אופרה אחרת: כשאיראן וישראל שילבו זרועות להשמדת הכור העיראקי

שלום, כאן הקברניט; השבוע לפני 38 שנה המריאו מטוסי F15 ו-F16 של חיל האוויר הישראלי למבצע "אופרה" - ביצוע מסוכן ביותר בעיראק, כמעט חסר תקדים: הפצצה של מתחם הכורים האטומיים "אוסיראק", במטרה למנוע שימוש בו לייצור נשק גרעיני שיסכן את קיומה של ישראל.

למה רק "כמעט"? משום שתשעה חודשים לפני אותו מבצע המריא חיל אוויר אחר למבצע זהה, שגם הוא נשען על מטוסים מתוצרת אמריקאית וגם הוא בוצע תחת איום קיומי: חיל האוויר האיראני. ואיזה כור יצאו האיראנים להרוס? את אותו האחד בדיוק. הדקו חגורות, אנחנו יוצאים לטיסה לא שגרתית בין ענני ההיסטוריה.

קצת עזרה מחברים. טייסי חיל האוויר עם מטוס F16 צילום: שאטרסטוק

סיפורנו מתחיל ב-1959, כששליט עיראק עבד אל-כרים קסאם החליט שיש רק דרך אחת להפוך את המדינה למעצמה אזורית: השגת נשק גרעיני מבצעי. הוא הקצה כספים למחקר בנושא, אך התהליך התקדם בעצלתיים. ב-1963 הפילה מהפכת קצינים את שלטון קסאם, שהוצא להורג - והמאמצים נמשכו: בשנות השבעים סייעה צרפת לעיראק לבנות שני כורים גרעיניים, תמוז 1 ותמוז 2. כמו כן, הבטיחו הצרפתים לספק לעיראק 70 ק"ג של אורניום מועשר. ב-1979 השתלט על עיראק סדאם חוסיין, ופיתוח הכורים התקדם במהירות.

מתחם אוסיראק בעיראק. שימו לב לסוללות העצומות שמפרידות בין המכלולים והכורים צילום: OSTI

סיבה טובה לחייך. סדאם חוסיין צילום: PBS

סדאם חוסיין מבקר במתחם הכור האטומי צילום: alarab

מטוסי פאנטום איראניים בטיסה במבנה צילום: Business Insider

קודם לאותה משימה, בוצע איסוף מודיעין מתמשך בידי איראן, שבוצע בסיוע גורם לא שגרתי: המוסד הישראלי. איראן וישראל ניהלו במשך שנים יחסים שכללו שת"פ מודיעיני רציף עד למהפכה השיעית של 1979. אך לפי הערכות, בוצעה גם לאחריה העברת מידע בין שני שני הצדדים בשקט-בשקט בנוגע לכור העיראקי - בידיעה ששניהם ייפגעו קשה אם סדאם חוסיין ישיג פצצות אטום.

אזרחים איראניים חוגגים את מהפכת 1979. שימו לב לרובה העוזי של הבחור משמאל צילום: intpolicydigest

פאנטום איראני בטיסה נמוכה במיוחד צילום: Persiangig

פצצות אמריקאיות מתחת לכנפו של מטוס פאנטום צילום: Business Insider

תמונה שצילמו אזרחים צרפתים ששהו בסמוך לכור ברגעי התקיפה צילום: NSarchive

לאחר המתקפה ההיא, עבר פאנטום איראני נוסף עם צוות אמיץ מעל למתחם אוסיראק וצילם אותו, בעוד יחידות הנ"מ העיראקיות ממלאות את השמיים בטילים ופגזים. אותה גיחת צילום הושלמה בהצלחה, ובידי איראן היו תצלומים מפורטים של השלכות התקיפה. תצלומים שלפי דיווחים שונים, הגיעו לידי חיל האוויר הישראלי.

המודיעין האיראני, בצירוף יירוט תשדורות ומודיעין אנושי, סיפקו תמונה מדאיגה מאוד: הכור שופץ והחל לעבוד, ותוך שנים ספורות יכל לאפשר לעיראק בניית ראשי נפץ גרעיניים לטילים בליסטיים. בנוסף, קרא סדאם חוסיין להשמדת ישראל בנאומיו - קריאה קצת מוזרה בהתחשב בכך שהוא עסוק טכנית, בהשמדת איראן.

