ראיון כלכליסט
"לא משועבד לטכנולוגיה. משתמש במה שהגיוני לי"
סמנכ"ל האסטרטגיה של סמסונג יאנג סון אומר שלחברה שלו יש "מוצרים נהדרים", אולם הוא מעדיף לא להקיף את עצמו בהם במשך כל שעות היום. את השעון החכם הוא לא עונד כי "אני לא רוצה לשמוע ביפ כשמגיע SMS"
לסמסונג יש ליין מצליח ומוערך מאוד של לפטופים. גדולים וקטנים, כבדים וקלים, מצוידים במסך מגע או לא, עם ביצועים מפלצתיים או לשימושים ביתיים שוטפים. כל מי שמחפש מחשב נייד, כנראה יוכל למצוא אחד מתוצרת סמסונג שעונה על צרכיו. אבל כשיאנג סון, סמנכ"ל האסטרטגיה של סמסונג ומנשיאי החברה, חוזר לביתו הוא מעדיף להתרווח עם מקבוק של אפל. בתחום הסלולר, לעומת זאת, הוא נשבר לפני שנים ספורות: זנח את האייפון של אפל, ועבר לגלקסי S של החברה שבראשה הוא עומד.
"מדובר בבחירה אישית", הוא מסביר בראיון ל"כלכליסט". "אני לא משועבד למוצרים של סמסונג. אני משתמש במה שנראה לי הגיוני. יש לנו מוצרים נהדרים, אבל זה לא אומר שאני חייב להשתמש בכל אחד מהם. אני לא לוח פרסום של סמסונג". מאותה סיבה סון לא עונד ביום־יום את השעון החכם של סמסונג. "אני לא רוצה להיות משועבד לשעון", הוא מסביר. "כשאני בפגישה אני רוצה להתמקד בך. אני לא רוצה לשמוע ביפ אם אשתי מתקשרת או כשמגיע SMS. אני לא צריך את זה. אענוד שעון שיספק לי מדדים גופניים באופן שמאפשר לי לנהל את הבריאות שלי כפי שאני רוצה. זה הערך האמיתי מבחינתי. ביום־יום אני לא עונד אותו, אני אוהב את החירות הזו".
יאנג, יליד קוריאה הדרומית, בילה את רוב חייו הבוגרים והמקצועיים בארצות הברית, לשם עבר באמצע שנות השבעים כדי ללמוד הנדסת אלקטרוניקה באוניברסיטת פנסילבניה. לעולם הטכנולוגיה נכנס ב־1982, בעת שלמד לתואר שני במנהל עסקים ב־MIT. "העבודה הראשונה שלי היתה ללמד איך להשתמש במחשב אפל II כדי לממן את שכר הלימוד שלי", הוא מספר. "ככה התחלתי להתעניין בתעשיית המחשבים".
אחרי סיום הלימודים הצטרף יאנג לאינטל ועבד ישירות תחת המייסד והמנכ"ל אנדי גרוב. "עבדתי שם 11 שנה, במהלכן קידמתי שיתופי פעולה אסטרטגיים עם סמסונג וייסדתי את פעילות ערכת השבבים (Chipset) של החברה, שמכניסה כיום 6 מיליארד דולר בשנה, וראיתי מקרוב את מהפכת המחשב האישי".
יאנג סון, סמנכ"ל חדשנות בסמסונג צילום: עמית שעל
היעלמותו של האי הבודד
תפקידו של יאנג מחייב אותו לעקוב אחר מגמות והתפתחויות בכל עולם הטכנולוגיה, ולדבריו אחד הכיוונים הבולטים שאליהם ילך עולם הטכנולוגיה בשנים הקרובות הוא האיטרנט של הדברים. "ממש עכשיו אנחנו רואים את המעבר לדברים חכמים", אומר יאנג. "כל מה שאנחנו עושים יהיה עם חיבור לרשת ולחיישנים. שום דבר כבר לא יהיה אי בודד. כבר אפשר לראות דוגמאות למכונות חכמות, כמו רחפנים, רובוטים או מכוניות אוטונומיות. אנחנו מדברים על זה כבר 30, 40 שנה, אז למה זה מעניין עכשיו? בגלל המובייל. עכשיו אתה מחובר בכל מקום. לחיבור בפני עצמו אין משמעות, אבל הוא מספק גישה למידע. מידע על איך אתה נוהג, איפה אתה, מה אתה עושה. מכונות חכמות בפני עצמן הן כלום, אבל מכונות שיכולות לתרום לאנושות הן משהו גדול".
