החיבור של פייסבוק לבנקים: צוקרברג, צא לי מהארנק

פייסבוק רוצה את העו"ש שלנו

לפייסבוק יש בערך כל מידע אפשרי עלינו: היכן היינו, מה עשינו, מה חשבנו על כך, מה צילמנו, מה קנינו וכולי. אבל פרט אחד היה חסר: המידע הפיננסי שלנו. ואם אתם חושבים שפייסבוק תוותר עליו רק בגלל שאנשים אוהבים לשמור על הפרטיות שלהם בכל הנוגע לכספים, כנראה שאתם לא מכירים את החברה הזאת. אתמול נודע שהרשת החברתית פנתה לוולס פארגו, ג'יי פי מורגן צ'ייס, סיטיגרופ ובנקים גדולים אחרים וביקשה גישה לפרטי העו"ש והאשראי של הלקוחות. הבנקים, שדווקא מכירים את פייסבוק, חששו לשתף עמה פעולה מחשש לפגיעה בפרטיות המשתמשים, אך החברה הרגיעה אותם וטענה שהמידע לא ישמש לצורך הצגת פרסומות. תחת זאת, רוצה פייסבוק לבחון שירות שיאפשר לה להציג למשתמשים מידע פיננסי שלהם בתוך האפליקציה שלה.

פרופילו של מארק צוקרברג, מנכ"ל החברה צילום: שאטרסטוק

הרעיון הזה מטריד בכל כך הרבה רמות, שקשה לבחור מאין להתחיל. קודם כל, ברור שהמידע הזה ישמש למיקוד של פרסומות; עד היום פייסבוק הסתפקה בלהעריך את המצב הסוציואקונומי וכוח הקנייה של כל גולש. עם המידע הפיננסי, תוכל בקלות למקד את הקמפיינים הרבה יותר - דבר שיוכל לחזק אותה בקרב עם גוגל על שוק הפרסום המקוון. בנוסף, המידע הזה ישמש לא רק חברות שרוצות לדחוף לנו מוצרים ושירותים לפיד: חברות מחקר, ייעוץ, אנליטיקה, תנועות, עמותות ושחקנים אחרים גם הם יוכלו לבנות מסרים חדים ואישיים יותר. קחו למשל חברה שמנסה לעורר מעורבות פוליטית מסוג ספציפי, בואו נקרא לה קיימברידג' אנליטיקה; עד כמה יהיו אפקטיביים המסרים שלה, אם ידברו אישית לכיס של כל גולש? וכידוע, לפייסבוק אין מושג ירוק מי מהלקוחות שלה קשור למדינות שרוצות למשוך בחוטים במדינות אחרות.

ואם כבר, חשבונות פייסבוק נפרצים בידי האקרים כל הזמן, במבצעי פישינג למיניהם; רק זה חסר לנו עכשיו - פושעי סייבר עם גישה למידע הפיננסי שלנו. הם יוכלו לסחוט גולשים, לאיים עליהם בחשיפת ההפסדים והחובות שלהם ומה לא. במדינות רבות המידע הפיננסי משמש לקביעת ערכו של אדם מול בנקים וחברות ביטוח; מה יקרה אם הוא יונגש גם לעסקים אחרים? דמיינו לכם בחור שהולך לקנות מכונת כביסה, והזבן מסביר לו בנימוס שבפרסומת כתוב עשרה תשלומים, אבל הוא יקבל רק שלושה כי וואלה, העו"ש שלו יותר עובר מאשר שב?

פרטיות? תשכחו מזה צילום: שאטרסטוק

אפל שוחטת את הטרול

הפתעה בארצות הברית: פייסבוק ויוטיוב חסמו את עמודי וערוצי Infowars, פלטפורמת הפייק ניוז של איש הימין הקיצוני אלכס ג'ונס. הלז הוא שדרן רדיו בעל שירות חדשות, תוכניות אקטואליה, תוכניות שופינג והכל על טהרת האלט-רייט, עם אפס גבולות מוסריים.

אלכס ג'ונס צילום: Infowars

בין השאר, הפיץ ג'ונס טענות לפיהן הטבח בבית הספר סנדי הוק היה פיברוק של שמאלנים (מה שגרם לתומכיו להתעלל ברשת בהורי הקורבנות), הפיץ שקרים על פשעי מיעוטים ולהט"ב, האשים את הממשלה בביצוע מתקפת בנייני התאומים ועוד ועוד. בכל פעם שנמתחת עליו ביקורת, ממהר ג'ונס לתקוף בחזרה ולטעון שהוא אומר אמת והתקשורת הליברלית מנסה להשתיקו כי היא פוחדת מהאמת. הוא כזה טרול, שלא אופתע לשמוע שתפסו אותו מסתתר מתחת לגשר ואורב לעיזים בודדות. אז מה כל כך מפתיע בכך שערוציו נחסמו בשירותי המדיה החברתית? העובדה שעד אתמול, כל החברות פחדו לגעת בו לרעה. הסיבה היא שלג'ונס יש חברים טובים בוושינגטון וגם אחד חזק במיוחד בבית הלבן. כן, הטרול קנה את ליבו של הנשיא עוד כשהיה מועמד, לאחר ש-Infowars הפיץ שקרים על הילרי קלינטון; היצירתי בהם היה שהיא מפעילה רשת סחר בבני אדם מפיצריה קטנה בניו יורק.

