הקברניט
דוד הליקופטר, הסיפור האמיתי: הגאון שהמציא את המסוק בגיל 12
גאונים רבים נגעו בהמצאת המסוק - מארכימדס ולאונרדו דה וינצ'י ועד תומס אדיסון. אבל איגור סיקורסקי הצליח להפוך אותו מתיאוריה למציאות בשטח. סיפורו של הילד הרוסי שרצה לחולל מהפכה בתחבורה, וזכה לתהילת עולם כשהעניק לאנושות דרך חדשה להציל בני אדם
שלום, כאן הקברניט; תחום התעופה מושך אליו הרבה גאונים, משום שיש בו אתגר מדהים: אין דבר פחות טבעי למין האנושי מטיסה באוויר.
- ספיישל Star Wars: הכירו את חללית הקרב הראשונה של האנושות
- מהרקיע השביעי להתאבדות: האגדה של מטוס הזירו היפני
- כנפיים גריאטריות: המטוס הזה ישן מדי, האם יש סכנה שנתרסק?
ונישת התעופה שמשכה אליה הכי הרבה גאונים היא המצאת המסוק - מעניין לחשוב איך בכלל החליטו מהנדסים שכן, אפשר לטוס גם בלי כנפיים; הרי השראה להמצאת המטוס ניתן היה למצוא בכל מקום בעולם - בכל ציפור. זאת, בעוד ההשראה לתצורת המסוק הגיעה מסין הקדמונית, הודות לז'וקינגטינג - צעצוע קטן שמחקה תנועת תרמילי זרעים של צמחים מסוימים.
בהמצאת המסוק היו מעורבים, ברמות שונות, ארכימדס, לאונרדו דה וינצ'י, תומס אדיסון וגדולי עולם אחרים. אבל היום אספר לכם על הגאון שהפך את התיאוריה למסוק אמיתי ועובדה מסחרית בשטח - איש ירא שמים שהוכיח שבדומה לרמב"ם, יכולים אמונה ומדע להתגלם באותו אדם ולקחת את האנושות כולה קדימה. ואת המסוק הראשון שלו הוא בנה כבר בגיל 12.
סיפורנו מתחיל ב-1900, באחוזת ענק מפוארת בקייב. איגור בן ה-11 ישב בחדר הספריה והכין יומן קריאה על אחד מספרי ז'ול ורן. לא היו אלה שיעורי בית, שכן איגור לא הלך לבית הספר; אמו, דוקטורית לרפואה, חינכה אותו בעצמה ודאגה שייסע עם אביו ברחבי אירופה, שילמד על העולם דרך הרגליים.
במהלך נסיעה לגרמניה, נכח איגור בהרצאה על הנדסה והתאהב: הוא הבין שאפשר לבנות בשתי ידיים את שתיארו ספרי המד"ב שאהב. בגיל 12 בנה דגם קטן של מסוק, שהונע בגומיות והחליט להפוך אותו למכונה שתישא אנשים באוויר. האגדה של איגור סיקורסקי החלה. בגיל 14 החל ללמוד במספר בתי ספר להנדסה ופגש אישית אגדות כאחים רייט, פרדיננד צפלין ואחרים. בהמשך, סיים לימודי טיס והחל לרדוף אחר חלום המסוק שלו.
מהר מאוד הבין סיקורסקי שהשוק עוד לא בשל לכל עניין ההליקופטר ושעליו לצבור ניסיון בפיתוח מטוסים לפני שייקחו את החדשנות שלו ברצינות. הוא לקח הלוואה ממשפחתו והחל לעצב מטוסים בצרפת, שנחשבה למרכז העצבים של התעופה באירופה בתחילת המאה. שם בנה כמה עיצובים שזכו לעניין, אך לא להצלחה כלכלית.
באחת מטיסות הניסוי שלו, ביצע נחיתת אונס בשל כשל במנוע. האגדה מספרת שבפילטר המנוע נמצא חרק, שסתם את אחת המשאבות. סיקורסקי יצא מזועזע למדי מהמקרה והחליט להתחיל לבנות מטוסים בעלי יותר ממנוע אחד, שיוכלו להמשיך לטוס גם במקרה של תקלה.
אחרי שכמה מעיצוביו זכו לעניין ברוסיה, התמנה סיקורסקי למהנדס הראשי של חברת RBVZ המקומית. שם התמקד בבניית מטוסים גדולים והשיג את התהילה שהגיעה לו - בדמות מטוס ה-S22 איליה מורומץ.
כשטס לראשונה בתחילת 1914, היה זה המטוס הכי גדול בעולם; הוא נשא 16 נוסעים וכלל מתקנים כמו תאי שינה, שירותים, חימום ותאורה חשמלית. גם טכנולוגית היווה המטוס הישג מרשים: זה המטוס הראשון בעל ארבעה מנועים. הצוות כלל גם מכונאי מוטס, שיכל לטפס החוצה כשהוא נאחז בידיות קטנות ולתקן תקלות מסוימות במנועים תוך כדי טיסה. הוא נקשר לגוף המטוס בחבל, אך ללא כננת; אם היה נופל מן המטוס, היה על הנוסעים למשוך פנימה את האומלל המבוהל.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הפך סיקורסקי את האיליה מורומץ למפציץ הכבד הראשון בעולם: הוא נשא 800 ק"ג של פצצות ותשעה מקלעים להגנה מפני מטוסים. בנוסף, היה לו צריח בזנב. אויבי רוסיה, טייסי גרמניה פחדו מן המטוס הזה ובצדק: המקלענים היו קוצרים ללא רחם במטוסים שהתקרבו והמנועים שלו היו כה חזקים, שמטוס שהתקרב כדי לירות בו מאחור היה נקלע למערבולות ומסתכן באיבוד שליטה. למעשה, מתוך 85 מטוסי S22, רק אחד הופל בידי הגרמנים. וגם אז, היה צורך בארבעה מטוסי קרב, וה-S22 חיסל שלושה מהם בטרם נפל.
