"כולנו צריכים להיות ספקנים יותר לגבי מידע שנשלח אלינו"

בזמן השיחה עם אנדריאס מונרוי־הרננדז הוא מניח חתול וירטואלי ג'ינג'י על ראשו וממשיך לענות על שאלות באין מפריע. עוד יום עבודה אצל המדען הראשי של סנאפ. "איך למשוך אנשים להשתמש בטכנולוגיה זו ה־שאלה", אומר מונרוי־הרננדז בראיון ל"כלכליסט". "חלק מהתשובה היא לוודא שהטכנולוגיה מסייעת למשתמשים לבטא את עצמם. אם הכלי גמיש מספיק ומאפשר לאנשים לראות או לבטא את עצמם בדרכים חדשות, הם יימשכו אליו".

למונרוי־הרננדז וסנאפ יש משימה לא פשוטה. לחברה שעומדת מאחורי אפליקציית סנאפצ'אט היתה התחלה מזהירה, אך מאז הקמתה ב־2011 היא סובלת מהעתקות שיטתיות בידי פייסבוק ומחפשת כל העת דרכים למצב את עצמה כמעצמה של מציאות רבודה (AR). כדי להגיע לשם, בחברה מטפחים לאורך השנים פילוסופיה של חדשנות.

אנדריאס מונרוי הרננדז צילום: andresmh

דוגמה ליישום של הפילוסופיה הזאת ניתן היה לראות השבוע, כאשר סנאפ רכשה את הסטארט־אפ הישראלי Voca.ai, שמפתח נציגי מכירות וירטואליים מבוססי בינה מלאכותית.

"ברור שבהתחלה זה יותר מורכב, אבל גם בתעשיית המחשבים נתקלו בכך. בשנות השבעים היה מאוד קשה לאנשים לבטא את עצמם באמצעות מחשבים. היום זה מאוד פשוט. עם תוכנות כמו פוטושופ אפשר ממש לבטא את עצמך. רואים את האימוץ של הטכנולוגיה, כיצד הוא מתרחש לאורך הזמן שוב ושוב. טכנולוגיה לעיתים מתחילה ככלי לאנשי מקצוע או לסביבה מקצועית מתוחכמת מאוד, למשל מכונות הדפוס. אבל היום לכל אחד יכולה להיות מדפסת בבית וכל אחד יכול להדפיס הזמנה למסיבה", הוא אומר. "גם עם AR אפשר להגיד שזה כבר מתרחש, ולאנשים יש כבר AR על המכשירים האישיים שלהם. דבר ראשון הם מתחילים עם משהו פשוט כמו פילטרים, חתול על הראש, אחר כך הם עושים משהו מטופש לפנים שלהם ואולי מאוחר יותר אפשר להתחיל לעשות דברים יותר מורכבים. אלו צעדי תינוק".

כחלק מהניסיון לפצח את שאלת הביטוי העצמי, יזמו בסנאפ בשיתוף עם מעבדת מייקרוסופט ו־BBC R&D אתגר קריאטיבי וירטואלי שבו השתתפו 11 צוותים מאוניברסיטאות משמונה מדינות, בהן וירג'יניה טק, קרנגי מלון והמרכז הבינתחומי בהרצליה. "אחד הדברים שאנו מנסים לעשות כחלק מהאינטראקציה עם האקדמיה הוא לטפח קהילה של אנשים שמתעניינים בנושאים שאנחנו סקרנים לגביהם. הקהילה הזו נוטה להיות מאוד רב־תחומית, ככל שיש יותר אנשים יש יותר רעיונות, ורצינו לראות היכן הם יכולים לחדש. מציאות רבודה הוא תחום צעיר מאוד ולכן קהילה רחבה חשובה מאוד להתפתחותו".

אתם עובדים עם משתתפים מכל העולם. איך מפתחים טכנולוגיה שתשמש תרבויות שונות?

"אנחנו חושבים על המציאות הרבודה כלוח חלק ומנסים להבין איך אנשים מפרשים את הטכנולוגיה ואיך ימנפו אותה בדרך שלהם. הרעיון הוא פשוט לתת לאנשים לעשות עם הכלים האלו מה שהכי נכון ומתאים להם, לתרבות ולנטייה שלהם. חלק מהמשיכה שלנו באתגר הזה היה לדבר עם אנשים מרקעים שונים. יש אלמנטים רבים במציאות רבודה שהרגשתי שחסרים. הבנתי שמציאות רבודה היא לא רק המעבר משני ממדים לשלושה, אלא גם צריך לחשוב איך העולם הפיזי הוא חלק מהעולם הווירטואלי ואיך חפצים ווירטואליים צריכים להגיב אם למשל מזג האוויר או קצב הלב שלך משתנים. אני חושב שככל שהתחום יתפתח נראה יותר השפעה כזאת".

