רגע לפני עדות צוקרברג: כל מה שצריך לדעת על מחדל הפרטיות

לפני קצת יותר משלושה שבועות חשף "הניו יורק טיימס" שחברת המחקר קיימברידג' אנליטיקה השתמשה במידע על 50 מיליון משתמשי פייסבוק (לאחרונה הודתה פייסבוק שמדובר במידע על כ־87 מיליון משתמשים), שהשיגה בדרכים מפוקפקות.

החברה השתמשה במידע כדי לבנות פרופילים פסיכולוגיים מדויקים של משתמשים ובהמשך השתמשה במידע כדי לסייע לקמפיין הבחירות של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ במדיה החברתית, במטרה להפעיל מניפולציות על מצביעים פוטנציאליים לטובת טראמפ, או נגד הצבעה בכלל במקרה שמדובר היה בתומכי קלינטון. אמנם אין אפשרות לכמת מדעית את מידת ההשפעה שהיתה לפעילות זו על תוצאות הבחירות, אך לפי הערכות, היא היתה בין הגורמים המרכזיים שסייעו לניצחון טראמפ ב־2016.

כעת, רגע לפני שצוקרברג מופיע בפני הקונגרס והסנאט, "כלכליסט" עונה על השאלות המרכזיות שעולות מהפרשה.  

מי זו אותה חברה עלומת שם שסיבכה את פייסבוק?

קיימברידג’ אנליטיקה היא חברת ייעוץ אסטרטגי שהוקמה בבריטניה ב־2013, ומתמחה בניתוח מתוחכם של מאגרי מידע כדי לספק תובנות ללקוחות שלה ‑ ובפרט למנהלים של מסעות בחירות. טראמפ היה הלקוח המפורסם ביותר שלה, אבל היא סייעה גם לטד קרוז בקמפיין לראשות המפלגה הרפובליקנית, ולתומכי ההתנתקות מהאיחוד האירופי במשאל העם בבריטניה. עם מייסדיה נמנים סטיב באנון, לשעבר האסטרטג הראשי של טראמפ ויו”ר ברייטבארט, האתר המוביל של הימין הקונספירטיבי; ואיש העסקים רוברט מרסר, תומך מרכזי במועמדים שמרנים, ובהם טראמפ. 

גבעת הקפיטול, וושינגטון צילום: Pixabay

למה מידע מפייסבוק הגיע לידי קיימברידג’ אנלטיקה?

החברה קיבלה עזרה מפרופסור לפסיכולוגיה מאוניברסיטת קיימברידג' בשם אלכס קוגן, שזכה בגישה למידע לצרכים אקדמיים כביכול. קוגן יצר אפליקציה שהזמינה משתמשים למלא שאלון אישיות, ואגב כך לשתף מידע אישי מפייסבוק כמו רשימות חברים ולייקים שעשו. את המידע הוא מכר לקיימברידג’ אנליטיקה תמורת 800 אלף דולר. מאחר שהנתונים כללו מידע על חברי פייסבוק, 270 אלף משתתפי הסקר הובילו לאיסוף מידע על 87 מיליון משתמשים. לגבי לפחות 30 מיליון מהם, המידע הספיק להצלבה עם מאגרים נוספים וליצירת פרופיל פסיכולוגי.

אבל אם המידע נגנב, מה רוצים מפייסבוק?

החטא הקדמון של פייסבוק הוא ההחלטה שקיבלה ב־2007 לתת למפתחי אפליקציות חיצוניות גישה לרשת הקשרים, הלייקים ופעולות אחרות של משתמשי פייסבוק. עשרות אלפי אפליקציות ניצלו את האפשרות, אבל לדברי עובדים לשעבר בפייסבוק, הכללים שהציבה החברה לשימוש במידע היו עמומים, ולא היתה דרך לאכוף אותם. ואכן, כבר ב־2010 התברר שחברה בשם RapLeaf מכרה לגורמים פוליטיים פרופילים של משתמשי פייסבוק שהפיקה בדרך זו. בעקבות המקרה יצרה פייסבוק אפשרות לאתר את מקור הדליפה, אלא שהיא היתה שימושית רק אם הדליפה התגלתה. ב־2015 החלה החברה להגביל את הגישה למידע רב על החברים של המשתמש באפליקציה.

מה עשתה פייסבוק למניעת דליפות מאז החשיפה?

בשלב הראשון, פייסבוק התמקדה בקיימברידג’ אנליטיקה: היא חסמה בפניה את הגישה לנתונים, ביקשה ערובות שהמידע הגנוב נמחק, ושלחה חוקרים למתקניה כדי לוודא שהדבר בוצע.

בשלב השני, הכריזה פייסבוק על הגבלת הגישה של מפתחים למאגר הנתונים שלה. בין השאר, משתמשים יוכלו לאשר לאפליקציה לקבל מידע רק על אירועים שהם מארחים או משתתפים בהם בעצמם, אבל לא לרשימת האורחים ולפוסטים בדף האירוע; אפליקציות לא יקבלו גישה לרשימת החברים בקבוצות; ואי אפשר יהיה עוד לאתר משתמשים לפי מספר טלפון או כתובת מייל. שיחות והודעות טקסט שנאספו ממכשירי אנדרואיד באישור המשתמשים יישמרו רק ל־12 חודשים. יתר על כן: משתמשים לא יוכלו עוד לפתוח בפני אפליקציות את המידע האישי עליהם ‑ כמו דת, עמדות פוליטיות, חברים ומערכות יחסים, השכלה, תעסוקה ותחביבים.

