טילי אוויר-אוויר: קליע קסם מונחה-כסף

שלום, כאן הקברניט; מאז הומצא המטוס, חלו מספר מהפכות טכנולוגיות מרכזיות בלוחמת אוויר-אוויר, בראשן המכ"מ, מנוע הסילון והטיל המונחה. היום נדבר על האחרונה ונפלאותיה - הטילים שעושים את המלחמה האווירית קצרה יותר.

ביכולתם לגמוא מרחקים עצומים במהירות הבזק, ולפגוע כקליע קסם: המטרה מסומנת בריבוע, ואז מופיע עליו יהלום שמסמל נעילה, טום קרוז קורא "פוקס 1!" והטיל עף כמו הברק של זאוס ומפוצץ את המיג התורן.

אל תאמינו לו צילום: Paramount

מטוסי F15 משגרים טילי AIM7 ספארו מונחי מכ"מ צילום: Popular Mechanics

סיפורנו מתחיל, איך לא, בגרמניה הנאצית. טילי היירוט הומצאו שם משום שלא היתה ברירה: מפציצי בעלות הברית תקפו יעדים באירופה הכבושה כשהם טסים בנחילים של מאות מטוסים. לכל מפציץ היו כמה צריחי מקלעים, כך שחיפה באש על המטוסים סביבו. ועבור טייס גרמני, זה היה כמו לרוץ לתוך גדר סברס. לכן פיתחו הנאצים שיטות יצירתיות להפלת מפציצים - ממטוסי רקטה ועד למטוסי התאבדות (כן, לא רק היפנים עשו זאת).

מפציצי B17 אמריקאיים מטילים פצצות על מטרה באירופה צילום: שאטרסטוק

הנאצים ניסו רקטות 210 מ"מ ב-1943 כמענה לנחילי המפציצים; בתחילה התקינו אותן על מטוסי קרב מגודלים כמסרשמיט 110 ובהמשך גם על מטוסי קרב סטנדרטיים. זה לא כל כך עבד: היה קשה מאוד לכוון אותן כך שייפגעו, וזה חייב טיסה יציבה מאוד, ומאחורי המפציץ, כדי שיהיה זמן להניח אותו בכוונת. ומה אוהבים מקלענים של מפציצים אמריקאיים? נכון מאוד: מטוסי אויב שטסים ביציבות.

רקטה נגד מטוסים מותקנת בתוך משגר על כנף מטוס קרב צילום: Bundesarchiv CC-BY-SA 3.0

אז דוקטור מקס אוטו קריימר מחברת רוהרשטאל החליט לעשות משהו בעניין: הוא היה מין כולבויניק של הנדסת תעופה, שפיתח כנפיים, מדחפים, פצצות ומאוד אהב רקטות. והוא הבין שרקטה לבדה לא תצליח פה. צריך לתת לה מוח - או לפחות, לחבר אותה למוח אחר.

ביוני 1943 חנך את פרויקט X4, טיל אוויר אוויר ראשון. הרעיון היה לקחת רקטה סטנדרטית ולתת לה סנפירים גדולים שיישלטו מרחוק בידי הטייס. כמה רחוק? ארבעה ק"מ, פי שמונה מהטווח האפקטיבי של מקלעי המפציצים. איך יישלטו? עם כבל. כן, חוט של אלפי מטרים היה מחובר לכל טיל, והטייס הזיז אותו אל עבר המטרה באמצעות ג'ויסטיק קטן. באחורי ה-X4 הותקנו נורים צבעוניים, כדי שהטייס יראה אותו - כמו ברחפנים של ימינו (ולמי שמכיר: כמו בטילי סאגר ו-TOW).

תרשים טיל X4 מונחה תיל צילום: luft46

הרעיון היה נהדר על הנייר: מטוסי קרב קטנים היו יכולים לשאת שני טילים כאלה, ולשגר אותם אל מבנה מפציצים צפוף; הפיצוץ היה עשוי להזיק ליותר ממפציץ אחד, לגרום למטוסים סמוכים לנסות להתחמק ובתוך כך - להתנגש באחרים. איך זה עבד בשטח? רע מאוד, כי להטיס מטוס קרב זה קשה.

