צוקרברג, שים לב: כך הפכה "פייסבוק הסינית" מחברה של מיליארדים לבית קברות מקוון

הרשת החברתית רנרן (Renren) כונתה במהלך השנים ”פייסבוק הסינית“, ובצדק: רנרן נוסדה ב-2005, שנה אחרי פייסבוק, וכמו האחות מאמריקה גם היא החלה את דרכה במעונות הסטודנטים; בגרסה המוקדמת אף קראו לה שיאוניי (בסינית: ”בתוך הקמפוס“), לפני שפרצה לעולם החיצוני עם אותו מתכון מוכר של פוסטים, לייקים ותגובות. לשתי הרשתות יש אפילו את אותם צבעים - כחול ולבן. בשלב מסוים, התחרו פייסבוק ורנרן ראש בראש בסין עד שהחברה האמריקאית נבעטה החוצה מהמדינה ב-2009, בטענה שסייעה להתארגנות הכוחות הבדלנים בחבל שינג'יאנג בצפון-מערב סין.

רנרן צילום: שאטרסטוק

ההצלחה הראשונית של רנרן היתה אדירה. החברה קיבלה השקעה ראשונית מסופטבנק היפנית ב-2008 ושלוש שנים אחר כך, ב-2011, יצאה להנפקה בנאסד“ק, עוד לפני פייסבוק וטוויטר. אחרי ההנפקה הגיעה רנרן לשווי שיא של שמונה מיליארד דולר עם 56 מיליון משתמשים חודשיים פעילים ו-176 מיליון חשבונות בסך הכל. אז איך קרה שבשבוע שעבר הודיעה החברה האם של רנרן על מכירתה תמורת 20 מיליון דולר במזומן בלבד - כ-2% מתוך ה-740 מיליון דולר שגייסה בהנפקה ההיא?

שנת 2014 סימנה את תחילת הסוף של רנרן כשהיא התחילה לפגר אחרי שתי רשתות חברתיות שקמו אחריה, סינה וויבו (”הטוויטר סינית“) ו-וויצ‘ט (שפעם כונתה ווטסאפ הסינית, אף שהיא יותר שילוב בין ווטסאפ לפיייסבוק). וויבו, שקמה ב-2009, גנבה את הסלבריטאים הסינים שעברו לפרסם אצלה ומשכו איתם משתמשים צעירים רבים. בהמשך וויצ‘ט פרצה עם מודל דיסקרטי יותר שהתקבל באהבה על ידי המשתמשים הסינים.

כמו בפייסבוק כך גם ברנרן, אם פרסמת פוסט פומבי, כולם יוכלו לראות את התגובות והלייקים שקיבלת. אולם הסינים העדיפו דווקא את המודל של וויצ‘ט בו רק כותב הפוסט רואה את כל התגובות והלייקים, ואחרים יכולים לראות רק את אלה שניתנו על ידי חברים משותפים להם ולכותב. כשהגעתי לסין, לקח לי כמה שבועות טובים להבין את ההיגיון הזה, ושברתי את הראש בניסיון להבין איך זה שאף אחד לא מקבל לייקים לפוסטים שלו.

ג'וזף צ'ן, מנכ"ל רנרן ב-2011 צילום: בלומברג

במהלך השנים ניסתה רנרן להציל את עצמה דרך שילוב שידורים חיים באפליקציה וחזרה להתמקדות בסטודנטים, אך ללא הצלחה. בצעד של ייאוש, רנרן ניסתה באוגוסט האחרון לעשות קאמבק - אוי לבושה - כמיני אפליקציה בתוך וויצ‘ט והציעה למשתמשים להיכנס לפרופילים הישנים כדי להיזכר איך נראו פעם. לכאורה, לרנרן היו עדיין 31 מיליון משתמשים חודשיים פעילים נכון למרץ האחרון, אבל בפועל מדובר ברשת כמעט מתה ולא רלוונטית לגמרי, בית קברות לפרופילים, שהחברה האם מכרה כדי להתמקד בעסק היותר מבטיח שלה - אתר למכירת מכוניות יד שנייה.

הסיפור של רנרן הוא דוגמה נוספת לכך שיישום מודל טכנולוגי מצליח מהמערב כמו שהוא אינו ערובה להצלחה בסין לאורך זמן, אפילו כשאת היישום עושה חברה סינית מקומית. לסינים יש העדפות שונות, שבעינינו נראות תמוהות - כמו למה שהם לא ירצו שכולם יראו את הלייקים שהם מקבלים בעצם? זוהי גם עוד דוגמה לאיך רשתות חברתיות שנראות מבוססות יכולות ליפול (ראו ערך Myspace ז“ל) כשהן עושות טעויות בקריאת השוק, לקח עבור מארק צוקרברג. מצד שני נראה שבשלב הזה צוקרברג מודע היטב לאפשרות הזו של נפילה; כמו כל דיקטטור, גם הוא נלחם בשיטות מלוכלכות כדי להציל את עורו, ומחריף את הבעיה.

