רוצים ויזה לארה"ב? תתכוננו לספק את סיסמת הפייסבוק שלכם

את אנשי הקשר, בבקשה 

פקידים בממשל טראמפ מסרו פרטים על מה שצפוי למבקרים בעתיד בארה"ב. כאשר תבואו לקבל את הוויזה, תצטרכו למסור את הסיסמאות לחשבונות המדיה החברתית שלכם, כמו גם לספק לפקידים האמריקאים גישה לסמארטפונים וספציפית לרשימת אנשי הקשר שלכם; ולענות על שורה של שאלות אידיאולוגיות. אחר כך יעברו קציני בטחון על התשובות שלכם, וינברו ברשימת אנשי הקשר שלכם כדי לברר אם אתם מסתובבים עם אנשים שמוכרים לרשויות המודיעין של ארה"ב. כל זה הולך לקחת הרבה, הרבה זמן. וכל זה יגיע ככל הנראה גם אליכם: ההגבלות על תנועה ממדינות מוסלמיות הן רק ההתחלה.

אפשר את הסיסמה של הפייסבוק ואת רשימת אנשי הקשר? צילום: מיכאל קרמר

במשרדים הרלוונטיים אומרים שההגבלות הללו יוטלו גם על בעלי ברית ומדינות ידידותיות. לא בטוח כמה אנשים יסכימו להטיל על עצמם מגבלות כאלה, ולנהל שיחות נפש על ההבדלים הדקים שבין מרקסיזם-לניניזם וסינדקליזם אנרכיסטי (שלא לדבר על אנרכיזם סינדקליסטי) עם פקיד קונסולרי אמריקאי. שלא לדבר על האפשרות שאם אנשי הקשר שלך כתובים, אבוי, בשפה שאיננה אמריקאית, ייעשו שגיאות מביכות.

על פי הנתונים של מדינת קליפורניה, מבין שש החברות שמנהלות בשטחה ניסויים במכוניות אוטונומיות, אובר היא הגרועה מכולן. הנהגים שלה נאלצו להתערב בפעילות המכונית מדי מייל של נהיגה, עד שאחרי 20,354 מיילים ומספר דומה של בלימות, נמאס לקליפורניה והיא אסרה על אובר לערוך ניסויים בבני אדם בשטחה עד שהיא תהיה רצינית יותר. לשם השוואה, המכוניות של גוגל נאלצו לעבור לידי נהג אנושי רק פעם ב-5,128 מיילים, ובהתאם הניסויים שלהן נמשכו והן נסעו כחצי מיליון מיילים בשנה האחרונה. כלומר, הרכב העצמוני של אובר גרוע בערך פי 5,000 מהרכב של גוגל.

לאובר אין מזל עם הרכב האוטונומי שלה צילום: רויטרס

שאלה כנראה לא החדשות הטובות ביותר שאובר יכלה לקבל, בזמן שהיא מנהלת את המשפט המסוכן ביותר בהיסטוריה שלה, שבו היא מואשמת בכך שהיא גנבה מגוגל את הטכנולוגיה שלה באמצעות עובד שסרח. מסתבר שזה שגנבת את העובד ושזה גנב את המידע של גוגל לא ממש מאפשר לך לבנות רכב חכם מתפקד.

אגב, לסקרנים – במקום השני אחרי וויימו של גוגל ניצבת ניסאן, עם התערבות נהג מדי 146 מיילים (כלומר, היא גרועה פי 34 מגוגל), ואחריה BMW, טסלה ומרצדס.

שיא חדש של חוסר טעם נרשם על ידי האפליקציה Rentberry. העקרון שלה פשוט למדי: דיור באזורים עירוניים יקר למדי. יש המון קופצים על כל דירה. אז למה לא לשסות אותם אחד בשני? הנה דירה. אתה רוצה אותה? הצע את המחיר שאתה מוכן לשלם. שנייה, שנייה! מימין מגיע סטודנט כחוש. היי, אתה! כמה אתה מוכן לשלם על הדירה? אני שומע צביעה חינם? רגע, יש לנו מתחרה שלישי! אתה מוסיף 50 דולר לחודש? נשמע מעניין, אבל האם מישהו יכול להציע את בנו בכורו? פעם ראשונה, פעם שניה, הושכר!

רוצים דירה? בואו תילחמו עליה צילום: shutterstock

ברנטברי אומרים, עם זאת, שבעל הבית לא חייב לבחור דווקא את בעל ההצעה הגבוהה ביותר: האפליקציה מאפשרת לו לראות את היסטוריית האשראי של השוכרים ולקבל הצעה נמוכה יותר אם השוכר נראה לו אמין יותר. התועבה עומדת לחצות את האוקיינוס השקט ולהגיע גם לאוסטרליה, ושם כבר חוששים שכל מה שהיא תעשה הוא להעלות את שכר הדירה הגבוה גם כך. איגוד שוכרי הדירות של מדינת ויקטוריה באוסטרליה – כן, יש דבר כזה – מעריך שהאפליקציה מפרה את החוק האוסטרלי, ויש להניח שהנושא ייבחן בקרוב בבתי המשפט. למרבה הצער, זה כבר לא חוקי להשליך יצרני אפליקציות כאלה לאריות בקוליסאום.

