישור שנשלח בהודעה, אלא גם את זמן ההודעה ואת זהותם של השולח והמקבל. התובעים מציינים שפייסבוק הוסיפה לייקים לקישורים בכל פעם שמישהו שלח אותם באופן פרטי, כך שנוצר קישור בין השולח ובין הקלקת הלייק; החברה טוענת שהיא הפסיקה את המנהג הזה זמן קצר לאחר שנחשף.
המילה הקריטית פה היא "נחשף." לולי החשיפה, המנהג היה ממשיך. זו פייסבוק: היא לא מבינה שמשהו לא בסדר, היא רק מבינה שכועסים עליה כשתופסים אותה, אז היא משתדלת שלא להיתפס.
בלי מציאות במשחקים שלנו, בבקשה
אפל פסלה מחנות האפליקציות שלה את המשחק Liyla and the Shadows of War, שמתאר את ניסיונות ההישרדות של ילדה פלסטינית ברצועת עזה ב-2014.
המשחק קיים בחנות האפליקציות של גוגל פליי, אבל החברה שיצרה את המשחק פרסמה ציוץ של הודעת הדחייה של אפל. באפל טענו שהמשחק איננו באמת משחק ושאשר על כן יש לבנות אותו מחדש כך שיתאים לקטגוריה.
המציאות היא לא משחק
ההיסטוריה של משחקים שמנסים לתאר את המציאות בזמן אמת קצרה יחסית, ופעם אחר פעם הם מנסים להביא משבר או עוול אמיתי לתשומת ליבו של ציבור אדיש. מטבע הדברים, מלחמות וסכסוכים אלימים עומדים פעמים רבות במוקד משחקים כאלה.
כמו תמיד, המדיניות של אפל מזגזגת עד מטומטמת. בקטגוריית הזגזוג ניתן לציין את העובדה שמשחק בשם Israeli Heroes, שבו אתה יורה טילים על דמויות נושאות פצצות תוך התעלמות נוחה מהעובדה שרוב ההרוגים מטילים אינם נושאי פצצות, דווקא קיים באפסטור. בקטגוריית הטמטום נציין רק את ההחלטה לאסור על משחקי מלחמת האזרחים האמריקאית לפני כשנה, כי יש בהם את דגלי הקונפדרציה.
קצרצרים
1. גוגל נאבקת על הזכות לזכור: לאחר שסוכנות הגנת המידה הצרפתית, CNIL, פסקה שהשיטה של גוגל לעקוף את "הזכות להישכח" האירופית – היא חוסמת את המידע על האיש שמבקש את הסרתו אך ורק בדומיינים האירופיים שלה – בלתי חוקית ושהיא צריכה לחסום את המידע בכל הדומיינים שלה, גוגל מערערת לבית המשפט הצרפתי העליון. צריך להודות שההחלטה של CNIL הגיונית: אם כל מה שצריך כדי לקבל את המידע הוא לשנות דומיין, להחלטה על הזכות להישכח אין בעצם משמעות. אבל גם הטענה של גוגל חזקה: היא אומרת שהיא מצייתת לחוקי כל מדינה שבה היא פועלת, אבל היא לא מקבלת שלמדינה יש זכות להחיל את חוקיה על כל העולם. התוצאה הלוגית של מהלך כזה היא כפיית הצנזורה הסינית, למשל, על כל אתר שפועל בעולם. נעדכן.
2. כשיד ימין לא יודעת מה עושה יד שמאל: גוגל הכריזה בשבוע שעבר שהיא תפסיק לאפשר הצגת פרסומות להלוואות "עד יום המשכורת", כי זו מלכודת כספית עם ריבית נשך שהיתה מביכה כרישים. שזה נחמד. עד שאתה מגלה שרגע, זרוע אחרת של אלפבית – חברת האם של גוגל – היא משקיעה סדרתית באחד מהבולטים שבכרישי ההלוואות הללו. גוגל וונצ'רז תמכה בחברת LendUp שוב ושוב מאז שנת 2012.
אופס.
התקליטים רווחיים יותר מיוטיוב צילום: pixabay
3. אמנים עדיין לא מצליחים לעשות כסף מיוטיוב: אמנים בריטים מתלוננים בימים אלה שההכנסות שלהם מתקליטי ויניל (!) עולות על ההכנסות שהם מקבלים מיוטיוב. אז כן, יש סוג של רנסנס במכירות תקליטי ויניל בבריטניה – המכירות בשיא שלהן מאז 1994. גוף התעשייה הבריטי של האמנים מצביע על כך שאף ששוק ההזרמה מגלגל 27 מיליארדי ליש"ט, רק 24.4 מיליון ליש"ט הגיעו לאמנים. במילים אחרות, גוגל מזמברת את האמנים הבריטים כמעט כפי שהיא מזמברת את משלמי המסים הבריטים.
יש לך רישיון לאופנוע? צילום: חיים הורנשטיין
4. משלוח באמצעות רחפן? קטן עליהם: מבשלת בירה קנדית בשם פיליפס הודיעה על תחרות, Beer from a Bird שמה, שבה המנצח יקבל את הפילזנר שלו אישית על ידי נשר קירח. לא ברור איך תיראה האינטראקציה בין המשתמש ובין העוף הדורס, והאם הנשר ייקח בתמורה לבירה אצבע. למה נשר? אולי רמז גס לכך שבארצות אחרות מאמנים עכשיו עופות דורסים להפיל רחפנים, אולי בגלל שזה פשוט גימיק מוצלח. בינתיים, אגב, מתעוררות בעיות: לא ברור אם למבשלה יש רישיון להטסה מסחרית של עוף בשטח עירוני.