יפן והרובוטים: סוף הרומן?

תמיד נראה היה שיפנים ורובוטים זה סיפור אהבה משמיים. על פי נתוני הפדרציה הבינלאומית לרובוטים, שיעור הרובוטים התעשייתיים ביפן עמד על 303 על כל 10,000 עובדים נכון ל-2016, גבוה בהרבה מהממוצע העולמי של 74. יפן מפגרת רק אחרי דרום קוריאה, סינגפור וגרמניה במדד זה.

הממשלה היפנית דוחפת לעוד שימוש ברובוטים גם מחוץ לתעשיה, כתחליף לכוח העבודה הקטן והמזדקן במדינה. היא הציבה יעד שאפתני לפיו עד 2020 ארבעה מתוך חמישה קשישים סיעודיים הזקוקים לטיפול צמוד יקבלו אותו מרובוט. ב-2010 יפן אפילו העניקה אזרחות לפארו, רובוט טיפולי שעוזר להפיג מתח אצל חולים, והחודש צעיר יפני עשה צעד נוסף קדימה ונישא לבחירת ליבו - הולוגרמה בדמות זמרת בשם הטסונה מיקו.

רובוט פפר מתוצרת סופטבנק מסתובב בחנות, בה הוא מסייע לרוכשים צילום: שאטרסטוק

אבל האם הכל עובד חלק ביחסים האלה? כנראה שלא. סקר שפרסם Pew בשבוע שעבר מצא כי היפנים חרדים מאוד מההשלכות העתידיות של רובוטיקה ואוטומטיזציה. לפי הסקר, 89% מהיפנים מאמינים שבחצי המאה הבאה רובוטים ומחשבים יעשו את רוב העבודה שבני אדם עושים כיום, והם לא חושבים שזה טוב במיוחד. 74% מהיפנים סבורים כי האוטומטיזציה הגוברת תקשה על אנשים רגילים למצוא עבודה ו-83% פוחדים כי זו תוביל לפער גדול יותר בין עשירים לעניים. החשש מרובוטים סומן כאחד הגורמים המרכזיים לפסימיות היפנית הכללית ביחס לעתיד, כשרק 15% מהנשאלים בסקר סברו כי הילדים שגדלים היום ביפן יהנו ממצב כלכלי טוב יותר מהוריהם.

נתונים האלה תואמים את התוצאות שהתקבלו בסקר אחר של מכון Pew מהחודש שעבר שבדק את היחס לאוטומציה ב-10 מדינות ברחבי העולם. יפן דורגה שנייה אחרי יוון בכל הנוגע לחשש מכך שרובוטים יקחו את כל העבודה מבני אדם.

מערך רובוטי במפעל צילום: RobotHub

אולי לא נראה בקרוב הפגנות בהם יפנים חביבים ומנומסים ירסקו רובוטים כצעד מחאה, אבל החשיפה הגדולה שלהם לאוטומציה מייצרת אצלם חרדה מוגברת ביחס לאיך יראה עתידם. לי זאת נראית דאגה חסרת תוחלת ממשהו שבכלל לא ברור עדיין איך יתפתח: נראה שהרבה מההמצאות האנושיות הבטיחו להפחית את הצורך בידיים עובדות אבל בני אדם תמיד מצאו דרכים לייצר עוד משרות ושעות עבודה.

מוטב ליפנים שיקחו ברצינות רבה יותר דווקא את האזהרות של נוריקו אראי, מומחית יפנית ידועה לאינטליגנציה מלאכותית, שהתפרסמה כמי שמנסה לתכנן רובוט שיעבור את מבחני הקבלה לאוניברסיטת טוקיו. לדעתה החשש האמיתי שלנו לא צריך להיות היכולות המתפתחות של הרובוטים אלא היכולות המתנוונות של המין האנושי. נוריקו טוענת כי כל עוד האדם ישמור על תכונותיו האנושיות, הוא ימשיך להיות מסוגל לעשות דברים שרובוטים לא יוכלו. אלא שבמבחן שהעבירה לסטודנטים מצאה נוריקו כי רובם חסרים יכולת לחשיבה ביקורתית על טקסט שקראו, אחת התכונות שאמורות להבחין בני אדם מרובוטים. בטוח יותר נוח לצעוק ”הרובוטים האלה לוקחים לנו את העבודה“ מאשר להתמודד עם בעיות כאלה.

