שחר אדום: סין מכריזה מלחמה על אפליקציות צ'ט
המעצמה הקומוניסטית מהדקת את שליטתה בחופש הביטוי המקוון בשטחה, בוטים מעורבים יותר ויותר בשיח הפוליטי - גם במדינות דמוקרטיות, ממשל טראמפ נלחם בניטרליות הרשת ומי פרץ לתשתיות אנרגיה בבריטניה
אדום בעיניים
המפלגה הקומוניסטית של סין, לחוצה מאוד. לא ברור ממה, אבל היא לחוצה: השבוע הגיעה לשיא חדש מדיניות הצנזורה של השלטון - החל מאתמול, אין לתושבי סין גישה לווטסאפ.
החסימה חלקית בינתיים: לחלק מהמשתמשים אין יכולת לשלוח תמונות, לאחרים אין יכולת לשלוח טקסט. בינתיים זה נראה כמו יריית נסיון, כדי שהצנזורים יוכלו להבין מה עובד ומה לא. במקביל, המשטר מסיר כלי שידור טלוויזיה ברשת, מגביר את הלחץ על ספקי VPN, והתחיל מלחמה לא ברורה כנגד משחקי וידאו.
נחסמת בסין. ווטסאפ
ענקית הרשת הסינית טנסנט מצאה את עצמה תחת התקפה של שופר המשטר הרשמי, משום שאחד מהמשחקים שלה היה ממכר מדי. אף בכיר בחברה לא מצא את עצמו קשור לעמוד בכיכר העיר בזמן שסטודנטים משליכים עליו חפצים, כי אנחנו כבר לא בשנות השבעים - אבל עדיין לא כיף לקום בבוקר ולגלות שהממשלה נגדך.
עצם העובדה שווטסאפ פעילה בסין היא אנומליה: חברת האם שלה, פייסבוק, חסומה שם. הפעילות שלה עד כה מעידה שהצנזורה הסינית פועלת בגלים ומכוח גחמות, לא מתוך תכנית מסודרת - על כל פנים, לא עד כה.
במקביל, גילו משתמשי סנאפצ'ט שהיכולת הטכניות של הצנזורים השתפרו: הם יכולים להעלים תשדורת בין היציאה ובין ההגעה שלה. דיסידנט בשם וו ינגווי, שניסה לשלוח תמונות של זוכה פרס נובל לשלום שמת השבוע, ליו שיאבו, גילה שהתמונות יצאו מהמכשיר שלו – אבל לא הגיעו לנמענים. וו ציין שבעבר הוא נהג לשלוח את התמונות כשהן הפוכות, כי זה היה מבלבל את הצנזורים. לא עוד.
מותו של ליו שיאבו, ששוחרר במצב מזעזע אחרי שנים בכלא הסיני, כנראה היה אחד הדברים שטלטלו את המשטר. במקביל, ציינו בהונג קונג במגמה מעורבת 20 שנה לסיפוח האי על ידי סין, וציינו חשש שהמשטר מכרסם בחירויות שהובטחו לתושבים עם העברת האי מבריטניה לסין. ומיליארדר סיני שחי בארה"ב האשים את בכירי המשטר בשחיתות.
הרבה אנשים מאשימים את ראש ממשלת ישראל בשחיתות, אבל עומד לזכותו יתרון אחד: יש לו מושג ברור מה דעת הקהל. אנשים במדינות חופשיות לא מפחדים לומר את דעתם. למשטר הסיני, כמו לכל משטר דיקטטורי, אין את היכולת הזו. הוא יודע שלא יגידו לו את האמת, ועל כן אין לו ברירה אלא להתייחס לצל הרים כהרים; כל אי שביעות רצון יכולה להיות הנפץ שידליק את המרד, ולך תדע מה יקרה כשיפרוץ מרד. על מי אתה באמת יכול לסמוך? אז אין לך ברירה אלא להתייחס לכל מחאה כאל מרד, ולהתפס כיותר ויותר דיקטטורי כך שפחות ופחות אנשים יעזו לומר לך את האמת.
השגשוג של 20 השנים האחרונות בסין נשען על עסקה שקטה בין המפלגה ובין האוכלוסיה: אנחנו נאפשר שגשוג בתנאי שאתם לא תדרשו זכויות פוליטיות. זה עבד כל זמן שהכלכלה פרחה. היא בהאטה. ועכשיו לשלטון אין כל כך גזרים לחלק, אבל יש לו הרבה מקלות כבדים. עם זאת, לא בטוח שהיתרון הזה של המשטרים הדמוקרטיים יהיה איתנו עוד הרבה זמן.
