הקברניט
קרב אל-מנצורה: כשהפאנטומים של צה"ל ניצחו והפסידו בו זמנית
היה זה אחד הקרבות הקשים, המפחידים והמרים של מלחמת יום הכיפורים, בו איבד צה"ל את אלמנט ההפתעה בדרכו להשמיד כמה בסיסים של חיל האוויר המצרי בו זמנית. האויב ראה אותנו מגיעים, היכה בנו בכוח ולמרות שאיבד יותר מטוסים, קשה לסמן את ישראל כמנצחת
שלום, כאן הקברניט; בקורס קצינים לומדים שניצחון הוא לא בהכרח מה שהתרגלתם לחשוב. כדי לנצח במלחמה לא צריך להשמיד את כל כוחותיו של האויב, רק להביא אותו למצב בו הוא לא יכול או לא רוצה להמשיך להילחם כמו שצריך. וכדי לנצח בקרב צריך רק למנוע מהאויב מלהשיג את מה שבשבילו יצא הבוקר מהמיטה. היום נדבר על אחד הקרבות הכי מרים, מפחידים וקשים של מלחמת יום הכיפורים, בו יצא חיל האוויר לעשות למצרים מה שעשה לה במלחמת ששת הימים, וחזר כשבידו גם ניצחון וגם הפסד.
לטורי הקברניט הקודמים:
- כשמפציץ עם גיבנת ביצע טבח המוני בתל אביב
- המטוס בוער? החזיקו חזק, אני יוצא לכבות אותו
- כך ויתרה ארה"ב על חמקן הקרב הכי מתקדם בהיסטוריה
סיפורנו מתחיל כשנפלו ראשוני הפגזים המצריים על מוצבי תעלת סואץ, וסימנו את פתיחת המלחמה. חיל האוויר הופתע משום שהיה ערוך ומוכן למכה מקדימה, במסגרתה ייכתשו סוללות הנ"מ ושדות התעופה של סוריה ומצרים אה-לה-ששת הימים, והאויב פשוט הקדים ותקף. מאות מטוסי קרב היו מוכנים לפעולה, חמושים בפצצות; עד שהוחלף החימוש בטילים ליירוט האויב התוקף, חלפו שעות יקרות מפז.
פאנטומים של צה"ל יוצאים לדרך צילום: אתר חיל האוויר
בבוקר היום השני למלחמה יצא החיל לדרוס את סוללות הנ"מ במצרים, אך מהר מאוד הוקפא המבצע והמטוסים נשלחו צפונה; רמת הגולן היתה בסכנת כיבוש אויב. וכך נוצר מצב שלא שובשו תשתיות הנ"מ בדרום (וגם הביצוע בצפון היה חלקי ביותר). הטיסה תחת איום טילים מתמשך עלתה ביוקר: בארבעת ימי המלחמה הראשונים איבדנו חמישים וארבעה מטוסי קרב, ושלושים ושישה אנשי צוות נהרגו, נפלו בשבי או נפצעו.
בצהרי ה-14 באוקטובר 1973 המריאו 48 פאנטומים בדרכם לעומק הדלתא המצרית, במסלול שלוקח אותם מעל לים התיכון, במספר נתיבים. הם טסו בשישיות, עמוסים בפצצות MK83, עם מעט טילי אוויר-אוויר להגנה עצמית ומיכלי דלק נתיקים. הדרך ארוכה, והם טסו נמוך, ממש מעל לגלים, היכן שהאוויר צפוף ומנועי הפאנטום זוללים דלק, בעודם מתאמצים יותר כדי להתמיד במהירות גבוהה. אין ברירה; אם יגביהו טוס, יצוצו על מסכי המכ"מ המצרי והשמיים יתמלאו בטילי נ"מ.
פאנטום ישראלי בטיסה נמוכה צילום: ארכיון חיל האוויר
המטרות היו מספר שדות תעופה באזור אל מנצורה וטנטא שבעומק מצרים, בהם הוצבו צוותי העילית של האויב, ולצידם מטוסי מיראז' 5, כוח משלוח שהגיע מלוב. וכל האזור היה מכוסה בסוללות נ"מ, סיורים של מטוסי מיג 21 זריזים והמוני אחרים בכוננות ליירוט. בכל מטרה היו מספר יעדים, ביניהם מסלולי השדה, האנגרים ומבנים אחרים, כשאפילו פצצה אחת שפוגעת במסלול משביתה אותו לכמה שעות - זמן קריטי במלחמת הישרדות שכזו. בנוסף, מכה בעומק המדינה היתה גורמת לאויב להפנות כוחות להגנת העורף, ואולי לצנן קצת את הגיהנום שהשתולל בחזית.
