ההטרדות המיניות בהייטק: הסכמה שבשתיקה

כשמתכנתת אנונימית בשם סוזאן פאולר חשפה בבלוג שלה בפברואר השנה את התרבות הארגונית הסקסיסטית באובר, ספק אם דמיינה שהסיפור יסתיים בהתפטרות של טראוויס קלאניק, מנכ"ל ומייסד החברה. אבל הסיפור האישי שלה טלטל לא רק את חברת הנסיעות השיתופיות אלא את התעשייה כולה.

נשים בתעשיית הטכנולוגיה חשפו, תחילה בעילום שם ולאחר מכן בגלוי ובקול ברור, את שלל ההטרדות המיניות שהן נתקלות בהן בבואן לגייס הון ממשקיעים גברים או בעת קבלה לעבודה בחברת טכנולוגיה.

סוזן פאולר, שהפוסט שלה העלה את הנושא למודעות

ההכאה על חטא מצד הגברים בתעשייה לא איחרה לבוא: מייסד קרן ההון סיכון בינארי קפיטל, ג'סטין קאלדבק, נאלץ להתפטר לאחר פרסום באתר The Information, שלפיו משקיעים מאיימים למשוך את השקעותיהם על רקע תלונות להטרדות מיניות מצדו. כתבה ב"ניו יורק טיימס" הביאה את משקיע ההון סיכון דייב מקלור להתפטר מגוף ההשקעות 500Startups ולפרסם פוסט התנצלות ארוך שבו הודה כי היה "קריפ". משקיע ותיק אחר בשם רוג'ר מקנמי אמר השבוע ל-CNBC שהאפליה התרבותית והמגדרית בעמק הסיליקון מושרשת כל כך שהעמק כולו צריך "אתחול מחדש". התגובות הללו, מעודדות ככל שיהיו, רק מדגישות שכולם בעמק ידעו מה קורה - ושתקו.

תרבות השתיקה וההשתקה היא מאפיין בולט של הטרדות מיניות סדרתיות. כולם ידעו שהנשיא לשעבר משה קצב מטריד. כולם הכירו את הסיפורים סביב ביל קוסבי. כולם ידעו שמגיש פוקס ביל אוריילי מתנפל על נשים עם הצעות מגונות. אבל בכל המקרים המפורסמים הללו כולם חיכו שאישה אחת תהיה אמיצה מספיק לפרוץ את הסכר ולספר את סיפורה בפומבי, לפני שהודו שהם לא מופתעים כלל כי "יש סיפורים כבר שנים וכולם מדברים על זה".

איור: ערן מנדל

זה לא סוד שמתלוננת א' לוקחת על עצמה את הסיכון הגדול ביותר. לעתים קרובות היא זו שמושכת את רוב האש וזוכה למשפט פומבי בתקשורת ולחיטוט בחייה האישיים. לא תמיד ההקרבה משתלמת. המתלוננת הראשונה מסתכנת בקרב מאסף שעלול להסתיים ללא תוצאות. הנשים שתקפו את התנהלות קהילת הגיימרים בפרשת גיימרגייט זכו לאיומי אונס ולרצח, חלקן נאלצו לברוח מבתיהן ולהסתתר, אך קשה לומר שחוללו שינוי ממשי.

מה הפך את הפוסט של סוזאן פאולר לגפרור שהצית להבות? הלוואי שניתן היה לייחס זאת לכך שב-2017 הגברים הליברליים כביכול של קליפורניה התעוררו, אבל סביר יותר שאובר פשוט היתה מקרה מבחן נוח. העדות של פאולר הגיעה בתקופה בעייתית לענקית ההסעות, שהואשמה על ידי משתמשים באופורטוניזם ועל ידי גוגל בגניבה. בעמק הסיליקון מאסו בהתנהלות הבריונית של החברה וחיפשו סיכה שתפוצץ את הבלון. פאולר הגישה להם אותה.

את תגובת השרשרת שהתרחשה לאחר מכן הם לא חזו. ראשית, פאולר לא עמדה למשפט שדה ואיש לא פקפק בנכונות דבריה. שנית, פאולר, שהפיצה את סיפורה בבלוג פרטי וללא תיווך או פרשנויות, הפכה מודל לחיקוי עבור נשים וגברים אחרים. כלי התקשורת, שתמיד ידעו שמשהו מסריח בעמק הסיליקון, חיפשו סיפורים דומים וקורבנות הטרדה חששו קצת פחות להתראיין.

דייב מקלור, שהודה בהטרדה ופרש מתפקידו צילום: בלומברג

אך עדיין מוקדם לחגוג; אמנם, השבועות האחרונים התאפיינו בהתפטרויות מתוקשרות וכתבות על הטרדות מיניות ואפליה גלויה או סמויה בהייטק. אך דו"ח הגיוון (Diversity) השנתי של גוגל שיצא בשבוע שעבר מעיד עד כמה הדרך לשוויון עוד ארוכה: רק 31% מהעובדים בחברה הם נשים, רק 2% אפרו-אמריקאים. הדו"ח האחרון של פייסבוק מלפני שנה הציג מספרים כמעט זהים. כל זאת כששתי החברות מצהירות זה שנים על מחויבותן לגיוון עובדים.

בחברות הטכנולוגיה מודעים היטב למשחק בין הפומבי למושתק. אתר The Information דיווח בשבוע שעבר שמדיניות הטיפול בהטרדות המיניות בגוגל אוסרת על מתלוננות לתבוע את החברה. חוזה התעסוקה בגוגל ארה"ב כולל, לפי הדיווח, סעיף שמחייב מתלוננים לפנות למגשר. הגרדיאן הבריטי דיווח שעשרות עובדות בטסלה התלוננו על סביבת עבודה עוינת, שכוללות הטרדות מילוליות, אפליה בקידום נשים וניסיונות השתקה והכפשה של מתלוננות.

דן ליונס, מפיק ותסריטאי בסדרה "עמק הסיליקון" של HBO ומחבר ספר על תעשיית ההייטק, סבור שהתפטרות קלניק מהווה נקודת מפנה כי לראשונה האפליה המינית פגעה למשקיעים בארנק. למשקיעים "לא אכפת מהפיכת העולם למקום טוב יותר או מגיוון במקום העבודה", אמר בשבוע שעבר ל-CNBC, "המצב ישתנה רק כשהדברים יגרמו להם לנזקים כספיים".