דו"ח טכנולוגי
נהנית? ספר לחבריך, לא נהנית? נתבע אותך אם תספר
בית עסק תובע בני זוג על ביקורת שלילית ברשת, בעיית הגזענות של AirBnB לא הולכת לשום מקום, עובד לשעבר מתאר את פולחן האישיות של צוקרברג, וטוויטר מאבדת את הדירוג שלה לסנאפצ'ט
דג זהב, במובן המילולי של המילה
האם מותר לכם להשמיץ שירותים שאתם מקבלים, אם הם לא לרוחכם? הרשת משמשת בשנים האחרונות ככר פורה בדיוק לסוג הזה של תלונות. דפקו אותך? אתה יכול ללכת במסלול הרגיל של הגשת תלונה ישירות למגרסה, או שאתה יכול לכתוב סטטוס בפייסבוק. לאחרון יש סיכוי גבוה הרבה יותר להשיג תגובה: אם יש משהו שעסקים וארגונים בכלל שונאים, זו חשיפה שלילית. כמובן, הם מעדיפים לקרוא לזה שיימינג.
מבחינת העסק, הבעיה פשוטה למדי. אתה יכול להשקיע חלק ניכר מהתקציב בפרסום ולהשיג מעט מאד, ואז מגיע לקוח זועם עם תלונה והטמבל שהיה במשמרת לא טיפל בה כמו שצריך – כנראה בגלל שהעמסת עליו 17,782 מטלות אחרות והזכרת לו שאם הוא לא יסתפק במשכורת הרעב שלו, יש עוד כמה אלפים כמוהו. ועכשיו גולשים ברשת הופכים את העסק שלך למקבילה החדשה של איי ג'י פארבן.
אז יותר ויותר עסקים עושים את הדבר המתבקש – או, ליתר דיוק, את הדבר העצל והבריוני – וכותבים תנאי שימוש שאוסרים למתוח עליהם ביקורת. עברת עליהם? אתה חשוף לתביעה, או לפחות לאיום בתביעה. האיום בדרך כלל מספיק.
המקרה הבולט האחרון הוא של עסק מדאלאס, טקסס, שמספק שירותי השגחה על חיות. זוג השאיר שם את דג המחמד שלהם, גורדי, כשיצאו לחופשה. לזוועתם, כשהם חזרו הם גילו שהחנות האכילה את גורדי יותר מדי, מה שיכול לגרום לו לבעיות בריאות, וזאת בניגוד להנחיות שהם השאירו.
אז הם כתבו ביקורת זועמת ב-Yelp וחשבו שבזה זה נגמר. אבל כאן זה רק מתחיל: העסק תובע את בני הזוג במיליון דולר, בטענה שהאמירה שהוא האכיל את גורדי יותר מדי היא דיבה, וכשהוא מציין שתנאי השימוש שלו אוסרים במפורש על פרסום ביקורת שלילית על העסק.
החלק השני בוודאי יעוף, כי הוא מנוגד לתיקון הראשון לחוקה – שימו לב שבישראל אין חופש עיתונות וחופש ביטוי; הוא קיים רק מכוח פסיקות של בית המשפט העליון , אז אל תנסו את זה כאן – ועכשיו נשאר רק לראות אם בית המשפט יסכים לדון בתביעה שאומרת שהאכלת דג יותר מדי היא דיבה.
הגזענות לא הולכת לשום מקום
AirBnB נאלצת להתמודד, במידות שונות של הצלחה, עם הטענה שהשירות שלה רווי גזענות. המקרה האחרון מגיע מצפון קרולינה – באמת הפתעה גדולה – ובו בעל בית תקף בשפה גזענית דייר שחור שלו. איירבנב הגיבה במהירות, חיסלה את החשבון של בעל הבית ואמרה שהיא מגרשת אותו לצמיתות מהשירות.