עלייתם של רובוטי התעמולה
מחקר שבחן את השימוש בתעמולה ממוחשבת בשורה של מקרי מבחן מצא שיש עליה חדה בשימוש בבוטים ובטרולים מקצועיים - גם במדינות טוטליטריות וגם במדינות דמוקרטיות. כולם עושים היום שימוש בתעמולה ברשתות חברתיות, במיוחד לאור העובדה שהן הופכות במהירות לכלי הפצת החדשות החזק בעולם. ובשל המבנה והפתיחות שלהן, אפשר לבצע בקלות אוטומציה לדיסאינפורמציה.
בהקשר ישיר לאייטם הקודם, המחקר מצא שהגישה המתקדמת ביותר לרובוטי תעמולה היא של סין: פעולה משולבת של בוטים וטרולים, כאשר הטרולים מודעים לפעילות המתוכננת של הבוטים ומתאימים את עצמם אליה. מטרת ההתקפה הבולטת של סין בתחום הזה היא טייוואן, שעדיין מפחידה את מה שפעם כונה "סין היבשתית".
"כל הרשת מדברת על זה" - אולי זה רק מפעיל אחד? צילום: The Register
כ-45% מפעילות הטוויטר ברוסיה מגיעה מחשבונות אוטומטיים, ואוקראינה היא שדה קרב לא רק בשדות האמיתיים לגמרי של דונצק, אלא גם במחוזות הווירטואליים: הטרולים והרובוטים של פוטין מתנגשים שם על בסיס יומי עם פטריוטים אוקראינים וארגוני זכויות אדם, שעסוקים במאבק הבלתי פוסק של חשיפת זרם השקרים של הקרמלין.
בפולין, כ-20% מהדיון הפוליטי בטוויטר נשלט על ידי מספר קטן של חשבונות של הימין הפוליטי. וכמובן, איך אפשר בלי הבחירות בארה"ב: המחקר מצא שבוטים בטוויטר זכו להשפעה יוצאת דופן בבחירות האחרונות - במיוחד בקרב תומכי טראמפ.
או, במילים אחרות, היכולת של כל תועמלן בשקל להנפיץ כמה חשבונות מדיה חברתית שהוא רוצה מאפשרת לו לעסוק ב-sock poppeting (הפעלה של מספר חשבונות שמייצגים אותה עמדה, תחת שמות שונים) בקנה מידה חסר תקדים - וליצור את האשליה שבעצם, הוא מייצג את רוב המשתתפים בדיון בעוד שיש שם רק משתתף אחד או, במילים אחרות, זיהום השיח הציבורי הזה מחסל את אחד היתרונות המובהקים שיש לדמוקרטיה על פני דיקטטורה.
מה אנחנו קשורים?
מדינת המעקב האמריקאית בבעיה מסוימת: בדצמבר הקרוב צפוי לפוג חוק FISA, חוק המעקב אחרי מודיעין זר, וכמעט כל הסמכויות שלה נשענות על החוק הזה. בקונגרס מתגלה כעת התנגדות לחידושו של החוק ודרישות לשינויים מהותיים בו, הרבה בעקבות החשיפות של אדוארד סנודן.
המדור משוכנע שהחוק יעבור בסופו של דבר בצורה שמדינת המעקב תוכל לחיות איתו - היא תמיד תוכל לאיים בכך שאם הוא לא יעבור, תהיה פלישה לוושינגטון של זומבים של דאע"ש, סמכו עליה, היא יודעת – ושאת החלקים שלא ימצאו חן בעיניה היא פשוט לא תאכוף. הבעיה פה היא לא מדינת המעקב (אוקיי, טוב, זו בהחלט הבעיה, רק שלא ברור מה אפשר לעשות ביחס אליה) אלא העמדה של חברות הטכנולוגיה.
