הכלכלה הפלסטינית: מסע קניות לפסח

לקראת חג הפסח מפרסמים העיתונים, וגם רשתות השיווק, השוואות מחירים של סל מוצרים בסיסי. אף אחד, באופן טבעי, לא בודק את אפשרות הקנייה הזולה ביותר בסביבה: שופינג ברמאללה.

בשבוע שעבר נסעתי לסופרמרקט הגדול בעיר כדי לעשות שם קצת קניות לחג. לרוב מכריי זה נראה מסוכן

באוטובוס קטן, לא ליד נשים

מסע הקניות מתחיל באוטובוס קטן, עם 20 מושבים, שמחכה בתחנת האוטובוסים הגדולה של שער שכם בירושלים. לכל האוטובוסים הערביים במזרח העיר מראה אחיד: הם חדשים יחסית, מתוצרת מרצדס, צבועים בלבן עם פסים ירוקים, ועליהם שלטים עם יעדי הנסיעה - עיסאוויה, אבו טור, סילוואן, בית חנינא. גם המחיר ליעדים בתוך העיר אחיד: 3.50 שקלים. נסיעה לרמאללה עולה יותר, 6.50 שקלים. אין מועדים קבועים לנסיעות, ולמרות התחנות הרשמיות, האוטובוסים עוצרים לכל מי שמרים יד לאורך הדרך ומורידים כל נוסע היכן שהוא רוצה. מקומות העצירה מכונים בשמות עממיים: "רהיטי ג'ולני" (חנות גדולה במרכז שעפאט), "גן עדן" (חנות ירקות בבית חנינא) וכן הלאה.

כמו בתחבורה הציבורית בשכונות החרדיות של ירושלים, גם באוטובוסים הפלסטיניים גברים אינם יושבים ליד נשים, ואם יש בעיה מתחלפים במקומות. רבים מהעולים לאוטובוס מברכים את הנהג והנוסעים "שלום עליכם", והנוסעים ממלמלים בתשובה: "עליכם השלום".

חלק גדול מהדרך עובר בסמוך לתוואי הרכבת הקלה, לצד אתרי העבודות שבהם מניחים את הפסים. לאורך הנסיעה אפשר בנקל להבחין בין בתי הערבים ובתי היהודים. סגנון הבנייה הוא רק סימן היכר אחד; מכלי המים מפלסטיק שחור וצלחות הלוויין על גגות בתי הפלסטינים הם סימנים נוספים.

הסופר של הקניון הכי יקר בשטחים

הנסיעה בתחבורה ציבורית לרמאללה חלקה לגמרי, וגם במחסום קלנדיה האוטובוס לא עוצר. את מערכת הביטחון הישראלית לא מעניין מי עוזב את ירושלים ונכנס לשטחי הגדה; החיילים במחסום מתעניינים רק במי שרוצה להיכנס לישראל.

אחרי המחסום, הנוף משתנה באחת. מהומה, פקקים וצפיפות, כביש משובש, לכלוך, מוניות צהובות קטנות. זהו השוק של מחנה הפליטים קלנדיה. בהמשך הכביש, בצפון רמאללה, מחנה הפליטים מתחלף ברבי קומות ובתי פאר. במרכז השכונה הצפונית נבנה קניון פלאזה, הקניון הגדול - והיחיד עד כה - ברשות הפלסטינית.

בקומה הראשונה של הקניון שוכן סופרמרקט בראבו. הוא מוכר בעיקר מוצרים מתוצרת ישראל, ודומה בכל למרכולים של הרשתות הגדולות בישראל. בין המדפים בחרתי באקראי כמה מוצרים בסיסיים, והשוויתי את המחירים לאלה שבסניף אחת הרשתות בירושלים. ההבדלים ברורים: פערים של 10%-50% במחירים בין ירושלים לרמאללה.

בפועל, ההבדלים גדולים עוד יותר: הסופרמרקט אמנם אינו מהזולים בירושלים, אבל הסופר בקניון ברמאללה הוא אחד המקומות היקרים בשטחים. בדרך חזרה, בתור הצפוף במחסום קלנדיה, פגשתי פלסטיני שאני מכיר שנים רבות, ושעובד במסעדה בירושלים. רק מעטים קונים בקניון ברמאללה, הוא סיפר. "איפה אתה קונה?", שאלתי. "אני בכלל לא קונה ברמאללה. כולנו קונים רק אצל רמי לוי בירושלים".