"הגברים צריכים להיות חלק מפתרון בעיית ההטרדות המיניות בהייטק"
כך אומר שחר קמיניץ, האיש מאחורי חשיפת ההטרדות המיניות בהן נחשד איש ההון סיכון, רמי ברכה. עוד הוא מוסיף שתנועת MeToo היא משהו מבורך שלא הגיעה מספיק רחוק
לפרקים נוספים של הפודקאסט "30 דקות או פחות" ליחצו כאן
את חשיפת המעשים החמורים שמיוחסים לברכה, שהיה בכיר בקרן פיטנגו, קמיניץ קושר באופן הדוק בדבריו לקמפיין ה-#MeToo. "התנועה של ה-MeToo בעיניי היא דבר מבורך. יש אנשים שאומרים שזה הלך רחוק מדי, לדעתי זה לא הלך רחוק מספיק".
רמי ברכה צילום: אוראל כהן קמיניץ בעל ניסיון של כ-12 שנה בניהול ושמאחוריו שני אקזיטים, הסביר בשיחה: "בחברות ניתן למצוא הרבה דברים שאמנם לא חוצים את הרף הפלילי, אבל הם בעייתיים מאוד. אווירה וסביבת עבודה פוגענית, הערות לגבי מראה של נשים, בדיחות סקסיסטיות וכל מיני דברים שרצים בקבוצות ווטסאפ ודברים כאלה שהם הרבה יותר נפוצים ואנשים חושבים שבגלל שהם לא עוברים את הרף הפלילי אז לא עושים עם זה שום דבר. בסופו של דבר ההשפעה של זה היא איומה על היכולת של אישה לעבוד בסביבה כזו והרצון של נשים אחרות להצטרף למקומות עבודה כאלה".
לדבריו, מי שצריך לקחת את המושכות ולטפל במצב הם הגברים ולא הנשים. "בקשר הרחב החל בתקיפה מינית ועד לבדיחות סקסיסטיות במקום העבודה זו בעיה שגברים יצרו ולכן הייתי מציע שגם גברים יהיו חלק מרכזי מהפתרון שלה אם לא להוביל את זה. כלומר מצב שבו MeToo זו תנועה של נשים וגברים במקסימום יושבים בבית ועושים לייק הוא לא סביר".
שחר קמיניץ צילום: סיוון שחור
במסגרת אותה פרשה שנחשפה בתחקיר עובדה התגלה גם כי הופעל כנגד קמיניץ מעקב של משרד חקירות פרטי שהוזמן לכך כמו גם נגד אנשים נוספים שידעו או היו חלק מאותם אירועים. "בתחקיר נחשפה העובדה שלא ידעתי עליה מראש, והיא שנשכרה חברת חקירות כדי לעקוב אחרי אנשים פוטנציאלים שרצו לחשוף את המעשים הללו ואני הייתי בין הנעקבים העיקריים", תיאר קמיניץ.
"זו הייתה הרגשה איומה. בשלב הזה אתה מתחיל לחשוב ורצים לך כל מיני סרטים הילדים שלי, היו שם בין החומרים שנחשפו בפניי כל מיני תמונות של המשפחה, של הילדים שלי, כל מיני ציטוטים ופרטים על הגירושים שלי לפני 15 שנה", סיפר קמיניץ. "אוספים את זה כנראה כדי לעשות משהו לרעתי, הם לא רוצים לעשות עם זה משהו תמים".
עם זאת, קמיניץ טען שמבחינתו זה לא הדבר החשוב שהיה רוצה שייזכר מאותו תחקיר. "בעיניי מה שחשוב הוא שאם יודעים או שומעים על דברים כאלה בסופו של דבר אלו הגברים שצריכים לקום ולעשות מעשה. כי אם יש מישהו במשרד שמספר בדיחות ודברים כאלה – אז יש הבדל בין אם אישה תבוא ותבקש ממנו להפסיק לבין גבר. לה ישר תהיה התגובה 'מה אין לך חוש הומור', ושניים-שלושה גברים יכולים לשבור את זה והוא יפסיק".
"בתור מנכ"ל שניסה ליצור סביבת עבודה נעימה ולמנוע דברים כאלה בעצמו, אני יכול להמליץ להנהלה במקומות אחרים שדבר ראשון יבדקו ויוודאו שאם קורה דבר כזה או אפילו דברים שיש שיגדירו מינוריים שהיא תדע עליהם", ביקש קמיניץ להעביר למנהלים נוספים. "ללכת לבוס ולספר זה לא דבר קל ערך, זה עניין של תרבות ארגונית שבה צריך שאנשים ירגישו בנוח וגם שחשוב שהם יבואו לספר שזה ישנה משהו. ואם לא המנכ"ל ספציפית הוא הכתובת לבוא ולספר, אז הוא צריך לדאוג שיש כמה אנשים עם האצבע על הדופק, שכשהם ישמעו משהו הם יבואו ויגידו".
