הנטפליקס של צפון קוריאה: צפיית בינג' בתוכניות על קים ג'ונג און
שירות סטרימינג חדש שהחל לפעול במדינה המבודדת בעולם מצריך ממיר מיוחד בשל הגישה המוגבלת לרשת, והוא כולל את חמשת ערוצי הטלוויזיה המקומיים ולא מעט תכנים שעוסקים במנהיג הנערץ
- רדיו משודרג: פנדורה תשיק שירות סטרימינג לפי דרישה
- סדרות הטלוויזיה של אמזון מגיעות גם ליוטיוב ופייסבוק
- שיתוף פעולה אפשרי בין אפל וטוויטר בתחום השידור החי מלהיב את המשקיעים
באתרים בחו"ל תואר השירות כדמוי נטפליקס. ואולם, מכיוון שלמרבית האזרחים במדינה אין מחשב, ומרבית אלו שמחזיקים במחשב יכולים לגלוש רק במערכת אינטרנט מוגבלת (רק להנהגה הבכירה ביותר יש גישה בלתי-מוגבלת לרשת), השירות לא מסופק באמצעות גלישה ממחשב, אלא באמצעות ממיר לטלוויזיה שמצויד בחיבור לרשת. בכך, הוא דומה יותר לשירות טלוויזיה בכבלים או לווין מאשר לשירות סטרימינג מקוון דמוי נטפליקס.
לפי הדיווח, הממיר, שמכונה Manbang, מאפשר לצופים לצפות בחמישה ערוצי טלוויזיה מקומיים, דוגמת KCTV, Mansuade Television, ו-Ryongnamsan TV. כן ניתן להשתמש בו על מנת לקרוא מאמרים מהעיתון Rodong Sinmun או של סוכנות הידיעות הממשלתית, ולמצוא מידע על נפלאותיו של המנהיג קים ג'ונג-און. בנוסף, צופים יכולים לחפש תכנים לפי שם או קטגוריה ולצפות בהם לפי דרישה. אלו כוללים בעיקר סרטים דוקומנטריים על הנהגת המדינה ותוכניות חינוכיות ללימוד רוסית ואנגלית.
פרופ' מקוריאה הדרומית, שעוקב אחרי הנעשה בשכנה מצפון במסגרת מחקרו, אמר ל-nknews.org שעושה רושם שהטכנולוגיה שהוצגה בתחנת הטלוויזיה המקומית היא לגיטימית. "נראה שלצפון יש טכנולוגיית IPTV", אמר החוקר, שביקש להישאר בעילום שם. "עם זאת, קשה להעריך את איכות השירותים ואת הביצועים של הרשת".
לפי הדיווחים במדינה, השירות החדש זמין בבירה פיונגיאנג וכן בעיר סאריוון ובעיר סינויג'ו, שסמוכה לגבול עם סין. לטענת KCTV, הביקושים לשירות החדש גבוהים במיוחד בסינויג'ו, ובאזור יש כבר מאות משתמשים. "מכיוון שמדובר בעיר גבול, אנשים מתקשים לצפות בטלוויזיה לאור שיבושים בגלי רדיו", נאמר בדיווח. "עם זאת, עם המערכת החדשה אין כבר בעיות כאלו".
בחלק אחר בדיווח מספר מורה בבית יתומים בסאריוון: "ילדים נוהגים לבקש לראות תוכניות חדשות ומעניינות שוב ושוב, והתקשנו להתמודד עם זה. עכשיו אנחנו שמחים, מכיוון שאנחנו יכולים להראות להם שוב סרטים, והילדים נהנים".
כמו כל הדיווחים שמגיעים מתוך קוריאה הצפונית, גם לדיווח זה יש להתייחס בספקנות רבה. אף שבהחלט ייתכן שהטכנולוגיה המדוברת פותחה והשירות נמצא בשימוש, יש להטיל ספק רב בשאלת זמינותו למספר ראוי לציון כלשהו של אזרחים, לא כל שכן מוסדות דוגמת בתי יתומים.