אך בעוד טסים הפאנטומים של צה"ל, כשכל צוות מאמת את מיקומו, מודד ומחכה תוך דממת אלחוט, התחילו להתקבל דיווחים על מיגים שממריאים. עוד ועוד מיגים, כאילו המצרים מריחים שמשהו מתבשל. הפקודה היתה להמשיך בדרך בינתיים, לחתור למגע, להגיע לשדות התעופה ולחורר אותם למרות האיום.
מטוסי מיג 21 ממריאים צילום: beyond russia, sputnik
הצוותים החלו להתקרב למטרות, לזהות יותר ויותר עוגנים קרקעיים שמסייעים לניווט, לספור את השניות לרגע בו יגביהו טיסתם, יטילו את הפצצות ויברחו לפני שיבוא טיל נ"מ. ותוך כדי, ממשיכים לרוץ בקשר דיווחים על פעילות מצרית גוברת.
ולמצרים היתה סיבה לפעול; הם ידעו טוב מאוד מה עומד לקרות.
שיגור טילי S75 נגד מטוסים מקור: cmano
כן, מערכי הגילוי שלהם קלטו חלק קטן מהמטוסים, למרות הכל. הועבר דיווח על 20 פאנטומים שנראה שנמצאים בדרך לשטח מצרי. מפקדי חיל האוויר של מצרים היו בטוחים שזו מלכודת, ובצדק; לא פעם הזניקו מטוסים ליירוט כוח ישראלי, ואז גילו שמדובר בפיתיון וכוח ישראלי גדול בהרבה צץ, סגר עליהם - ולא כל המיגים שהמריאו באותו יום גם נחתו.
ליתר ביטחון הוזנקו 16 מטוסי מיג 21, אך הפקודה היתה לחכות ולראות מה עושים הישראלים, ולהסתער אליהם רק עם יתקרבו מדי למטרות רגישות - למשל, שדה התעופה אל מנצורה. תוך רבע שעה הגיע עוד מידע מהשטח: לא 20 מטוסים נמצאים בגזרה, אלא 60 וזה ללא ספק מהלך התקפה נרחב. אלמנט ההפתעה עף לו בקשת ונחת בפח הזבל; מיד הוזנקו עוד עשרים מיגים, ונוספים נכנסו לכוננות.
רביעיית מיג 21 באוויר מקור: egyptdaily
נוצר מצב בו הפאנטומים טסים ממש בין השיחים ומגרדים את הקרקע, כשהמיגים נמצאים הרבה מעליהם, מוכנים להוריד אף ולצלול באש טילים ותותחים. רק מה? קשה מאוד לנעול ולירות כשהמטרה נמצאת מתחתיך; הקרקע עצמה מחזירה הדי מכ"מ, מה שמבלבל את המערכת. ולכן, לא זוהו כל הפאנטומים בבת אחת.
אך אלו שזוהו, מיד גילו שיש עליהם ערימה של מיגים; מקלטי האזהרה בקוקפיט החלו לצרוח: טילי אוויר אוויר ננעלו על כוחותינו ובעוד רגע יטרפו אותם המצרים כמו פיצוחים. בלית ברירה, לחצו עוד ועוד טייסים על כפתור הפאניק, שגורם להטלה של כל מה שמתחת לכנפיים פרט לטילי אוויר אוויר. כך היו אווירודינמיים יותר, מהירים יותר ופנויים לתמרון; קרב אוויר עצום בגודלו עמד להתחיל.
פאנטום בכוונת של מיג מצרי מקור: egyptdaily
הדממה נשברה כשעוד ועוד צוותים דיווחו שהם נכנסים לקרב עם מיגים, כלומר זונחים את משימת ההפצצה. אל הקרב נכנסו גם גל נוסף של מטוסי חיל האוויר ומקהלה שלמה של מיגים שהמריאו כתגבורת. השמיים נצבעו בפסי התאבכות מנועים ופסי עשן טילים, עת התגוששו כ-100 מטוסים של חיל האוויר עם כ-60 מצרים.
בקרב הופלו חמישה מיגים, ושני פאנטומים; האחד מאש אויב והשני מירי בשוגג של מטוס נשר ישראלי. הוא השתולל על פני שטח עצום במשך יותר מחמישים דקות, נצח וחצי במונחי קרב אוויר. ולא רק; גם לאחריו התמודדו צוותי הפאנטומים עם אתגר עצום - חזרה לבסיס בשלום לאחר ששרפו את רוב הדלק על תמרונים חריפים.
מטוס נשר ישראלי בכוונת של מיג 21. שימו לב לפינת התמונה, הנשר בעצמו רודף אחרי מיג מקור: egyptdaily
ומה על שדות התעופה? המטרות שלשמן התכנסנו? רק פאנטומים בודדים בכלל הגיעו למצב הטלה וזרקו פצצות. הנזקים לשדות היו זניחים ביותר - אם כי שני מיגים הושמדו על הקרקע. על הנייר, היה מנצח אחד לקרב אל-מנצורה, וקוראים לו אל קוואט אל גאוויה אל מאסריה; חיל האוויר המצרי.