איך הרגולטורים בעולם הגיבו על המחדל?

הם מגיבים לאט. ה־FTC בארה"ב ונציבות הסחר של האיחוד האירופי (וגם הרשות להגנת הפרטיות בישראל) פתחו בחקירות נגד פייסבוק, אך אלו יתנהלו בקצב משלהן וסביר שלא יסתיימו אלא בעוד כמה שבועות או אפילו חודשים. המחוקקים מגיבים מהר יותר. מאז התפוצצות הפרשה, נמצאת פייסבוק תחת מטח ביקורת חריפה של מחוקקים בארה"ב, בבריטניה ובאיחוד האירופי.

אך בפרלמנט האירופי על רשויותיו עבדו עוד הרבה לפני התפרצות הפרשה הנוכחית על תקנות פרטיות, המכונות מסמכי ה־GDPR, שמסדירים את השימוש המסחרי של חברות הטכנולוגיה במידע. בעזרת ענישה מחמירה שיכולה להגיע לקנסות בהיקף של כ־4% מההכנסות העולמיות של החברה, כמו גם סנקציות ואישומים פליליים הכוללים אחריות אישית של בכירים בחברה על מוקדי כוח רלבנטיים.

על פי התקנות, המידע הפרטי של המשתמשים שייך בראש ובראשונה למשתמשים. האחריות על המידע נתונה בידי חברה ספציפית איתה חותם המשתמש על הסכם. תנאי השימוש יומרו מגיבוב בלתי קריא בהסכם לתיאור קצר ובהיר של הסעיפים הבאים: איזה מידע נאסף, היכן בדיוק הוא נשמר, תיאור זכות המשתמש לעקוב אחר השימוש הנעשה במידע בכל עת, זכות המשתמש למחוק את המידע, וכן תיאור מדויק של השימוש שהחברה רשאית לעשות במידע.

בשיחת ועידה עם עיתונאים לא התחייב צוקרברג לאמץ את תקנות הפרטיות האירופיות מחוץ לתחומי האיחוד. החוקים יחולו על פעילותה האירופית של פייסבוק החל ב־25 במאי ויחייבו אותה לפעול בצורה שקופה יותר ולנהוג במידע של המשתמשים כשייך לנושאי המידע.

שימוע בקונגרס ‑ מה זה?

מדובר בפגישה של ועדה מיוחדת של בית הנבחרים והסנאט, בדרך כלל פתוחה לציבור, שמטרות כינוסה מגוונות. הוועדה עשויה להתכנס כדי לגבש מידע וחוות דעת לגבי הצעת חוק הנמצאת על השולחן, או לאסוף מידע הדרוש לביצוע חקירה או בדיקה. כמו כן עשוי השימוע להתקיים במטרה לבצע הערכת מצב לגבי פעילותו של משרד ממשלתי מסוים. סיבה נוספת היא איסוף עדויות ונתונים על נושאים שנמצאים באותה עת על ראש סדר היום. תוכנם של שימועים שאינם פתוחים לציבור יתפרסם בין חודשיים לשנתיים לאחר קיומם. במקרים מסוימים יוצאות מהשימועים הצעות לחוקים חדשים ולפעמים רק דו"ח. במקרים אחרים, השימועים עשויים לחשוף עוולות שניתן להגיש כתבי אישום בגינן.

מה משמעות השימועים?

בעיקר סמלית ותקשורתית. לא מדובר בדיון ענייני שמטרתו לקבל החלטה מעשית או לייצר תהליכים משמעותיים כלשהם, אלא בעיקר בהצגה תקשורתית. אירוע נזיפה שבו נבחרי הציבור השונים יתחרו זה בזה במי יכול לייצר אמירה שנונה יותר, שתזכה את דוברה לזמן מסך ארוך יותר. עבור צוקרברג ופייסבוק זה ניסיון להנמיך את הלהבות, בתקווה שמעמד הנזיפה הציבורי וההסברים שיסופקו ישמשו להרגעת הפרשה ויהיה בהם די כדי להשביע את רעבונה של התקשורת ולאפשר לה לעבור לסיפור הגדול הבא.

מייסד פייסבוק הוא לא הסלבריטאי הראשון שמגיע לשימוע בקונגרס. קדמו לו עשרות נוספים, ובהם ג'ורג' קלוני, אופרה ווינפרי, בן אפלק, ג'וליה רוברטס, אלטון ג'ון וקווין קוסטנר. כך, למשל, קלוני מסר ב־2012 חוות דעת על מלחמת האזרחים בסודן, אלטון ג'ון דיבר על החשיבות של המלחמה באיידס ב־2015 וקוסטנר סיפר ב־2010 על ההמצאה שלו לניקוי כתמי נפט.

בזירה הפיננסית, שימוע מפורסם במיוחד היה זה שנערך לראשי הבנקים הגדולים בארה"ב, בהם גולדמן זאקס, ג'יי.פי מורגן ובנק אוף אמריקה, על חלקם במשבר הפיננסי העולמי.