הרפובליקנים בקונגרס תקפו לא פעם מאת פייסבוק, יוטיוב וטוויטר על שצנזרו פעילי ימין - לטענתם, בשיעור גבוה בהרבה משעשו זאת לפעילי שמאל; האם זה בגלל שהימין האמריקאי כולל ניאו נאצים מוצהרים וקולניים? אולי, אבל את הרפובליקנים זה לא מעניין. הרי מדובר באלקטורט שלהם. ולכן, עד אתמול הסתפקה פייסבוק בלהקפיא זמנית את חשבונו האישי של ג'ונס (חשבונות Infowars המשיכו לעבוד) ויוטיוב - בלהסיר לו כמה סרטונים ולהשבית זמנית ערוץ אחד.

מה קרה אתמול? אפל קרתה. ענקית הטכנולוגיה העיפה את הפודקאסט של ג'ונס מאייטיונס. על אפל קצת קשה לאמריקאים לכעוס: היא החברה הכי שווה בעולם, שהם מתים על המוצרים שלה, ומתגאים בהישגיה. בשלב זה, נכתב ב-Vox, נפלו השאר כאבני דומינו: פייסבוק ויוטיוב חסמומאת הערוצים כולם ואחריהם הוסר הפודקאסט של Infowars מספוטיפיי ואפילו אתר YouPorn הודיע שהסיר סרטונים שקשורים אליו והועלו לפלטפורמה שלה.

לא מפחד מהימנים. טים קוק, מנכ"ל אפל צילום: the Verge

אבל יש חברה אחת שעדיין יושבת על הגדר: טוויטר, שממשיכה למלמל שג'ונס לא מפר את תנאי השימוש שלה, למרות כל ההסתה והשנאה. במובן מסוים, אני מבין אותה: ההנהלה רוצה להיראות טוב בעיני הרפובליקנים, כצעד אסטרטגי מול יריבתה פייסבוק. משבר קיימברידג' אנליטיקה שם את פייסבוק במצב בעייתי מול הקונגרס, ויש עדיין סיכוי שיינקטו נגדה צעדים כהטלת מגבלות למיניהן. טוויטר רוצה לבדל עצמה מהענקית הסוררת, ולהצטייר כזירה פתוחה, מכילה ומקבלת. ההיגיון העסקי פה מובן - אבל קשה להתעלם מהכישלון המוסרי. ובמקום עובדי טוויטר, היה לי קשה להסתכל על עצמי במראה.

קצרצרים

1. לא פעם קורה ששואלים את אלקסה משהו והיא לא יודעת לענות - או כי מערכת החיפוש שלה לא דגה את התוצאה המתאימה, או כי לא הבינה מה רצינו ממנה. אמזון החליטה לשנות את המצב, עם תכונה שתבצע חיפוש מתמשך אחר תשובות מספקות יותר. כך, תוכל אלקסה לחזור אלינו עם תשובות טובות יותר, במקרים בהם לא הצליחה לספק את הסחורה בניסיון הראשון. מצד אחד, זה נשמע הגיוני: כששואלים אותנו משהו שלא ידוע לנו, מקובל להגיד "אני לא יודע, אבדוק ואגיד לך"; אבל אלקסה היא לא בן אדם, אלא תוכנה חכמה ביותר, שאנחנו מצפים ממנה לתת תוצאות במקום ולא ללכת לברר. חישבו על כך: האם מנוע החיפוש של גוגל היה הופך לאימפריה אם גיגולים היו מספקים תשובות בסגנון "לא מצאתי, בוא אחר כך ואולי יהיה לי משהו"?

רמקול אקו של אמזון, מבוסס אלקסה צילום: Amazon

2. כשסערת ביטול ניטרליות הרשת בארה"ב הגיעה לשיאה בדצמבר שעבר, הועלו טענות קשות נגד נציבות התקשורת הפדרלית (FCC) - ופרצה מחאה ברשת. גולשים רבים שלחו לנציבות מיילים זועמים, שביקרו את החלטתה לאפשר לספקיות האינטרנט לבחור איזו פעילות מקוונת לתעדף לפי האינטרסים שלהן. ה-FCC אף טענה שבוצעה נגד האתר שלה מתקפת מניעת שירות מבוזרת (DDoS), שנועדה להפיל אותו ולגרום למחאה להיראות גדולה במיוחד. מאז עברו הרבה מים בפוטומק, הניטרליות בוטלה מוושינגטון אך מדינות רבות בארה"ב השאירו תקנות שאוכפות אותה. אמש למדנו שה-FCC סתם זעקה חמס: אג'יט פאי, ראש הנציבות, הודה שלא בוצעה כל מתקפת סייבר נגדה. הוא אף האשים את מנהל אבטחת המידע שלו, שסיפק לו מידע מוטעה. כן, מר פאי. אנחנו ממש-ממש בטוחים שהיתה פה רק טעות תמימה וצחה.

3. פועלי סין זועמים: אפליקציית הצ'ט DingTalk, יישום שממוקד בתקשורת ארגונית, התגלה כבעל תכונות שמאפשרות למנהלים לרגל אחר עובדיהם בחשאי. שוק הצ'ט הסיני אמנם נשלט בידי וויצ'ט, אך דינג הצליחה לתפוס לה נתח שוק ככלי לעסקים שמאפשר ניהול שיחה מאובטחת, העברת מידע, עבודה משותפת על תוכן ועוד - מין שילוב של ווטסאפ וסלאק. ואולם, סוגיית הריגול מצד המנהלים נתפסת בידי העובדים כשבירת אמון - לא בינם ובין הבוס, אלא בינם ובין דינג; מוזר שדווקא זה הכעיס אותם. זו מדינה בה מיליוני מצלמות רחוב מתעדות כל תנועה של כל אחד בכל עיר. אם הפרטיות חשובה, אולי כדאי שיפנה הציבור הסיני בטענות אל השלטון.