פוקימון דונט גו

שיאו של האתגר היה אמור להיות בקיץ האחרון, בכנס השנתי של ACM למדיה אינטראקטיבית, הפעם בברצלונה. אבל כמו בערך כל תוכנית מהשנה האחרונה, נגיף הקורונה שיבש גם את זו — והכנס כולו התקיים וירטואלית. המרחק לא שינה הרבה מהעבודה של סנאפ עם הצוותים, אך כן גרם למונרוי־הרננדז והצוות שלו להעריך מחדש חלק מהעבודה. "עוד קודם לכן חשבנו על הרעיון של שיתוף חוויות מיקום. המכשירים שלנו מתוכננים לאינטראקציה מרחוק, ואם תסתכלי על הטלפון שלך מרבית העיצובים שם הם במחשבה על ריחוק, הודעות, אפליקציות וכדומה. אחד הדברים שחשבנו עליו לפני המגיפה היה איך נתמוך באינטראקציה לא רק רחוקה אלא גם פנים מול פנים. מהרגע שמהגיפה פרצה, תהינו אם זה בכלל נושא שצריך לבחון כי אנשים שומרים על ריחוק. אחד הדברים שהבנו שהוא אולי אנחנו לא מנהלים אינטראקציה במשרד או בלימודים, אבל אנחנו עוד יותר פנים מול פנים עם אנשים כמו שותפים לדירה או משפחה. ראינו שאנשים מחפשים יותר כלים לאינטראקציה כמו לוחות משחק. זה עזר לנו לחשוב על הנושא בצורה חדשה".

לאורך השנים בנה מונרוי־הרננדז פלטפורמות שבהן משתמשים מיליוני אנשים, אם בעבודתו ב־MIT או במעבדת מיקרוספט. מ־Scratch, קהילה מקוונת עטורת פרסים שעוזרת לילדים ללמוד תכנות בחינם; דרך Calendar.help, מוצר החישוב האנושי הראשון של מיקרוסופט; ועד Sana, אפליקציית בריאות שנועדה לסייע לאחיות בזמביה. הוא הוכתר אחד מ־35 ממציאים מתחת ל־35 על ידי MIT Technology Review, אחד אנשי הטכנולוגיה הלטינים המשפיעים לפי CNET, זכה בפרס המדיה הדיגיטלית היוקרתי של מק'ארתור, שימש עמית חוקר בהרווארד וחבר סגל אקדמי באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון. בקיץ הקרוב הוא צפוי להצטרף למחלקת מדעי המחשב בפרינסטון.

"עשיתי פרויקטים בתחום הרפואה ופרויקט בחינוך שנועד לסייע לילדים לבטא את עצמם. היו לי פרויקטים שהתעסקו באופן שבו אנשים ותנועות פוליטיות משתמשים ברשתות חברתיות בעתות משבר, וגם דברים יותר היתוליים כמו מה שאני עושה בסנאפ. אני מוצא לכולם מכנה משותף, למרות שמבחוץ זה אולי יראה אחרת".

המכנה המשותף הזה הוא מה שמכונה מחשוב חברתי (social computing), או בניית טכנולוגיות שמסייעות, תומכות ומעודדות אנשים לשתף פעולה. "דוגמה קלאסית היא ויקיפדיה", הוא מספר, "לפני שהיא קמה, הרעיון שחבורת זרים ישתפו פעולה כדי לכתוב את האנציקלופדיה הגדולה ביותר היה לא נתפס. עכשיו זה קורה וחלק מהסיבה לכך היא שהטכנולוגיה הורידה את רמת החיכוך. לפני הטכנולוגיה היית צריכה להתכנס בחדר ולעבוד במשך שנה. היום אפשר לעשות עריכות קטנות כל הזמן ולהיות חלק מקהילה גדולה הזו".

את מעבדת המחקר של סנאפ הוא מנהל מאז 2017. "אני רואה את המציאות הרבודה ככלי חדש לביטוי עצמי, שמאפשר לנו לעשות מה שלפני כן לא עשינו, בין אם זה קשור ליצירתיות, למידה, ביטוי פוליטי וכל התפתחות אישית אחרת שאנשים עושים. הכל חלק מאותו הרצף".

איך אתה רואה את העתיד של המציאות הרבודה?