Airbnb. מתמודדים עם גזענות רק כאשר היא נחשפת ברשת
טיפול נאה בבעיה נקודתית, אבל הבעיה איננה נקודתית. פעם אחר פעם, משתמשים שחורים מתלוננים שהם לא מצליחים לשכור נכסים באיירבנב שמשתמשים לבנים דווקא כן מצליחים. הבעיה, כמובן, היא שאיירבנב היא שירות עוקף חוק. החוקים בארה"ב מטפלים בשאלה של אפליה בדיור על רקע גזעני כבר כמה עשרות שנים. אבל איירבנב היא לכאורה לא שירות השכרת דירות, כמו שלכאורה אובר היא לא חברת מוניות. בהתאם, היא לא אוכפת – אין לה לא את הזמן ולא את הכסף ולא את המחויבות החוקית – את חוקי האפליה. כשמתעוררת בעיה פומבית מאד, היא מטפלת בה במהירות. אבל במצב הרגיל? אל תציק לנו.
כתוצאה מכך, כבר הוגשה תביעה כנגד איירבנב בשל הפרת החוקים נגד אפליה, אם כי יש להניח ששריון ה"מה אתם רוצים מאיתנו, אנחנו רק לוח מודעות משודרג" של איירבנב יספק לה הגנה ניכרת. הבעיה עדיין שם ולא הולכת לשום מקום.
הכת של סנט מארק
ב-2011, מארק צוקרברג נכנס לחרדה. הוא כינס את העובדים ואמר להם בהתרגשות שהוא למד כל מיני דברים בהרווארד, ובאחד מהם "אתם יודעים, אחד הנואמים הרומאים החביבים עלי נהג לסיים כל נאום במשפט Carthago delenda est, ומשום מה זה מה שאני חושב עליו עכשיו." צוקרברג התכוון כאן לדבריו הידועים של קאטו הזקן, "סוף דבר, את קרתגו יש להחריב." כנראה שצוקרברג לא הקשיב יותר מדי בשיעורים, כי אף שאין ספק שקאטו הזקן נשא לא מעט נאומים במהלך חייו – מדובר באחת הדמויות המאוסות ביותר מהעת העתיקה - פרט לסיומת הזו שלו אף אחד מהם לא שרד, כך שקשה להבין איך הוא "אחד הנואמים החביבים" על צוקרברג.
מארק צוקרברג. ביקורת על תרבות העבודה מצד עובד לשעבר צילום: איי פי
על כל פנים, מעבר לכך שצוקרברג כנראה בנה על זה שלאף אחד משומעיו אין השכלה קלאסית, תוך זמן קצר הופיעו ברחבי פייסבוק שלטים עם הכיתוב Carthago delenda est, והחברה נכנסה למצב מלחמה.
מה היתה הסיבה להיסטריה? על פי עובד לשעבר בפייסבוק שעומד לפני פרסום ספר, צוקרברג היה מודאג מאד מהאפשרות של העלייה של גוגל+. חמש שנים אחרי, קל ללעוג לפחד הזה (הח"מ גם יכול לומר שהוא חזה את הכישלון מראש), אבל כנראה שצוקרברג היה באמת מבוהל.
או רצה להפחיד את האנשים שלו. אנטוניו גארסיה מרטינז, שחושף את מה שהתרחש אז מאחורי הקלעים, מתאר את פייסבוק ככת על סף הסיינטולוגיה ואת מבטו של צוקרברג כ"כמעט פסיכוטי". החברה עצמה מנוהלת על ידי מהנדסים, חלקם "שטופי זעם". היום שבו אדם עוזב את פייסבוק נחשב ליום מוות, והתרבות שהתפתחה בפייסבוק אמרה שהצורה הנכונה לציין אותו היא להעלות תמונה של תג העובד המרוט שלך, מלווה בכאילו-מכתב התאבדות.