קצרצרים

1. רשתות סלולריות מדור חמישי נמצאות עדיין רק בפיילוטים, אבל סין החלה בעבודה ראשונית על יצירת רשתות 6G. המחקר והפיתוח יחל באופן רשמי ב-2020 ולפי משרד התעשייה וה-IT הסיני, פריסה מסחרית של רשתות 6G צפויה להתרחש עד 2030. הדור השישי של רשתות סלולר אמור לספק מהירות הורדה דימיונית של 1 טרה-בייט לשנייה, שזה אומר הורדה של הרבה מאוד סרטים בבת אחת. סין ראתה במשך שנים איך ארה“ב הובילה את העולם בכל הנוגע לפיתוח של רשתות דור שלישי ורביעי, מה שטרם לשלל פיתוחים אמריקאים הקשורים לסמארטפון ולאפליקציות, והבינה שהיא חייבת לשפר עמדות לסיבובים הבאים. רשתות תקשורת הן, במידה רבה, מירוץ החימוש המודרני בין המעצמות העולמיות - כשכל אחת מנסה להשיג יתרון בתחום מטעמים טכנולוגיים ואולי אפילו אידיאולוגיים. כרגע מסומנת סין כמי שמובילה בכל הנוגע ל-5G, ואם היא תמשיך להוביל זו תהיה הזדמנות נוספת עבורה להוכיח לעולם שהגישה של כלכלה מנוהלת ומפוקחת מלמעלה מביאה תוצאות טוב יותר משוק חופשי ללא התערבות ממשלתית כמו באמריקה.

דור חמישי? הסינים רצים קדימה צילום: שאטרסטוק

2. קאי-פו לי, לשעבר נשיא גוגל סין וכיום משקיע הון סיכון מוביל, שיגר בשבוע שעבר איום לפיו חברת ההשקעות שלו תיסוג מהשוק האמריקאי. לי, שעומד בראש סינוביישן, קרן הון סיכון שמנהלת כ-2 מיליארד דולר, אמר כי אם היחסים בין המדינות ימשיכו להידרדר הוא צפוי לעסוק יותר בפיתוי כישרונות מארה“ב לבוא לסין במקום בהשקעה בחברות אמריקאיות. נראה שההצהרה הזו לא תדיר שינה מעיני הנשיא טראמפ אבל זהו עוד שלב בהחרפה ביחסים בין שתי המדינות. ההערכה שלי היתה שמלחמת הסחר בין סין לארה“ב לא תימשך עוד הרבה זמן; טראמפ הוא איש עסקים שמנסה לשפר עמדות בעסקה, לא אידיאולוג שנלחם באמת נגד ריסון כוחה של סין למען יצירת עולם טוב יותר. ואולם, בשבועות האחרונים נראה כי דווקא סגן הנשיא מייק פנס הוא זה שמתעקש להרחיב את העימות בין המעצמות מעבר ליחסים הכלכליים בין המדינות; הוא תקף את סין על שורה רחבה של נושאים ממדיניות ההשקעות בפרויקט ”החגורה והדרך“ ועד ליוזמת הדירוג החברתי הסיני - כך שאולי בכל זאת ייפול העולם למלחמה קרה נוספת.

3. בחודש שעבר כיכבו הפרסומים על כוונתה של העיר צ‘נגדו בסין לשגר לשמיים ירח מלאכותי - גימיק סקסי שנראה כמו תרגיל מתוחכם ביחסי ציבור עירוניים. אבל לסין יש פרויקט הרבה יותר רציני, גם הוא על שם גרם שמיים: מיזם ”השמש המלאכותית“. זהו כור במזרח המדינה שנועד לייצר אנרגיה ירוקה ובטוחה דרך היתוך גרעיני כמו שמתרחש בשמש באופן טבעי. בשבוע שעבר הודיעו מדענים סינים על פריצת דרך במסגרתה הצליחו להגיע לטמפרטורה של 100 מיליון מעלות בפרויקט, הטמפרטורה הדרושה כדי לשמור על תהליך היתוך גרעיני שמייצר יותר אנרגיה ממה שהוא מבזבז. לשם השוואה, הטמפרטורה בליבת השמש היא רק 15 מיליון מעלות. זה הישג מרשים אבל לדעת חלק מהמומחים עדיין שלב ראשוני, כשהטמפרטורה הדרושה להפקת אנרגיה עשויה להיות 200 מיליון מעלות. טמפרטורה כזו ניתן יהיה להפיק רק בכור משותף ל-35 מדינות כולל ארה“ב וסין שנבנה בצרפת. הניסויים בכור המשותף אמורים להתחיל ב-2025, בהנחה כמובן שטראמפ לא יפרוש עוד קודם גם מהפרויקט הזה.