ביהמ"ש קבע: אלי טביב ישלם חוב מע"מ שתפח לכמעט 800 אלף שקל

שופט בית המשפט המחוזי מרכז בלוד אחיקם סטולר קבע בסוף השבוע כי אלי טביב, הבעלים של קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים ומי שהיה בעבר בעליה של קבוצת הכדורגל הפועל כבר סבא, ישלם לרשות המסים את חוב המע"מ של הפועל כבר סבא לרשות המסים בגובה של 783 אלף שקל בעקבות עסקה למכירת שלושה משחקני הקבוצה להפועל תל אביב תמורת 8 מיליון שקל.

השופט קבע כי הקבוצה לא יכלה לשלם את חוב המע"מ שלה לרשות המסים משום שמלוא הסכום הגיע לכיסו של טביב, ועל כן החליט לחייב אותו בתשלום החוב.

אלי טביב צילום: ראובן שוורץ

ב־2009 חתמה הפועל כפר סבא על עסקה עם מועדון הכדורגל הפועל תל אביב. במסגרת העסקה מכרה הפועל כפר סבא להפועל תל אביב שלושה כרטיסי שחקן של שחקנים תמורת 8 מיליון שקל ושאלה ממנה ארבעה שחקנים עד לתום העונה של 2009/2008 תמורת 400 אלף שקל. היקף המע"מ שנדרשה הקבוצה לשלם על רכישת השחקנים שאותם מכרה להפועל תל אביב עמד על 358 אלף שקל.

במקביל, ביוני 2009 חתם טביב על הסכם שמעביר את ניהול הקבוצה מחברת הניהול שלו לקבוצה עצמה, כך שלטביב לא יהיו עוד זכויות ניהוליות בקבוצה. במסגרת ההסכם נקבע כי התמורה שהתקבלה ממכירת השחקנים להפועל תל אביב תעבור לכיסו של טביב. משום כך, לקבוצה, שאותה טביב רכש ב־1995 כשהיתה בקשיים כלכליים, לא נותר כסף כדי לשלם את המע"מ. במהלך השנים החוב תפח בעקבות ריבית, הצמדה וקנסות ל־783 אלף שקל.

בסוף 2013 פנתה רשות המסים לטביב והודיעה לו כי בכוונתה להפעיל סעיף בחוק שמאפשר לה לגבות את חוב המע"מ גם ממי שלא חייב את המס ישירות. הפעלת הסעיף כנגד טביב חריגה משום שבדרך כלל הרשות מבקשת להשתמש בסעיף הזה כשחברה בעלת חובות מעבירה את פעילותה או את זכויותיה במתנה לחברה אחרת, ולא כשחברה מעבירה פעילות או זכויות לאדם יחיד.

טביב הגיש השגות על הדרישה ורשות המסים דחתה אותן במאי 2014. בערעור שהגיש טביב על החלטת הרשות באמצעות עוה"ד אודי ברזילי, טל ששון ועופר רחמני, הוא טען כי הכסף עבר לידיו במסגרת החזר על הלוואת בעלים בגובה של 25 מיליון שהעמיד לקבוצה. אולם רשות המסים טענה, באמצעות עוה"ד יעל נוה ונועה ברגר מהיחידה לפירוקים, כינוסים וגבייה כי העברת הכסף לטביב דילגה מעל הנושה של הקבוצה — רשות המסים. כמו כן הרשות טענה כי מאחר שהכסף עבר לישות משפטית אחרת שיש לחברה יחסים מיוחדים עמה — טביב — ללא תמורה או תמורה חלקית, לרשות יש סמכות לגבות מטביב את המס החסר. בנוגע לטענת טביב על החזר הלוואת בעלים, טענה רשות המסים כי אם התמורה היוותה כיסוי התחייבות, מותר לרשות לא להכיר בתמורה הזו שכן בכך העסק העדיף נושה אחד על אחר. בית המשפט קיבל את טענות הרשות ופסק כי על טביב לשלם את מלוא החוב, כולל ריבית והצמדה וקנסות.

עורכי דינו של טביב מסרו בתגובה כי "עמדת רשות המיסים והגיבוי שבית המשפט נתן לה, בכל הכבוד, מאד מטרידים בהיבט המשפטי הכלכלי והמוסרי. מדובר בנסיבות של חברה חדלת פירעון וביצירת עדיפות נשייה לרשות המיסים תוך כדי הרמת מסך מעבר לכל מידה או הגיון. רשות המיסים לא פעלה לגביית החוב כאשר היו אמצעים בקופת החברה. כשנזכרה לפעול, עשתה זאת ישירות כנגד בעל המניות תוך כדי הרמת מסך, בשל כך שהחזיר לעצמו בעבר חלק קטן מההלוואות שהעניק לחברה (מרבית ההלוואות ירדו לטימיון). רשות המיסים ובית המשפט שולחים מסרים כלכליים מעוותים לציבור שהראשון שבהם לפעול בהון זר (ערבות אישית) ולא בהלוואות בעלים. הסטטיסטיקה שהתפרסמה לפיה בית המשפט נותן לרשות המיסים גיבוי כמעט מוחלט לכל פרשנות מיסויית, פוגעת בבלמים שהיו אמורים להיות בנויים בשיטת המשפט ובאמון הציבור".