מטוס חמקן? אין אחד שלא יכול להתגלות

שלום, כאן הקברניט; חמקנות היא התכונה הכי סקסית עבור מטוסי קרב. היכולת להיכנס לשטח אויב בצורה חשאית, להכות מבלי להתגלות ולהיעלם היא נכס אסטרטגי. או יותר נכון, היא היתה נכס אסטרטגי - אם אכן היתה קיימת בצורה מלאה. זו אינה תיאוריית קונספירציה, כי אם עובדה בשטח: אין דבר כזה, מטוס שאי אפשר לגלות.

כדי להבין זאת, בואו נדבר קצת על מהי חמקנות אווירית וכיצד מתגברים עליה. היא מתבססת על הסתתרות מגילוי באמצעות סנסורים שונים, שמכ"מ הוא רק אחד מהם. זהו האלמנט הכי מפורסם, משום שהוא מגלה מטוסים מהמרחק הגדול ביותר ומצריך הכי הרבה מאמץ כדי להימנע מכך.

מטוס ה-F35 של חיל האוויר צילום: דובר צה"ל

איך עובד מכ"מ? זהו משדר ששולח גלי רדיו הפוגעים בעצמים ומוחזרים מהם אל אנטנה. בהתאם לכיוון, עוצמת ודפוס ההחזרים, אפשר לדעת היכן נמצאת המטרה, באיזה מרחק, כמה מהר היא נעה ולאיזה כיוון. כשמלבישים על הנתונים האלה קצת היגיון בריא, קל לדעת אם מדובר במטוס צבאי או אזרחי. גילוי הוא הצעד הראשון: השלב הבא הוא עקיבה - כלומר, במקום לשלוח גלים בקשת רחבה, משדרים אונה צרה יותר, כדי ליצור איזור בו מיקום המטרה ידוע כל הזמן ואפשר בקלות לשלוח אליה מטוסים או טילים.

מכ"מ של מערכת טילי S300 רוסית צילום: AirPowerAustralia

כאן נכנסת לתמונה החמקנות ממכ"מ - פיתוח מגניב שהמציאו הנאצים, והמציאו בטעות. כדי להקשות על גילוי ועקיבה, צריך לגרום לגלי הרדיו לאבד מכוחם לאחר הפגיעה במטוס, כך שלא יוחזרו לאנטנה - בדיוק כפי שקורה לגלים שסתם שודרו אל השמיים. את זה משיגים על ידי בניית המטוס בצורה שתכלול מינימום משטחים אנכיים (למשל, זנב או חימוש מתחת לכנפיים) - ועל ידי ציפוי שלו בחומרים שמסוגלים לספוג במידת-מה את גלי המכ"מ.

צביעה וציפוי של מטוס F35 צילום: sticknthrottle

כשמכ"מ משדר ופוגע במטוס ממרחק של מאות ק"מ, הגלים יגיעו בעוצמה חלשה למדי, כך שאם המטוס עוצב נכון, ההחזרים ייבלעו או ייעלמו. ואולם, ככל שהמטוס קרוב יותר למכ"מ, הוא יקבל גלים בעוצמה גדולה יותר, מה שיאפשר גילוי. לפיכך, חמקנות היא פונקציה של עיצוב - אבל גם של טווח מאנטנה. במילים אחרות, כל מה שקרוב דיו למכ"מ יתגלה על ידו. ומה לגבי עקיבה? לא ניתן להנחות חימוש מונחה מכ"מ בלעדיה - אך לאחר הגילוי, אפשר לכוון מכ"מים נוספים לאזור או להפנות אליו מטוסי קרב - וכך למצוא את המטרה ולהשמיד אותה. כך שבעצם, אי אפשר לחמוק לחלוטין ממכ"מ.

לצד החמיקה ממכ"מ, יש עוד אלמנטים המשפיעים על איתור מטוסים והשמדה שלהם. למשל, החתימה התרמית: השמיים קרים מאוד ואילו מטוסים חמים מאוד, כך שחיישן הדמיה תרמית יוכל לאתר את המטוס מטווח של עשרות ק"מ.

מטוס F35 במצלמה תרמית צילום: FLIR Systems

איך מתגברים על כך? על ידי עיצוב מיוחד של אגזוז המטוס: מהנדסי אירוספייס הופכים את המפלט מעגול למרובע, תוך שימוש בגוף המטוס כדי ליצור שוליים רחבים לאגזוז. התוצאה: החום מתפזר על פני יותר שטח, אך מציג טמפרטורה נמוכה ומקטין את טווח הגילוי. ועדיין, אין מטוס ללא חתימה תרמית; אפילו הטייס עצמו פולט חום שאפשר לראות.

