בדיקת כלכליסט
No Man's Sky: מרוב פלנטות לא רואים את היקום
המשחק בעל היקום העצום מעורר התפעלות בהתחלה, אבל לאחר כמה שעות של משחק משתלטת תחושה מונוטונית שגרמה לנו לתהות אם NMS לא יצא לשוק מוקדם מדי
דשא סגלגל מכסה את הגבעה של פלנטת פלנגי. אני רץ כדי להימלט מהגשם החומצי שטופח על ראשי. החליפה שלי מאותתת שההגנה שלי מהחומצה הולכת ונעלמת ואני מקווה כי מעבר לגבעה אמצא מחסה. אבל לא – הרדאר שלי איתר דווקא חורבות מסתוריות והרוסות של גזע הגק, סוחרים גלקטיים חביבים למדי. המפה שאני מוצא מלמדת אותי מעט מהשפה של הגק, וכעת אני יודע איך הם אומרים "מוות". בהתחשב במצב של החליפה שלי, יש משהו אירוני בתגלית הזאת. אני מתחיל לחפש מחצבי פלוטוניום בסביבה שלי, בשביל שאוכל להטעין את החליפה ולשרוד עוד כמה דקות על פלנגי.
- מרמים בפוקימון גו? ניאנטיק תחסום אתכם לכל החיים
- חודש אחרי השקת פוקימון גו: השחקנים הוציאו מעל לרבע מיליארד דולר
- רכישה נוספת בתחום הגיימינג: חברת שייקר נרכשה על ידי חברה אמריקאית
יקום ענק בלי אף פלנטה ייחודית
בשעות הראשונות של המשחק ב-NMS, תתקשו שלא להתפעם ממה שהיוצרים ניסו לעשות כאן. האהבה של יוצרי המשחק לעולם שהם יצרו, והמוכנות שלהם להתנסות עם מכניקות שאף אחד לא היה מעיז להכניס במשחקים אחרים ניכרות. משחקי ארגז חול ועולם פתוח לרוב דורשים מאיתנו לאסוף עשרות או מאות אוצרות חבויים שמפוזרים ברחבי העולם, אבל מתי שמעתם על משחק שהופך את האוצרות האלו למילים? כל חורבה ביקום תלמד אתכם מילה, וכאשר תשוחחו עם סוחרי גק, תצטרכו לנחש מה הם אומרים, על בסיס מעט המילים שאתם כן מכירים.
NMS, למרות ההייפ האדיר סביבו, הוא ללא ספק משחק אינדי. לא בגלל הגרפיקה – שאומנם לא יכולה להתחרות במשחקי חלל חדשים כגוןElite: Dangerous או Star Citizen אבל עדיין מרשימה – אלא בגלל שהוא לא מהסס לבעוט בכל המוסכמות בתעשייה. סיפור שכולו מתמקד בשאלות פילוסופיות על מה דוחף אותנו כגזע לגלות גבולות חדשים, ושולח אתכם למסע מסתורי בלב הגלקסיה בלי יותר מדי הסברים. יקום עצום אבל ריק למדי, שמעולם לא מוסבר או יוסבר, שבו משחקים מיליוני שחקנים ויש בו טריליוני חייזרים, אבל תמיד תרגישו בו בודדים מאוד.
NMS הוא משחק ששולח אתכם לצלם בעלי חיים בשביל אנציקלופדיה בין גלקטית; לאסוף מילים למילון חייזרי; לדבר עם כוהנים בלב תחנות חלל מסתוריות ולבנות מנועי על-חלל, אבל לא יאלץ אתכם להלחם אפילו פעם אחת.
הסדקים ב-NMS יתגלו אחרי שתשחקו בו כמה שעות. תחושת ההתפעמות מהעושר ורוחב היריעה יורדת דרסטית אחרי שעוזבים את הפלנטה שבה התחלתם ועוברים לפלנטה אחרת, בה תגלו כי גם כאן אתם צריכים לעשות, ובכן, בדיוק את מה שעשיתם בפלנטה הקודמת. למרות היצע גדול של אפשרויות ומשימות, התחושה היא שהכל במשחק חוזר על עצמו. אפילו העיצוב של תחנות וספינות החלל, הבסיסים והחורבות שתמצאו על הפלנטות דומים מאוד. הגלקסיה עצומה, נכון, וכל פלנטה שונה בתכלית מקודמתה ורבות מהן יפיפיות ויוצאות מהכלל, אבל לעולם לא תמצאו משהו שונה באמת. ואף אחת ממאות הפלנטות בהן תתקלו במהלך המשחק לא תיחרט בזיכרונכם יותר מקדמתה.
בסופו של דבר, NMS מרגיש כמשחק לא אפוי, שלמרות מספר דחיות עדיין יצא מוקדם מדי. יש צורך בהרבה יותר מכניקות, אפשרויות ודברים לעשות, משהו שישאיר אתכם במשחק אחרי שחווית התגלית עצמה דועכת. נראה ש-Hello Games מודעת לבעיה ותמשיך להרחיב את המשחק – אבל כרגע קשה להמליץ על NMS כמשחק שירתק אתכם במהלך השנים הקרובות. אולי עוד שנה NMS יהפוך להיות המשחק שכל גיימר פשוט חייב לנסות – והוא בהחלט לא רחוק מכך, בהתחשב בפוטנציאל שלו ובכמה הוא חריג, רענן ולא שגרתי – אבל זה עדיין לא המצב.