הטייסים לא הצליחו לשמור על מטוסם יציב ולשלוט גם בו וגם בטיל בו זמנית. רגע אחד של חוסר ריכוז - נניח, בגלל מטוסי הליווי של המפציצים, פיצוצי אש נ"מ בסביבה או גירוד בעין - והחטאת. ולא רק שהחטאת, המפציצים יודעים מאיזה כיוון תגיע, וכל המקלעים - לפעמים מאות מהם - יסתובבו אליך ויתחילו לזמר.

מטוס פוקה וולף 190, תחת כנפיו זוג טילי X4 צילום: smolbattle

ואכן, בשנות הארבעים המאוחרות החלו להיבחן טילי קרקע אוויר וביחד איתם - גם טילי יירוט. למרות הפוטנציאל המזהיר שלהם, הביאו להרבה מאוד כישלונות לפני שהוכיחו את עצמם. 

טיל ה-FireBird האמריקאי מ-1947, דגם מונחה תיל שנשען על ה-X4 הגרמני צילום: USAF

לאט לאט הפכו הטילים חכמים יותר, ותלויים פחות במוח האנושי. פותחו טילים רוכבי קרן; מכ"מ המטוס האיר את המטרה באלומה צרה, זרקור מכ"מי אם תרצו - והטיל ניסה להישאר בתוכה עד לפגיעה. הבעיה: כל תזוזה של היורה או המטרה גרמו לשבירת ההנחייה. גם כאן התאים הפיתוח רק ליירוט מפציצים, שלא זזים יותר מדי.

ה-K5 הרוסי, טיל רוכב קרן מוקדם צילום: Varga Attila CC BY-SA 3.0

טילי המכ"מ התפתחו אף הם, בשני אפיקים. הראשון היה מעבר מרוכבי קרן לביות חצי אקטיבי, במסגרתו הטיל יודע לפגוע גם מחוץ לאלומת המכ"מ; המטוס המשגר מאיר את המטרה, והטיל יכול לטוס אליה גם במסלול קשתי שמאפשר טיסה ארוכה יותר. כך התפתחו טילים בעלי טווחים תיאורטיים של 40 עד 70 ק"מ וגם כאן המפורסם מכולם נולד בארה"ב: ה-AIM7 ספארו.  

ניסוי שיגור מוקדם של טיל ה-AIM9 צילום: USN

אגב, טיל הפניקס היה רעיון מעניין שלא נלעס עד הסוף; אמנם היה לו טווח של עד 190 ק"מ, אך מטווח כזה לא ניתן לקבל אות זיהוי מטרה (IFF) ולדעת במאה אחוז שלא ירינו על מטרה ידידותית. הצי האמריקאי נעזר במטוסי התראה מוקדמת - מכ"מים זירתיים מעופפים - ששיחקו חלק גדול בירי פניקס. בנוסף, הטיל נועד לחסל מפציצים וטילי שיוט מגודלים; כמעט שלא ניתן להשתמש בכלי הזה כדי להפיל מטוס קרב מתמרן.

F14 נושא טיל פניקס תחת גופו; שימו לב לגודלו ביחס לטילים האחרים צילום: USN

גם טכנולוגיות הטילים מונחי החום השתפרה: אם בעבר ניתן היה לנעול ולפגוע רק במטרה שמפנה את המפלט שלה לחיישן הטיל, עם הזמן נולד ראש ביות רגיש דיו כדי לזהות מטרה מכל גזרה. בהמשך, שופרה יכולת התמרון של הטיל והוא שולב בכוונת קסדה; עכשיו אפשר לנעול על האויב ולשלח בו טיל אפילו בלי לכוון אליו את המטוס; צריך רק לסובב אליו את הראש וללחוץ על כפתור. למעשה, בוצעו ניסויים מוצלחים גם בירי אחורנית - טילים שנשלחים ומיד עושים U-Turn באוויר, כדי להכות באויב שנמצא מאחור.