אדוארד סנודן צילום: Praxis Films
מאז 2013 וחשיפות סנודן החברות הבינו ששיתוף הפעולה עם המעקב עומד להן לרועץ בעיני הציבור, ובשורה של מקרים הן בחרו להתעמת עם הממשל. המקרה הזכור ביותר לטובה הוא כמובן ההתעקשות של אפל שלא לסייע בפריצת האייפון מסן ברנדינו, והזכור ביותר לשמצה הוא הטענה של מאריסה "יאהו? איזו יאהו?" מאייר שאי שיתוף פעולה עם הממשלה יכול להביא להאשמתה בבגידה (הוא לא). גוגל ומיקרוסופט ניהלו מספר תביעות נגד הממשלה בנושא, כשמיקרוסופט מתמקדת בשאלה האם יש לממשלה זכות לדרוש מידע על שרת שנמצא מחוץ לגבולות ארה"ב. טוויטר הלכה לבית המשפט כמה וכמה פעמים כדי להגן על משתמשים (לזכותה ייאמר שהיא התנגדה לדרישות מדינת המעקב גם קודם לחשיפות סנודן).
עכשיו יש דיון בקונגרס על חידוש, אי חידוש או שינוי הסמכויות החוקיות – ולפתע, קולן של חברות הטכנולוגיה נאלם. הן לא שם. החשש הוא שהן ייזכרו בנושא רק כשיהיה מאוחר מדי.
קצרצרים
1. ה-FCC של טראמפ ממשיך לטעון שאין כל בעיה עם ביטול ניטרליות הרשת, ולצורך כך הרפובליקנים מפעילים את השטיק הקבוע שלהם: התעלמות מהמציאות. המפלגה שהביאה לכם את "אין התחממות גלובלית" מסרבת עכשיו לחשוף 40,000 תלונות שנשלחו ל-FCC על הפרות של נייטרליות הרשת והצורה שבה הן פוגעות במשתמשים ועסקים קטנים, כי זה יפריע לציור האידיאלי של המציאות שבו פשוט צריך לתת לתאגידים לעשות מה שהם רוצים, בחסות המשיחית של "היד הנעלמה".
מפגינה בעל ניטרליות הרשת בוושינגטון צילום: בלומברג
2. מכה נוספת לקספרסקי: פחות משבוע לאחר שממשלת ארה"ב הוציאה את קספרסקי משתי רשימות של ספקים מורשים, מודיע מרכז בטיחות הסייבר הלאומי של בריטניה שהוא מעולם לא הסכים להעניק תקן למוצרים של קספרסקי. המרכז לא נימק את ההחלטה וציין שהוא פוסל תוכנות משלל סיבות, אבל בהתחשב ברקע שעליו הוא מוציא את ההודעה, יש כאן רמיזה די גסה. בקספרסקי ממשיכים לטעון שהם קורבן חף מפשע למאבק בין מעצמות, מה שלגמרי יכול להיות.
3. האקרים זרים תקפו את תשתיות האנרגיה של בריטניה וככל הנראה הצליחו לחדור אליהן. כך עולה מדו"ח סודי של ה-GCHQ שהודלף לתקשורת. על פי ההערכות שלו, חלק ממערכות התשתית של בריטניה עדיין חשופות לשליטה מרחוק של התוקפים. כמובן, אנחנו מדברים פה על שממת המראות של עולם המודיעין, שבו שום דבר לא בטוח; לארגוני שושו יש אינטרס מובנה להאדיר את היכולות שלהם בידיעה שיש מעט אנשים שיוכלו לחלוק על מה שהם אומרים. ועדיין, אם נקבל את הטענה כפשוטה, יש כאן עוד אבן ברצף של שימוש בהתקפות סייבר כהתקפות אסטרטגיות בעלות מינימלית. נזכיר גם שתקיפה של תשתיות אנרגיה היא תחביב ידוע של לוחמי הסייבר הרוסים, שכבר הפגינו את יכולתם לשתק את משק האנרגיה של אוקראינה מספר פעמים.
4. יש מחוקק רפובליקני בשם דאנה רורהאבכר, ששאל את נציגי נאס"א שאלה בלתי צפויה השבוע, מיד לאחר שאלה שגרתית על המשימה של נאס"א על מאדים. הוא תהה האם נאס"א נתקלה אי פעם בשרידים לתרבות עתיקה על מאדים שנכחדה לפני אלפי שנים. הנציג של נאס"א ענה בנימוס שעד כה אין לכך כל ראיות. רורהאבכר מלמל משהו על כך שיש אנשים שסבורים ש... ואז קטע את עצמו. יתכן שהוא שאל את זה משום שהושפע מהספר John Carter of Mars של אדגר רייס בורו מ-1912. סביר יותר שהוא הושפע ממשהו פחות יצירתי.