והמצרים חגגו את הניצחון הזה כאילו זכו בלוטו חודש ברצף: פוליטיקאים וכלי תקשורת שפכו שבחים, משאית של מדליות עברה בין 13 היחידות המצריות שהשתתפו בלחימה, ויום חיל האוויר המצרי הרשמי הועבר לתאריך בו נערך הקרב.
נשיא מצרים סאדאת מבקר בבסיס צבאי, מעליו מטס הצדעה של רביעיית מיגים מקור: egyptdaily
חיל האוויר הישראלי חזר מאל-מנצורה מותש ופצוע. המצרים אמנם איבדו יותר מטוסים, אך נגרם נזק שולי לתשתיות שלו. לעומתו, צה"ל אולי איבד רק שני מטוסים, אך שרף דלק, בזבז חימוש ולא השיג דבר. ולא רק, גם נתן למצרים שיעור חשוב בזיהוי מהלכים של ישראלים. עקרונית, אפשר לומר שהקרב נגמר פחות רע משהיה יכול: גיחה לטווח ארוך, עם פאנטומים שנכנסו לקרב אינטנסיבי עם אויב בעל יתרון של גילוי מוקדם, בזירה עם תשתיות נ"מ ועם כזו מגבלת דלק? אם לא היו הצוותים כה מעולים, היינו מאבדים בקלות טייסת שלמה.
אך עדיין, סיפרו המשתתפים בו, היה זה קרב מטלטל. חישבו על כך - טייסים נמצאים כל הזמן בהאזנה; אחרים מזהירים אותם מפני אויב שמתיישב להם על הזנב ואף מנחים אותם לאן להתחמק, מבנים מדווחים על הפלות ופגיעות, וזה מה שעשה את אל-מנצורה לכה מפחיד: הצוותים שמעו איך עוד ועוד מהם מוותרים על המשימה, כדי להימנע מחיסול ולהדוף את המיגים המיירטים שפשוט מילאו את השמיים.
פאנטומים של טייסת "האחת" מקור: מארכיון בטאון חיל האוויר
הוסיפו לכך את הפחד הטבעי שבלחטוף טיל באגזוז בדרכך חזרה הביתה: באותו השבוע זה קרה לשני צוותי פאנטום אחרים. ולסיום, ישנה הזווית האישית; מדובר בלוחמים שמכירים זה את זה, ואתה בעצם שומע איך החברים שלך חוטפים. למשל, טייס אחד צעק שהמטוס שלו בוער (בפועל, לא בער והיתה שם אבחנת נזק שגויה), ואחר נטש פאנטום פגוע וכשנמסר לו ששולחים לו מסוק, אמר בקשר שאין טעם כי המצרים כבר מתאספים ומחכים לו למטה, ורק ביקש שימסרו ד"ש לאשתו.
בשורה התחתונה, צה"ל הפסיד בקרב ההוא, אף שגבה מהאויב יותר אבידות. כאמור, קרב הוא לא כדורסל והמנצח הוא לא זה שקלע יותר, אלא זה שהשלים את המשימה שלו.
פאנטומים עם מטען פצצות נערכים להמראה צילום: ארכיון חיל האוויר
אך חיל האוויר למד מהמקרה והצליח להלום באויב עד שניצח במלחמה. ולא רק: פותחו בישראל טכניקות לשיבוש מערכי נ"מ בסביבה עשירה באיומים, שנחשבות להברקה עולמית. פחות מעשר שנים לאחר קרב אל-מנצורה יצא צה"ל למלחמת לבנון הראשונה - בה חוסל כל הנ"מ הסורי בבקעת הלבנון תוך פחות מיום, והופלו 23 מטוסי אויב עם אפס אבדות לכוחותינו (מבצע ערצב 19 האגדי, עליו אספר בטור מיוחד משלו).
עד היום, מודים המצרים שצה"ל ניצח במלחמה, אך מדברים בגאווה על חיל האוויר שלהם - שאיבד הרבה מטוסים ובכל זאת הצליח לשבש את פעילותנו בשטחו, ולהכתים את דימוי הכוח הבלתי מנוצח שנוצר לחיל האוויר הישראלי לאחר מלחמת ששת הימים. ואכן, אין כוח בלתי מנוצח - רק כוח שנערך טוב יותר, ושומר על עליונות מודיעינית, טכנולוגית ואנושית. ולשמחתנו - כבר שנים רבות שהכוח הזה הוא משלנו. טיסה נעימה!
לטורים הקודמים בנושא מלחמת יום הכיפורים:
