פרשנות
פרשת סייברביט: כשהמוסר מתקפל מול הכסף
החברה הישראלית התנערה מאחריותה לשימוש המסוכן של המוצרים שלה בידי ממשלת אתיופיה, בתירוץ של "הכל חוקי". והיא לא לבד: גם אפל וגוגל מתהדרות בהיותן שחקניות אתיות, והתכופפו השבוע בקלילות לדרישות סיניות. מגיע לנו לקבל מהן יותר
יש הרבה דברים מרתיחים בחשיפת "כלכליסט" שחברת הסייבר הישראלית סייברביט, חברה בת של אלביט, מכרה לממשלת אתיופיה תוכנת ריגול ששימשה למעקב וריגול אחר מתנגדי משטר ועיתונאים.
חוסר האחריות שבו מספקת חברה את המוצר שלה לגורמים בעלי היסטוריה שערורייתית בנוגע לשמירה על זכויות אדם והסיכון שהמהלך מסב למשקיעים בחברה הם סיבות מצוינות להתרגז. אך הדבר המקומם ביותר הוא תגובתה המיתממת של סייברביט עצמה כשמעמתים אותה עם צעדיה: "סייברביט היא חברה ביטחונית שמוכרת מוצרי מודיעין וסייבר שמפוקחים על ידי משרד הביטחון, בכפוף לחוק", נמסר מהחברה. ובתרגום לעברית משפה תאגידית: מה אתם רוצים מאיתנו, הכל חוקי.
נשיא אתיופיה מולטו טשומה ונשיא אלביט מערכות, בצלאל מכליס צילום: שאטרסטוק, אוראל כהן, אי פי איי
התגובה של סייברביט מייצגת מגמה ותיקה בעולם התאגידי, שבשנים האחרונות מורגשת ביתר שאת בספירה הציבורית: הסתתרות מאחורי החוק כתירוץ להשלת על שיקול אחר - אתי, מוסרי או חברתי - בדרכי הפעולה של התאגיד. גם אנשי ציבור, במיוחד כאלה שנחשדו בפלילים, אוהבים להתכבות באצטלת "לא עברתי על החוק" בנסיונם לנקות כתבים ציבוריים שדבקו בהם, תוך התעלמות מהשאלה המוסרית.
זה מקומם כשזה קורה ברמה הפרטנית האישית, אך בלתי נסבל כשחברה ציבורית נוקטת בתרגיל זה, ולא רק מפני שאלביט היא גוף עוצמתי ובעל השפעה על הכלכלה הישראלית. כשחברה ציבורית כמו אלביט עושה מעשים בעייתיים היא עושה אותם במידה רבה בשם המשקיעים שלה, שהם מרבית מאזרחי ישראל שמושקעים בה במידה זו אחרת באמצעות קרנות הפנסיה שלהם. אם הכסף שאלביט מייצרת הוא כסף מוכתם ומלוכלך, חלק מהלכלוך הזה נכנס לכיס של רבים מאיתנו ומכתים גם אותנו.
אלביט כמובן אינה החברה הציבורית היחידה שנוקטת בפרקטיקה כזו, גוגל ואפל שכללו את שיטת הכסף המלוכלך לכדי אמנות. וזאת אף שהן לא סתם חברות ציבוריות גדולות ומשפיעות, אלא כאלו שמתגאות באתוס מוסרי מבוסס שמהווה חלק מהותי מהזהות התאגידית שלהן.
מאייר: ערן מנדל
האתוס הזה ניכר בהתבטאויות מעוררות השראה של בכירי החברות על הצורך בביסוס חברה חופשית עם תקשורת מקוונת פתוחה ורצון להפוך את העולם למקום טוב יותר. בשנה האחרונה בכיריהן אף התבטאו ופעלו נגד צעדי ממשל טראמפ שמנוגדים לערכים המוסריים שלהן - מתקיפת איסורי הכניסה של מבקרים ממדינות מוסלמיות ועד נקיטת מאמצים למנוע את ביטול תקנות הנייטרליות ברשת. גוגל ואפל מצהירות על עצמן כחברות שפועלות לא רק בשביל שורת הרווח, אלא כמי שרואות בסוגיות כמו קידום זכויות אדם ואזרח חלק איטגרלי מהפעילות שלהן.
לכן, זה כל כך מרתיח שברגע האמת, כשעל כף המאזניים ניצבים רווחים פונטציאלים של מיליארדי דולרים, החברות הללו ממהרות לאפסן את הערכים ולהתכופף להיכן שצריך שצריך. כך למשל התייצבו השבוע מנכ"ל אפל טים קוק ומקבילו בגוגל סונדאר פיצא'י בעיר ווז'ן במחוז ז'ג'יאנג בסין והשתתפו בכנס שערך הרגולטור הסיני שאחראי על צנזורת הרשת הדורסנית במדינה. האירוניה לא נעמה מעיני המבקרים: בשעה שאפל וגוגל נאבקות בביטול נייטרליות הרשת בארה"ב מנהליהן מגיעים להתחנף ובפועל לתמוך בגוף שמפעיל את אחד ממנגנוני הצנזורה העמוקים והחזקים ביותר בעולם.
סין היא שוק ענק עם הכנסות פוטנציאליות אדירות שהיתה בעבר מנוע צמיחה משמעותי עבור אפל, שנואשת להחזיר אותה אל קדמת טבלת ההכנסות שלה. עבור גוגל, שיצאה לפני מספר שנים בקול תרועה רמה אחרי שגילתה שהאקרים מטעם המדינה פרצו לחשבונות ג'ימייל, השוק הסיני מהווה את פוטנציאל הצמיחה הגדול ביותר. ועם סימנים של דולר בעיניים קשה לראות את השיקולים המוסריים והאתיים שמדריכים את ההתנהלות במקרים אחרים.
זה מרתיח ומאכזב אך לא מפתיע, כי זה מה שחברות ציבוריות עושות מימים ימימה. אבל אין זה אומר שההתנהגות הזו צריך לעבור בשתיקה. הנאמנות הראשונה במעלה של חברות ציבוריות היא לבעלי המניות. לרוב הנאמנות הזו מתפרשת כחובה לספק להם רווח כספי, חובה שנתפסת לא פעם כחשובה מכל שיקול אחר. אבל לחברות יש חובה מהותית לא פחות לבעלי המניות שלה: לייצג את העולם הערכי המשותף שלהם, ולפעול בהתאם לערכים שמדריכים את הציבור הרחב, שנמנה גם שבעקיפין על בעלי החברה וודאי על משתמשיה. אסור לאפשר להן להסתתר מאחורי טיעון ריק לפעילות חוקית, אלא לדרוש מהן להעמיד את עצמן ברף גבוה יותר שיביא כבוד גם להן וגם לנו, אפילו במחיר אובדן כמה גרושים.