קצרצרים

1. אמזון הגיעה לפשרה עם רשות הסחר הפדרלית, אחרי עימות רב שנים, ובו היא הסכימה לתת החזרים של עד 70 מיליוני דולרים להורים שילדיהם ביצעו רכישות באפליקציות ללא ידיעת ההורים. בית משפט מצא לפני כשנה שאמזון אחראית להוצאות הלא רצויות הללו, משום שהיא לא טרחה לספק די הגנות סביב רכישה בתוך אפליקציות – לא היה צורך בסיסמה, למשל. עם זאת, בית המשפט מצא שאחרי שהוגשה התביעה נגד אמזון, היא דווקא מיהרה לספק את ההגנות הרלוונטיות. ההורים שיפוצו הם אלו שילדיהם ביצעו רכישות באפליקציות בין נובמבר 2011 ומאי 2016. אמזון נמנעה מתגובה, במיוחד על הקטע המסריח למדי שבו היא מיהרה להציב הגנות ברגע שלקחו אותה לבית המשפט.

קנו לילדכם מתנה לחג צילום: שאטרסטוק

2. והבעיה הזו כלל לא מוגבלת לאמזון. הוריו של ילד בבריטניה נדהמו לגלות שאפל גרזנה אותם ב-6,000 ליש"ט. כשהם ניסו להבין מה קורה, הם גילו שהילד שלהם הוציא את הכסף על תוספים למשחק סלולרי. זה סוג אחר של הונאה: ההורים אישרו לילד לרכוש את המשחק ב-8.99 ליש"ט, אבל הם לא העלו על דעתם שיש "תוספים" של 99 ליש"ט. פה 99 ליש"ט, שם 99 ליש"ט, ופתאום אתה מגיע ל-6,000 ליש"ט. במחלקה המשפטית המתוחכמת של אפל הבינו שזה ייגמר להם בהרבה יותר נזק תקשורתי מ-6,000 ליש"ט והחזירו למשפחה את הכסף. אפל נמנעה מתגובה על המקרה הספציפי, אבל ציינה שמזה שנים יש לה אופציה שדורשת אישור לפני רכישה, מה שנכון. כמה חבל שהיא לא ברירת מחדל.

3. בהודו בנו מאגר ביומטרי ענקי, שבו נמצא רוב מוחלט של האוכלוסייה מעל לגיל 18. במקור, המאגר הביומטרי הזה היה מיועד להתגבר על שחיתויות במערכת הרווחה של המדינה הענקית. התועלת של התכנית גדולה: באזורים שאין בהם כלל רישומים, היא מאפשרת לאנשים להזדהות בקלות, לפתוח חשבונות בנק, לקבל את התשלומים שמגיעים להם מהממשלה. הבעיה מתחילה כשמשלבים את המערכת הזו עם השוק הפרטי. כשהכלי הזה משמש את האדם הרגיל כדי לקנות כרטיסי רכבת, או להתחבר לווייפיי, וכן הלאה, גם השוק הפרטי וגם הממשלה מקבלים כמויות מידע מבהילות על ההתנהלות של האזרח. וזו רק שאלה של זמן עד שהמאגר הזה ייפרץ (לפני מספר שבועות היו שמועות, שהתבררו כשגויות, על כך שהוא כבר נפרץ.) כיף. בקרוב אצלכם, רק בלי כל הבונוסים.

המאגר הביומטרי ההודי מתחיל להדאיג צילום: שאטרסטוק

4. ובעוד הממשל האמריקאי לוקח לעצמו סמכויות פראיות על כל מי שרוצה לבקר בארה"ב, זרוע אחרת שלו – הזרוע המחוקקת, זו שהחוקה מעניקה לה את הקדימות – מנסה לצמצם את הנזק. הצעת חוק דו מפלגתית קובעת שהפקידים בגבול לא יוכלו לבצע חיפושים במחשבים או סמארטפונים של אנשים המגיעים לארה"ב, אלא אם יש להם צו חיפוש כחוק. וצו חיפוש בארה"ב הוא לא בדיוק השופט האוטומטי שלנו: הוא מצריך עילה ראויה (probable cause). כלומר, החיפוש יצטרך להגיע אחרי שיש מודיעין על היעד, לא רק בגלל שהנוסע לא בא טוב בעין לסוכן בנמל. ספק אם מדינת המעקב תאפשר לחוק הזה לעבור, אבל נעדכן.

5. חוקר אבטחה שהוא גם פרופסור למדע המדינה, תומאס ריד, יצא למסע חיפוש ארוך שבסופו שם את ידיו על דיסקים קשיחים משנת 1998. הללו הכילו את הלוגים של מערכת מחשבים שהייתה תחת התקפת האקרים באותה השנה. ריד מצא את מה שחשד שימצא: שאחת הפרצות שמנצלים האקרים רוסים היום הייתה פעילה כבר אז. ההנחה של ריד היא שקבוצת ההאקרים הרוסית שפועלת היום מתבססת על תשתית שכמעט לא השתנתה ב-20 השנים האחרונות, ושכמו אז, היא מסונפת לקרמלין. הפרצה היא דלת אחורית בלינוקס, שכינויה Loki2 ושתועדה בפאנזין האקרים בשם Phrack כבר בשנת 19966. תשמור האלה ותציל.