ורבים מהם, טוען מרטינז, מאמינים באמת ובתמים שיש להם שליחות: לוודא שכל אדם בעולם בוהה במשך שעות ארוכות מדי יום בפייסבוק. מה שמשאיר אותם שם הוא לא הכסף, זו השליחות הזו. וזה, הוא אומר – ואני מסכים – מפחיד הרבה, הרבה יותר. אם אכן נוצרה כאן כת, הבעיה העקרית היא שבניגוד לרוב הכתות יש לה גם את הכוח וגם את הכסף לממש את החזון שלה.
החמצן של טוויטר אוזל במהירות
בסוף השבוע התחוור שטוויטר היא כבר לא הפלטפורמה השנייה בחשיבותה בתחום המדיה החברתית: היא נעקפה על ידי סנאפצ'ט. הגלגל אולי יסתובב גם על סנאפצ'ט – היא לא תזהה תכנית עסקית אם זו תחבוט בה בדג מעושן בשדרה מוארת – אבל לטוויטר זו תהיה נחמה קטנה מאד.
ג'ק דורסי. מחפש פתרונות צילום: בלומברג
בסיס המשתמשים של טוויטר לא מתרחב מספיק ואולי גם מתכווץ. ההכנסות לא משהו, ולמרות שלעניות דעתו של הח"מ מדובר בדבר המוצלח ביותר שהביאה לנו המדיה החברתית, הוא לא צריך לשלם את החשבונות של טוויטר ולא להאכיל את בעלי המניות הרעבים שלה. טקטיקות שונות שהחברה ניסתה כדי לצאת מהבוץ לא כל כך הצליחו.
זה לא הועיל שיום קודם החמיא ג'ק דורסי, המנכ"ל של טוויטר, לסנאפצ'ט ואמר שהיא שירות מודרני שמבין שאנחנו הולכים פחות ללחוץ על כפתורים ויותר לעשות תנועות. טוויטר הוא במהותו שירות טקסטואלי. הוא כיוון את עצמו לאורך השנים לאנשים שיודעים מה הם רוצים לומר או על כל פנים שיש להם משהו לומר. פילטרים מוזרים לא יתפסו את מקומו של המדיום הכתוב בעתיד הנראה לעין, על כך יש לקוות. לא נראה שלדורסי יש פתרון לבעיה של טוויטר, וזו בפני עצמה בעיה, כי הוא מי שמקבל את הכסף הגדול כדי לפתור אותה. אם הוא לא יכול, לא בטוח שמישהו יכול.
קצרצרים
1. פייסבוק מכחישה נחרצות את הטענות שהיא משתמשת במיקרופון של הסמארטפון כדי לעקוב אחרי המשתמש, להקליט אותו ולשלוח את המידע למפרסמים. חשדות כאלה עלו לאחרונה משום שהאפליקציה דורשת רשות להשתמש במיקרופון שלך. מצד שני, החברה מודה שהיא אכן מאזינה למשתמש באמצעות המיקרופון שלו, אבל אומרת שזה כדי להמליץ על מוזיקה או שטות דומה. אז דבר ראשון, פשוט שללו מפייסבוק את הסמכות הזו. דבר שני, פייסבוק מכחישה שהיא מוכרת את המידע שהיא השיגה בהאזנה – אבל יש לה היסטוריה של הכחשות שהתבררו כשקריות.