אנחנו שומעים על IoT כבר הרבה שנים. כל החברות מבטיחות את זה, אבל לא ראינו עדיין את המהפכה. מה הקטע?
"אתה יודע למה זה דומה? למכוניות חשמליות. אתה יודע כמה זמן הרעיון הזה נמצא בשטח? 30 שנה. יש לך ספק שהמהפכה הזו אמיתית?".
מה החסמים באינטרנט של הדברים?
"לא מדובר בשוק אחד, יש הרבה שווקים מקבילים. מפעל השבבים של סמסונג הוא IoT. אין שם אנשים, הוא מופעל כולו על ידי מכונות, הכל אוטומטי. זה כבר קורה. תחום אחר של IoT הוא מכוניות אוטונומיות, כי מדובר במכונית שמחוברת לרשת, שיודעת מי אתה ואיך לנצל שינויים בתנועה. עוד תחום מרגש הוא חקלאות. יש חיישנים ויישומים שיכולים לנטר משתנים כמו לחות וקצב צמיחה, כך שלא צריך לבדוק אותם ידנית. זה קורה בכל העולם".
אבל כשאנשים מדברים של האיטנרנט של הדברים, הם מתכוונים למכשירים בסביבתם הקרובה, בבית.
"בשלב זה התחום המסחרי־תעשייתי יותר הגיוני, וזה יגיע בסופו של דבר גם לבית. אבל יש כמה סוגיות שצריך לפתור. זו צריכה להיות חוויה חלקה ופשוטה. אם משתמש צריך להזין את כתובת ה־IP שלו בכל מכשיר, הוא ישתגע. אי אפשר לעשות את זה עם 100 מכשירים. הם גם צריכים להיות מאובטחים מאוד, אסור שמישהו חיצוני ידע כל מה שקורה אצלך בבית. המכשירים גם צריכים לדבר זה עם זה. אם המידע לא מתחבר, לא תהיה לו שום משמעות. אנחנו מנסים לפתור את הסוגיות האלו עם הפלטפורמה שלנו".
כל כך הרבה חברות מתעסקות עם הבעיות האלו הרבה זמן. הטכנולוגיה כבר שם, השבבים, הפרוטוקולים, פתרונות האבטחה, יש בבתים מכשירים חכמים כמו טלוויזיות חכמות. כל הרכיבים שם, אז למה זה לא קורה?
"כל הרכיבים שם, אבל לחבר הכל ביחד בצורה עקבית שעומדת ברגולציות ומתאימה לצורכי המשמשים, ולעשות את זה באופן שמשתלם כלכלית, זה הרבה יותר קשה".
צעצוע נישתי
תחום נוסף שיאנג נרגש לגביו הוא המציאות המוגברת (AR) והווירטואלית (VR). "זה עדיין צעצוע נישתי בעיקר", הוא אומר על המוצרים שקיימים היום בשוק. "השקנו מצלמת 360 מעלות, ואנחנו משקיעים הרבה בתחום. כרגע זה מתחיל בבידור. גיימינג זוכה להרבה תשומת לב בימים אלו. פוקימון גו הוא משחק מבריק — קונספט פשוט, כזה שלא דורש הרבה טכנולוגיה אבל מצליח לערב אנשים. ומעורבות היא המפתח. אבל ל־AR יש יישומים בתחומי הרפואה, החינוך, התחזוקה. עכשיו עם פוקימון גו אנחנו בשיאה של קשת ההייפ, וכנראה שתהיה ירידה קצת בקרוב, ותהיה עלייה מחדש עם יישומים רציניים יותר".
לדברי יאנג, לישראל צפוי להיות חלק מרכזי בכל התחומים האלו וכן במאמצים עתידיים אחרים של סמסונג. "ביקרתי בישראל בפעם הראשונה ב־2001, ומאז הגעתי לעוד הרבה ביקורים", הוא אומר. "אני מאוד מתרגש כשאני כאן. אני אוהב את החדשנות, האנרגיה של היזמים והגמישות של האנשים שאני עובד אתם. זו הסיבה שאנחנו משקיעים יותר ופעילים מאוד בישראל. יש כאן רעיונות טובים, אבל האתגר הכי גדול שלכם הוא איך להגיע לשוק. סמסונג היא שותף מצוין למטרה הזו. אין לנו כל כך הרבה סטארט־אפים כמו שיש בישראל, אבל יש לנו פלטפורמה גדולה. צריך רק לחבר את הנקודות האלו".
