כשיורד גשם כולם צריכים להירטב

במשרד האוצר, כך נראה, כמה פקידים בכירים מתחילים להחליף דיסקט. אם באגף הממונה על השכר, שאמון על תגמול עובדי המגזר הציבורי, באמת מתכוונים להוציא לפועל את הצעדים שנחשפים בכתבה, הרי שהוא בהחלט בכיוון הנכון. כבר כמה חודשים נדמה שבכל הנוגע לתחום השכר, ישראל נחלקת בעצם לשתי

במדינה א' אפשר למצוא את עובדי ויטה פרי גליל, ועוד אלפי עובדים בתעשיית ההייטק, שאיבדו לאחרונה את מקום עבודתם. נוסף על כך ניתן למצוא שם עשרות אלפי עובדים שאיבדו בן לילה 10%–15% משכרם. מנגד, במדינה ב' אפשר למצוא את עובדי המגזר הציבורי: מחברת החשמל עד משרד הביטחון, ממורים עד פקידים במשרדי הממשלה. אצלם העסקים כרגיל - אין קיצוצים ואין פיטורים. שם מודאגים עכשיו יותר מהשאלה - מה לעשות בחופשת הפסח.

במשבר הקודם הוכיח בנימין נתניהו כשר אוצר, שכשהוא רוצה הוא יכול: כך נכפה על עובדי המדינה מה שכונה "מענק עידוד הצמיחה", שבמסגרתו קוצץ שכרם מדי חודש. במשבר הנוכחי הם לא תרמו ולו שקל אחד. ואם כבר מדברים על תרומה, הנה עוד רעיון שראוי לשקול: כזכור, ב־2003, בשיא המשבר בקרנות הפנסיה הוותיקות, באה המדינה והלאימה אותן. לאחר ההלאמה ניחתו לא מעט גזרות על עשרות אלפי עובדים במדינה א', שחסכו בקרנות את מיטב כספם מדי חודש.

ומה בנוגע לפנסיונרים של המדינה השנייה? אותם אלפי קצינים ונגדים לשעבר, שפרשו לפנסיה בגיל 45 וחיים ברווחה גדולה. ומה בנוגע לאפנדים של חברת החשמל, שהגמלה החודשית שלהם רק עולה מדי חודש? מדוע שהמדינה לא תשלח ידיה גם לעברם ותודיע גם להם שעליהם להשתתף בתוכנית ההבראה הלאומית ולוותר על חלק מהפנסיה החודשית. אפשר לעשות זאת במדרגות, כפי שמקובל במגזר הפרטי. לפי הערכות, התחייבויות המדינה לפנסיה תקציבית מסתכמות בלא פחות מ־400 מיליארד שקל, כך שכל אחוז שייחסך שווה לא מעט.

צעד כזה ראוי במיוחד לאור העובדה שרבים מהפנסיונרים של המגזר הציבורי מקבלים פנסיה מינימלית, ושבהם לא צריך לגעת. מהלך כזה יהווה גם מבחן עבור עופר עיני - אם לנגד עיניו עומדת טובת המשק או, כפי שמקובל בהסתדרות לדורותיה, טובתם של כמה ועדים מדושנים, שידיהם מונחות על השאלטר.