סיקורסקי קיבל את כל הקרדיט שנזקק לו, מדליות ושבחים, ואפילו מימון ממשלתי. ואז, ב-1917, ארעה המהפכה הבולשביקית. סיקורסקי כבר לא נתפס כילד פלא וגיבור, אלא כסתם אינטלקטואל שמקורב לשלטון הצאר ומנצל את העם. ב-1919 הוא נמלט לארצות הברית, לאחר שקיבל איומים על חייו.
הוא הגיע לשם חסר כל והתחיל בתחתית, כמורה להנדסה. תוך כמה שנים הצליח ליצור קשר עם גולים רוסים אחרים - ביניהם המלחין המפורסם רחמנינוב - לגייס מהם כסף ולהקים את חברת המטוסים שלו בארצות הברית. לאחר כמה פיתוחים בינוניים למדי, שוב הגיע לגדולה: סיקורסקי תכנן את מטוס הקליפר.
היתה זו ספינת-טיס גדולה שנרכשה בידי פאן אם, וסייעה לה להפוך למובילה עולמית בטיסות ארוכות טווח. סיקורסקי הפך לאיש עשיר, וב-1935 אישר פטנט על מערכת לטיסה אנכית. עד 1943 רשם עוד שורה ארוכה של פטנטים בתחום, שיצרו יחד את המסוק המודרני.
הפיתוח שלו היה פשוט וגאוני: כל מי שניסה לפתח מסוק מסחרי לפניו כשל משום שלא ידע איך למנוע מהכלי להסתובב על צירו האנכי ללא שליטה. סיקורסקי פשוט הוסיף לרוטור הראשי מדחף קטן בזנב, שמנע את הסחרור. כמעט כל המסוקים בעולם מעוצבים בצורה זו עד היום.
ב-1942 הפך מסוק של סיקורסקי לראשון בעולם בייצור המוני: ה-R4 Hoverfly נרכש בידי זרועות הביטחון והחילוץ בארה"ב ובבריטניה. הדגם שבא אחריו, R5, כבר יוצר במאות יחידות ונשאר בשירות מ-1945 ועד 1957. הלהיט הבא של סיקורסקי היה ה-S55, ששירת גם בחיל האוויר הישראלי.
הבא בתור היה ה-S65, שמוכר יותר בשם CH53 ובישראל - "יסעור". סיקורסקי עצמו לא היה מעורב אישית בעיצוב; כשפותח המסוק בשנות ה-60, התמקד הממציא פחות בחומר ויותר ברוח: הוא היה נוצרי רוסי-אורתודוקסי אדוק ואף כתב שני ספרי דת. בסיקסטיז כתב אוטוביוגרפיה שמספרת איך אפשר לשרת גם את האל וגם את המדע.
את הפיתוח הכי מצליח של החברה, מסוק הבלאקהוק (ינשוף, בצה"לית), כבר לא זכה לראות; סיקורסקי נפטר בביתו שבקונטיקט, שנתיים לפני שהושלם המסוק - שיוצר ביותר מ-4,000 יחידות ומשרת בעשרות מדינות.
ילד הפלא מאוקראינה הצליח לשנות את העולם, אבל לא כפי שתכנן; סיקורסקי רצה להביא בשורה לתחום התחבורה, דבר שאנחנו רואים שלא קרה: אנחנו לא משתמשים במסוקים כדי לטוס לחו"ל או להעביר מטענים גדולים, למשל. המהפכה של סיקורסקי היתה בתחום אחר; הודות למסוקים, יכולים כוחות חילוץ להציל חיים גם באזורים הכי קשים ונידחים, חוקרים יכולים להגיע לאזורים מבודדים, צבאות יכולים לפנות פצועים משדה הקרב ועוד. לעולם לא נדע כמה אנשים חייבים את חייהם להמצאה של סיקורסקי.
ולכן, זכה סיקורסקי להנצחה מפוארת מאוד: על שמו יש רחובות ומוסדות אקדמיים, פרסים מדעיים, נמל תעופה ואפילו אסטרואיד. ב-2012 קרא חיל האוויר הרוסי למטוס טופולב 160 על שמו. זהו מפציץ בעל ארבעה מנועים, שהוא הגדול ביותר בעולם (ולטעמי, גם היפה ביותר).
חברת סיקורסקי, לעומתו, נגעה בתהילה - אך סופה פחות מפואר: על אף הצלחותיה, נקלעה לחובות והפסדים כבדים. ב-2015 נרכשה בידי קונגלומרט האירוספייס לוקהיד-מרטין. בימים אלה, משתמשת החברה בפטנטים ובפיתוחים של סיקורסקי כדי לעצב את מסוקי העתיד.