"אני חושב שהוא מגוון כמו יכולת הביטוי האנושית. ראיתי הדגמות מחברות שונות שמפתחות כלים של מציאות רבודה לסביבות עבודה. למשל הוראות הפעלה במציאות רבודה. בצד הביטוי העצמי ראינו דברים כמו אנשים שיוצרים הזמנות למסיבה שלהם או סרטים קצרים. כעת נשאלת השאלה איך אנחנו מאפשרים לכל אחד לעשות את הדבר הזה, שנראה דברים מהעולם המקצועי גם בעולם החובבני".

כשנשאל על האפשרות שמשתמשי סנאפצ'ט יאמצו טון יותר פוליטי כמו רשתות חברתיות אחרות, מונרוי־הרננדז מזכיר את תיאוריית החתול החמוד של איתן צוקרמן. "לפי צוקרמן, כל טכנולוגיה שיכולה לשמש כדי להעלות תמונה של חתול חמוד יכולה לשמש גם בשביל ביטוי פוליטי. רק כשאת מרגישה מספיק נוח עם טכנולוגיה כדי לעשות משהו שגרתי כמו להעלות תמונה של החתול שלך, אז תרגישי שאת יכולה להשתמש בה למגוון רחב של דברים בחייך. חלק מהמחשיבה מאחורי מה שחוקרים עושים היא לחשוב ברצף הזה - מרציני לכיף מכיף ליצירתי".

לדברי מונרוי־הרננדז, אחד הדברים הכי חשובים בהתפתחות הטכנולוגיה הזו היא רמת ההבנה ויכולת השימוש של הציבור. "חלק מתפקידנו הוא לשמש כמחנכים, לסייע לאנשים לחשוב בצורה יותר ביקורתית. כשאני חושב על זה אני חושב על דבר כמו פוטושופ. בשנות השמונים התחילו לערוך תמונות וכולנו נדרשנו להיות מודעים לכך שעריכת תמונות היא דבר אפשרי. כדאי שכולנו נהיה יותר סקפטיים או אנליטיים לגבי האופן שבו מידע מועבר", הוא אומר. "תמיד יש את הגבול החדש של מה שאפשר לערוך. פעם היתה חותמת המלך, ששימשה הוכחה לאמינות של מכתב. המירוץ להתפחות טכנולוגית הוא בלתי פוסק. אנשים כל הזמן צריכים להמשיך להיות מודעים לכך שהמידע שהם מקבלים הוא לא בהכרח המידע שנשלח".

מה מפתחים בישראל

את הצוות הישראלי שהשתתף באתגר הובילו חברי סגל וסטודנטים מהתואר השני באינטראקציית אדם-מחשב HCI בבינתחומי הרצליה ד"ר יונתן גירון ועדו ולד, בליווי פרופ' דורון פרידמן מהמעבדה למציאות מתקדמת וד"ר אורן צוקרמן המעבדה לחדשנות במדיה. איתם עבדו שישה סטודנטים מהמחלקות השונות. הצוות הציג דמות וירטואלית בשם קוטג'. "עניין אותנו הפוטנציאל באינטראקציה בין אובייקטים פיזיים, וירטואליים ומשתמשים", סיפר ולד ל"כלכליסט". "חיפשנו דרך לתקשר מערכת מאוד מורכבת באמצעות סיפור, איזושהי דמות ומתווך לשליטה. במערכות בית חכם למשל יש בעיה שהן מייצרות תחושת ניכור, משום שהדברים מתרחשים בניתוק מהמשתמש. אבל כשהמערכת מספרת על עצמה יותר, והקשרים בה ברורים, זה מעצים את תחושת השליטה ואת החוויה הכללית של המשתמשים".

צוות Cottage: סטודנטים בתואר שני HCI שעבדו על הפרויקט יחד עם צוות בינלאומי של Snap. מימין לשמאל - דפנה אבולעפיה, דן פולק, פז רוטשטיין, ד"ר יונתן גירון, שירה צ׳רנינסקי, עדו ולד, עדי גלעד טאודי לומינץ צילום: IDC הרצליה

גירון מוסיף: "ברגע שהאובייקט מגיב ומייצר תקשורת רציפה עם המשתמש יש מערכת יחסים הדדית. התחום בחיתוליו, אך ברגע שתצא טכנולוגיה שתהיה מתאימה לשימוש המוני ברמת חוויית המשתמש, תיווצר שכבה חדשה של מציאות".

אומרים את זה כבר עשור.

"האתגר אדיר", מוסיף ולד. "זה לא כל כך פשוט לגרום לאנשים לשים משקפי AR, אפילו אם הם עובדים מושלם. זה לא מעבר לפינה. אבל אתגרים כמו אלה של סנאפ נותנים תחושה שזה מתקרב".