צילום: pixabay.com
2. אחד התרגילים המסריחים שחברות עמק הסיליקון נוקטת בהם להתחמקות ממס באירופה הוא בניה של משרד באירלנד, שם אין כמעט מסי חברות, העמדת פנים שכל העסקים שלהן באירופה מתבצעים בעצם דרך המשרד הזה, ואחר כך העברה של כל הכספים האלה באמצעות התרגיל המכונה "ההולנדי הכפול" לחור שחור פיסקלי שממנו הם לא יוצאים יותר. לתרגיל הזה יש יתרון נוסף: בכל פעם שהחברות עוברות בעליצות על החוקים השונים של המדינות השונות באירופה – בתחום הפרטיות, למשל, או בתחום הדיבה – הן דורשות מהנפגע להתדיין איתם באירלנד. ובכן, עורך דין בתחום הדיבה מזהיר שיותר ויותר אנשים עושים בדיוק את זה ושתביעות שמגיעות מכל רחבי אירופה נרשמות בבתי המשפט האיריים על בסיס שבועי. עיקר התביעות הן בשל פגיעות שנגרמו ברשתות החברתיות – ולבתי המשפט באירלנד מתחיל להימאס מהטענות שהחברות לא אחראיות לכלום. הם נזכרים שמדובר בעצם בעסקים למטרות רווח עם כמה מיליארדים מתחת לבלטות, ומתחילים לפעול בהתאם.
3. בלוקסמבורג הקטנה חושבים בענק: הדוכסות הודיעה שהיא תעניק אשראי בשווי 200 מיליון יורו לחברות שמתכננות לכרות משאבים מאסטרואידים. המטרה של הדוכסות היא לגרוף כמה שיותר כסף מההכנסות העתידיות שהחברות הללו יניבו. אבל לגמרי לא ברור שזה יהיה שווה את ההשקעה – צריך הרבה מאד משאבים כדי לבקר באסטרואיד – אבל לוקסמוברג בונה על זה שאם זה יצליח, זה יהיה הקונגו והיא תהיה בתפקיד בלגיה. רק בלי הקטע הלא נעים של כריתת ידי ילידים. יש לציין שגם גוגל לוטשת את עיניה לתחום הזה, כי המשאבים של כדור הארץ כנראה לא יספיקו לה.
4. אלון מאסק מנהל בשנים האחרונות תחרות למי יש גדול יותר עם ג'ף בזוס, והם מודדים את זה ברקטות. זה כבר היה צריך להכין אותנו למה שהוא פלט בסוף השבוע: שיש סיכוי סביר לגמרי שאנחנו לא באמת חיים אלא סימולציה של משהו. אם יש סימולציות מורכבות מספיק, ודאי יש מיליארדים מהן; והסיכוי שאנחנו חיים בדבר האמיתי ולא בחיקוי שמישהו משחק הוא אפסי.
אלון מאסק. חי באשליה צילום: בלומברג
הדגש פה הוא על "אם". מאסק לא נתן כל ראיה להתכנותו של ה"אם" הזה. אין ספק שזו תפיסה נוחה מאוד למיליארדר: החיים שלכם בקאנטים? אל תחשבו על התקוממות או שינוי דרסטי. זה רק משחק. אתם רק פיגמנט במוח של מישהו. ולגמרי במקרה אני הפיגמנט עם הכי הרבה כסף. לפני 200 שנה, כשעמדה בפני אתגר של התקוממות חברתית, הכנסייה (שלובה יד ביד עם השלטון) ניסתה לשכנע את ההמונים שהחיים האלה דפוקים אבל שבתמורה הם יקבלו חיים טובים יותר בעולם הבא. מאסק פשוט לקח את זה צעד אחד הלאה.
5. המשחק הפופולרי סימס 4, שמאפשר לך לשחק אנשים בסימולציה של חיים, הודיע בסוף השבוע על אופציות המודיפיקציה שלו – הוא מאפשר לשחקנים להלביש את הדמויות שלהם ולתת להם מאפיינים (הליכה, קול וכו') ללא הגבלת מגדר. הדמות שלך תוכל מעכשיו להתלבש איך שהיא רוצה ולהיראות איך שהיא רוצה, בלי קשר למגדר שלך. במקום כלשהו, דיוויד בואי מרים כוסית – והקול שאתם שומעים הוא הראש המתפוצץ של אלפי גיימרגייטרים. ההסבר של היוצרים הוא פשוט: "המשחק נוצר על ידי קבוצה מגוונת של מפתחים למען קהל מגוון". ככה.