פגיעת טיל במטוס פאנטום במסגרת ניסוי צילום: USN

ובכן, בניגוד למה שרואים בסרטים, הפלה בטיל אוויר אוויר אינה דבר פשוט וגם הטיל הכי מתקדם בעולם לא עושה את כל העבודה בעצמו. למעשה, קרב אוויר מבוסס טילים הוא אתגר עצום עוד לפני שבכלל לוחצים על ההדק.

מיג 29 משגר טיל R23 צילום: USAF

בערך לכל דבר שתעלו על הדעת יש השפעה פה: האויב נמצא גבוה ממך? הטיל יצטרך לנסוק אליו, וישרוף כך יותר דלק יותר מהר ויתכן שלא ישאר לו די מומנטום כדי לתמרן ולפגוע. האויב נע לכיוונך? אם יתמרן בזריזות מספקת, יוכל לפנות לפני הטיל ולחמוק. האויב נע מתחתיך והוא בגובה נמוך? אם יתמקם נכון, יוכל לבלבל טילים מונחי מכ"מ עם החזרי מכ"מ מהקרקע. וכמובן, כשתנעל עליו הוא ידע, ידווח, וכנראה שמישהו אחר ינעל עליך: מטוסי קרב לא מסתובבים לבד.

מטוס סוחוי 24 רוסי שנפגע מטיל ששיגר F16 טורקי צילום: BBC

כמו כן, טילים רגישים לאמצעי הטעייה כמוץ (עננת רסיסי מתכת או סיליקון שמייצרת החזר מכ"מ חלופי לזה של המטוס המתחמק) ונורים (אבוקות כימיות שיוצרות חום רב ומרחיקות את הטילים ממנועי המטרה), וכן למערכות לוחמה אלקטרונית שמקשות מלכתחילה על נעילה ושמירתה.

מטוס הרקולס מפזר נורים צילום: USAF

ולמרות כל רשימת המגבלות הזאת, טילים הם הנשק העיקרי בו מטוסי קרב משתמשים כדי לחסל אחרים. פרקטיקת השיגור עצמה כוללת המון ניואנסים עדינים, שבכולם צריך להתחשב כדי לשפר את הסיכוי לפגיעה; למשל, אפשר לנעול על מטוס אויב כשהמכ"מ במצב סריקה, שמקשה על הטייס שלו להבין שיורים דווקא עליו - לפחות, עד שהטיל עצמו ידליק מכ"מ אקטיבי ויפנה אליו. זה לא שהטילים אינם עובדים; מטוסים מפילים מטוסים וזו עובדה - אך עם כל ההתקדמות הטכנולוגית, עדיין נופל הרבה מהעומס על הטייס, ומדובר בפיתרון מוגבל הרבה יותר משנהוג לחשוב.

F22 משגר טיל אמראם צילום: USAF

אבל חכו, יש עוד: את המגבלה החמורה ביותר שמרתי לקינוח - טיל אוויר אוויר, ולו המשוכלל והחכם ביותר, הוא פיתרון לא יעיל כלכלית, שמצריך הרבה יותר מדי התעסקות כדי לפגוע במטוס. יקר לפתח טילים, יקר לתחזק טילים, ואם קנית טילים ממדינה אחרת, תהיה תלוי בה פוליטית - שלא תתעצבן עליך, ותחסום העברת חלפים ורכיבים. האויב פיתח מערכת הטעיה חדשה? שידרג את הלוחמה האלקטרונית? תצטרך טילים חדשים חביבי, שבור קופת חיסכון; האויב פיתח מטוס שטס מהר או גבוה יותר מהטיל הכי מוצלח שלך? או-הו, זה יהיה יקר.