מפלט שטוח במנועי B2 צילום: Aviation Stack

אתגר החמיקה הבא הוא גילוי ויזואלי. במלחמת העולם הראשונה ניסתה גרמניה לפתח מטוס שקוף: ה-R1 של חברת לינקה-הופמן היה מפציץ מוזר למראה, שגופו נבנה כשלדה מצופה בצלוליט אצטט. זה היה רעיון די מטופש, משום שקרני אור עדיין נשברו עליו, כך שהוא נצץ בשמש.

רואים שקוף צילום: Pinterest

עם הזמן, עברו מטוסים לטיסה גבוהה יותר והעניין הוויזואלי הפך לפחות קריטי. ואז, בשנות ה-40, החל שימוש במסוקים - כלים שטסים נמוך ולאט. כאן נפתרת הסוגיה הוויזואלית באמצעות טיסה מבצעית ממש בתוך ערוצי נחלים (כל מי שהתנסה בכך יעיד שזה ממש, אבל ממש כיף).

מסוק אפאצ'י בטיסה נמוכה במיוחד צילום: Pinterest

זה עובד נהדר, עד שמישהו רואה אותך; זה מה שקרה לטייסת כוחות מיוחדים של ארצות הברית ב-1993: תצפיתן ראה אותם מתקרבים ליעד במוגדישו, סומליה ופרצה סופת אש. עשו על זה יופי של סרט שנקרא "בלאק הוק דאון".

בלאק הוק דאון צילום: mashable

אתגר החמיקה הבא הוא אודיו: לפני המצאת המכ"מ, היו עמדות האזנה שהתבססו על מיקרופונים ומגברים, בעזרתם ניתן היה לשמוע שאון מנועים ממרחק של עד 10 ק"מ. מהירות וגובה הטיסה פתרו את העניין, אך לא למסוקים: הם עדיין עשויים להתגלות בגלל שמישהו שמע אותם מתקרבים ודיווח הלאה - מה שיכול להוביל למארבי נ"מ בטילי כתף ולהפלת מסוק שנמצא בדרכו להנחתת כוח קומנדו או פינוי פצועים.

"חבר'ה, שקט, שמעתי פרופלור" צילום: CWAM

לסוגיית האודיו אין פיתרון: מנועים זה דבר מרעיש. אפשר לצמצם את רעשי המדחף אם מוסיפים לו עוד להבים ומעצבים אותם כך שידחקו יותר אוויר בכל סיבוב, אך גם כאן מדובר בצמצום טווח גילוי ולא בהליקופטר עם Mute.

אז ראינו ששום דבר אינו חמקן לחלוטין - ובטווח מסוים חזקה עליו להתגלות. בנוסף, למטוסים חמקנים יש מגבלות רבות: כדי להישאר חמקנים עליהם לשאת את החימוש שלהם בתאים פנימיים, מה שמגביל את מספר הפצצות והטילים שאפשר לשאת בכל גיחה; לשם השוואה, במשימת תקיפה יכולים חמקנים כ-F22 וה-F35 שתי פצצות סטנדרטיות מונחות GPS. לעומתו, יכול מטוס F15E לשאת שש מהן ובתצורות מסוימות, גם 12. ניתן להוסיף לחמקנים מתלי נשיאה חיצוניים כמו למטוס רגיל, אך העניין פוגע משמעותית בחמקנות שלהם.

F35 מטיס פצצה. זה בסדר, יש לו עוד אחת צילום: f35.com

אז למה חילות אוויר מתקדמים כל כך רוצים להצטייד במטוסים חמקנים? בגלל שעיצוב חמקני נועד להשיג רק דבר אחד: להבטיח שמטוס ישיג את המטרה שלו קצת לפני שישיגו אותו הטילים של האויב. מטוסים חמקנים נועדו לבצע תקיפות ראשונות שפותחות את הלחימה, ובמסגרתן להשמיד מערכי נ"מ, פיקוד ושליטה; סיכויי ההצלחה שלהם מול מערך הגנה מלא ותקין גדולים יותר משל מטוסים סטנדרטיים. גם אם יופלו כל החמקנים, השמדת המערכים הנ"ל תפשר למטוסי קרב רגילים לפעול בחופשיות יחסית בשטח האויב.

מפציץ B2 מלווה במטוסי F18 של הצי האמריקאי צילום: SWEV

מבצעי פתיחת הלחימה הם בעלי שיעור שחיקה משמעותיים בכוח (או במילים אחרות, בדרך כלל מחוסלים בהם הרבה מאוד מטוסים). אם אמל"ח חמקן ישלים את המשימה, תוכל הלחימה להתקצר, להתייעל וייחסכו כך גם משאבים וגם חיי אדם. וזו גדולתם של המטוסים החמקנים - משאב יקר, מוגבל ומתכלה - אך בעל ערך אסטרטגי רב.