מס הדאטה: האם ענקיות האינטרנט צריכות לשלם על מידע?

הרווחים העצומים שמציגות ענקיות האינטרנט האמריקאיות מאיסוף מידע על משתמשיהן העלו לא אחת את הרעיון לחייב אותן במס דאטה ייעודי.

ההצעה מתבססת על ההנחה שהמידע שנאסף מהמשתמשים הוא סוג של משאב ציבורי, וכפי שחברות הגז מחויבות במסים ותמלוגים עבור שימוש במשאב טבע, כך נכון למסות גם את איסוף המידע האישי ממשתמשים, שהתוצר המוגמר שלו שווה מיליארדים.

חוות שרתים של גוגל

הצעת המיסוי טוענת שכפי שהמדינה מפיקה תועלת כלכלית מכריית פחם או מתכות, גם במקרה של כריית מידע ראוי שהחברות הנהנות יספקו למדינה תמורה כלכלית. ודאי במקרים של חברות כמו פייסבוק וגוגל, שלא משלמות מסים על הכנסותיהן בשווקים מקומיים מחוץ לארה"ב.

אך בניגוד למשאבי טבע, שהם מטבעם משאב מתכלה, כריית המידע האישי דומה יותר להפקת תועלת מאנרגיה סולארית. כמו אנרגיית השמש כך גם המידע האישי כאן כדי להישאר. ניצולו לפיתוח שירותים וחידושים טכנולוגיים הוא בעל ערך כלכלי עצום לכשעצמו, שרק צפוי לגדול עשרות מונים בעשורים הבאים. כך, ניטור צריכת החשמל האישית או הרגלי הנסיעה לצורך ייעול שירותי התחבורה הציבורית יאפשרו לייעל את מיצוי המשאבים.

את התמורה הבסיסית עבור הוויתור על פרטיות ומתן המידע מקבלים המשתמשים זה שנים בדמות שירותים ואפליקציות חינמיות או מסובסדות. מס דאטה הוא למעשה ניסיון להתמודד עם המחסור בכלים שמאפשרים למסות את הכנסות החברות האמריקאיות במדינות זרות, כזה שעטוף ברטוריקה חברתית אבל נעדר הנמקה חברתית אמיתית.