הכור העיראקי מבפנים צילום: OSTI

המבצע היה מסוכן ביותר: מכ"מים בגזרה יכלו לגלות את כוחותינו כעשר דקות לפני הגעתם לנקודת הביצוע. עיראק היתה נתונה במלחמה, כך שמטוסי הקרב שלה היו בכוננות, וגם ביצעו פטרולים. כל גילוי היה מוביל להכוונת מטוסי יירוט אל כוחותינו, וכל מגע - להקפצת מטוסים רבים נוספים. מהירות ופרופיל הטיסה של המבנים יכלו להבטיח שמטוסי התקיפה יגיעו למטרתם, תחת חיפוי של מטוסי F15 במקרה של היתקלות במיגים עיראקיים; אבל לחזור לישראל בחתיכה אחת? על זה אף אחד לא התחייב.

מטוס F16 ישראלי צילום: חיל האוויר (CC BY-SA 2.0)

המבצע הזה היה הימור גדול מאוד: אם יצליח - יידחה איום קיומי על מדינת ישראל, אולי אפילו די זמן עד שיוסר לחלוטין באפיק לא-צבאי. אם ייכשל, יאיץ את הפיתוח הגרעיני, יקומם את מדינות ערב על ישראל בעידן של הסכם שלום ראשון, ויסכן את המדינה במלחמה איומה נוספת.

קודם למבצע בוצעו גיחות צילום בשטח עיראק, שניצלו את האנדרלמוסיה שיצרה מלחמתה עם איראן. תוך כדי פעולת מיפוי כיסויי מכ"מים, גילה חיל האוויר אזור שהמכ"מ העיראקי אינו מכסה, ויוכל להועיל במשימה. ספטמבר 1981 הוגדר בתור דדליין; לאחר מכן כבר יתודלק הכור בחומרים רדיואקטיביים ויתחיל לייצר פסולת קורנת - כך שתקיפה שלו תוביל לפיזורם בסביבה ולאסון עצום , כזה שכמותו טרם ראה העולם (הוא יראה, חמש שנים לאחר מכן, בצ'רנוביל).

מבנה F16 בטיסה בשעת שקיעה צילום: Business Insider

בשביעי ביוני 1981 המריאו שתי רביעיות של מטוסי F16 ישראלים, עליהם מחפה שישיית מטוסי F15, למשימת התקיפה שקיבלה את השם "מבצע אופרה". הרעיון היה לתקוף ביום א', יום חופשה עבור העובדים הצרפתים של הכור, ולבצע בשעת ערב כדי למנוע פגיעה בבלתי מעורבים שאולי ייקלעו למתחם.

המטוסים יצאו מזרחה, כשהם טסים נמוך ומסתייעים בכלי לוחמה אלקטרונית. תוך שעה וחצי של טיסה בדממת אלחוט, הגיעו למטרה; ההפתעה היתה גמורה וכוחות הנ"מ העיראקיים אמנם פתחו באש, אך זו היתה בלתי מדויקת או יעילה. שמונת מטוסי ה-F16 משכו לגובה הטלה, שחררו את הפצצות ופגעו בדייקנות בכיפת הכור אשר קרסה פנימה אל תוך הליבה.

מימין: כניסה לתקיפה של הכור העיראקי, ופיצוצים לאחר הפגיעה צילום: חיל האוויר

מבנה הכור עצמו נהרס ויסודותיו נפגעו אף הם; אף אחד לא יעשיר פה אורניום בעתיד הנראה. כל מטוסינו שבו בשלום לבסיסם והצרפתים שוב נבהלו וברחו הביתה. המבצע הישראלי הוביל לביקורת מכל כיוון: העולם כולו קם לגנות אותנו, בטענה שמדובר בהפצצה שעלולה לערער את יציבות המזה"ת הנפיץ ממילא. גם ידידינו האמריקאים מתחו ביקורת על המבצע ואף הקפיאו העברת ציוד מתוצרתם לישראל - הקפאה שהופשרה לאחר שיח ושיג עם ממשל בגין.

