תנו לאובמה להציל את לבייב

1. הטייקונים לא רוצים חילוץ

מנכ"ל בנק אוף אמריקה קנת לואיס הפתיע לפני כעשרה ימים בהצהרה מקוממת למדי, שלפיה הוא "מתחרט על כך שהבנק קיבל סיוע נרחב כל כך מהממשל הפדרלי". בנק אוף אמריקה קיבל עד כה מהממשל הזרמת הון של 45 מיליארד דולר במסגרת תוכנית החילוץ למגזר הפיננסי,

ללואיס יש סיבה טובה להתחרט. עכשיו, כשהכסף בקופה ומניות הבנק שילשו את שוויין מהשפל שצנחו אליו לפני חודש, לואיס מגלה פתאום שיש לו בוסים חדשים שגם צריך לעבוד בשבילם. מתברר לו שהממשל האמריקאי, בחוצפתו, לא סתם פיזר כסף - הוא גם דורש להתערב בנעשה בבנק. ומילא ההתערבות בבנק, הוא גם רוצה להתערב בגובה השכר ובגודל הבונוסים שהמנכ"ל עצמו לוקח הביתה.

אחרי שקיבל את הכסף לואיס הבין את מה שאנשי העסקים בארץ מעדיפים היום לשכוח בעודם מתחננים לעזרה ממשלתית. ממשלות אינן ארגוני צדקה. הן לא מחזיקות לך את היד כשקשה, מזרימות הון ואחר כך משחררות אותך להמשיך בדרכך. כל שקל מהרגולטור הוא מוט היגוי להשפיע אחר כך מרחוק על מהלכי החברה.

כשהשווקים גואים והעסקים פורחים, אנשי העסקים ישמחו להסביר כמה הם מתעבים רגולטורים. הם מאשימים אותם בהתנהגות בריונית, באי־הבנה, בחוסר הקשבה, בהפרת הסכמים ובחוסר יכולת להבחין איפה עובר הגבול שבין הסמכויות שלהם לבין החופש הניהולי. רובם לא יגידו את כל זה בפומבי, מחשש לרכישת אויבים במקומות הלא נכונים, אבל לרוב הם צודקים. התערבות יתר של ממשל משבשת את כללי המשחק, לא רק בתקופות טובות אלא גם בתקופות קשות. הטייקונים אולי רוצים עכשיו סיוע מהמדינה כדי להחזיר את החובות שלהם, אבל ביום שלמחרת, כשהרגולטורים יבקשו מהם להפחית שכר או להימנע מפיטורים, הם ייזכרו עד כמה הם אוהבים את השוק החופשי.

2. הציבור לא רוצה לחלץ

גם למשקיעים המוסדיים, המנהלים את כספי הפנסיה של הציבור, יש סיבה טובה להעדיף את השוק החופשי. לשוק הזה יש כללים מאוד ברורים, שמוכרים היטב לכל השחקנים במגרש. והכלל הבסיסי קובע שכאשר חברה אינה יכולה לעמוד בזמן בהחזר חובותיה, היא למעשה נהפכת לשייכת לבעלי החוב, ובהם גם מחזיקי איגרות החוב. בעלי המניות, לרבות בעל השליטה, נמצאים בעמדת נחיתות.

זו יכולה להיות שעתם היפה של המשקיעים, שיוכלו סוף סוף לראות מי מהטייקונים שוחה עירום בבריכה ואינו מסוגל לעמוד בהתחייבויותיו. המשקיעים צריכים פשוט לדרוש את פירעון החוב שלהם במועד, או לחלופין לקבל תמורתו מניות. בעלי השליטה אולי לא יאהבו להיפרד מהמניות שלהם אבל זה הפתרון העדיף, גם להם וגם לציבור, לעומת האלטרנטיבה של עשיית עסקים עם הרגולטורים. אמריקה היא ההוכחה הכי טובה לכך.

3. והממשלה לא צריכה לחלץ

ראשי הממשל והרגולטורים בישראל נושאים עיניהם לאובמה, הקוסם שמלאים בנקים, מזרים כספים, בונה תוכניות חילוץ, מפטר מנכ"לים ומראה לכולם מי הבוס החדש בעולם העסקים. אלא שהמציאות מגלה שכאשר הכסף מתחיל לצאת מהקופה הציבורית, קשה לעצור את השיטפון.

לפי נתוני בלומברג שפורסמו בשבוע שעבר ב"כלכליסט", הממשל כבר הוציא סכום עתק של כ־4 טריליון דולר בניסיון לחילוץ המשק, אךההתחייבויות שנטל על עצמו עלולות להזניק את הסכום למספר הבלתי נתפס של 13 טריליון דולר. הממשל הישראלי אינו רוצה להגיע למקום הזה. הוא לא צריך להוציא שקל מכיסו כדי לחלץ טייקון זה או אחר, בטח לא בדרך של ערבויות ללא הפקעת נכסים בתמורה.