מטוס F16 ישראלי משחרר נורי הטעיה צילום: Business Insider

כמו כן, נמתחה גם ביקורת מבית: המבצע יצא לפועל רק חודשים ספורים לפני הבחירות, בהן זכה הליכוד ברוב מוחץ. לטענת גורמים בשמאל הישראלי, ניתן היה לבצע את התקיפה גם חודשים ארוכים לפני כן, אבל האינטרס הפוליטי שיחק תפקיד. כמו כן, התנגדו גורמים במערכת הפוליטית לביצוע במחשבה שיגרור את המזרח התיכון לסופת אש חדשה; הסכם השלום עם מצרים עוד היה טרי, ושני הצדדים בחנו זה את צעדיו של זה. הפצצת מדינה ערבית לא היתה בדיוק צעד בונה-אמון.

היו קולות שחששו שהתקיפה רק תעצים את הנחישות העיראקית ותאיץ את תוכנית הגרעין שלה. לא כך היה; אולי סברו העיראקים שתוכנית גרעין רק תזמין מתקפות ישראליות, שאולי יגובו בעתיד גם בכוח אמריקאי או רב לאומי. ואכן, עד יום נפילת משטר סדאם חוסיין, לא פיתחה עיראק נשק גרעיני והסתפקה במחקר בתחום. היא ביצעה זוועות רבות אחרות כגון הפצצת אזרחים בנשק כימי, אך פצצות אטום לא היו לה. בראי הזמן, התגלתה המתקפה הישראלית כהחלטה נבונה.

מנחם בגין ושמעון פרס צילום: שלום בר טל

ב-1991 אף שלח שר ההגנה האמריקאי ריצ'רד צ'ייני תצלום אוויר של הכור העיראקי למפקד חיל האוויר בימי מבצע אופרה דוד עברי, והודה לו על שישראל הקלה את מלאכתה של ארה"ב במלחמת המפרץ הראשונה. מי יודע אם בכלל היתה יוצאת ארה"ב לגרש את סדאם חוסיין מכוויית אם היה מחזיק בכיסו נשק גרעיני.   

עד כמה קריטי היה התפקיד ששיחק המודיעין שהעבירה איראן לישראל? קשה לדעת, אם כי צילום אווירי באיכות טובה ובגובה נמוך הוא מודיעין ערכי ביותר, שספק אם יכל חיל האוויר הישראלי להשיג בעצמו ללא גיחות מסוכנות ביותר. אך לאיראן היתה עוד תרומה - גם אם לא מכוונת - להצלחת המבצע: בטרם המהפכה השיעית, נתמכה צבאית בידי ארצות הברית והיתה אמורה לקבל מטוסי F16 חדשים. ואולם, עם קום משטר האייתולות, נתקעו האמריקאים עם משלוח מטוסי קרב שמטבע הדברים לא יעבירו לשונאיהם. והמטוסים האלה בדיוק קיבלו בית חם במיוחד פה בישראל. מי יודע איך היה נגמר המבצע לו היה נשען על פאנטומים וסקייהוקים - שכמותם נפלו בשיעור מדאיג מאש טילים במלחמת יום הכיפורים. מה שבטוח,  

מטוסי F16 של חיל האוויר הישראלי צילום: The Aviationist

בשורה התחתונה, הצליח חיל האוויר הישראלי לבצע משימת תקיפה כירורגית בטווח ארוך ותחת איומים עצומים, מבלי לאבד אף מטוס ומבלי לגרום לאסון גרעיני - הישג מדהים שראוי לכל שבח. מאז ביצע צה"ל מבצעים רבים אחרים שנועדו להגביל את יכולתם של אויבינו להצטייד בנשק להשמדה המונית או לפתח אותו - ועל חלקם אספר לכם בטורים עתידיים. הזמנים השתנו, וכיום איראן היא זו שמנסה להפוך למעצמה גרעינית, כאילו שכחה איך זה נגמר במקרה העיראקי.

כולי תקווה שהרפובליקה האיסלאמית תשכיל להבין שנשק אטומי מייצר יותר בעיות משביכולתו לפתור, ותוותר על גישתה הלוחמנית כלפינו. בסופו של דבר, שיתוף פעולה משתלם יותר ממלחמה, ובטוחני שיש לשלטונות באיראן דברים טובים יותר לעשות עם ההון העצום שגומע פרויקט הגרעין שלהם. טיסה נעימה!