מנצלים את הבכירים לבריחה מהקשיים
שכר הבכירים מרגיז ומעוות, אך כדי להיאבק ביוקר המחיה יש לנקוט מהלכים אמיצים ולא פופולריים
כמו בסצנת מכירה פומבית הופכית, התחרו ביניהם שר האוצר משה כחלון ויו"ר ועדת הכספים משה גפני במירוץ "מי יחתוך יותר בשכר הבכירים במגזר הפיננסי?" - מחזה שאינו מוסיף כבוד לבית הנבחרים, אך מוסיף טעם רע להליך קבלת ההחלטות במשק ומשרת את הביקורת על הרגולציה בישראל. אין נושאים רבים שזוכים להסכמה גורפת בכנסת, אך בנושא שלפנינו ימנים, שמאלנים וציונים - כולם מסכימים שיש להגביל את שכר הבכירים במערכת הפיננסית.
הממשלה הנוכחית מתהדרת בכך שהיא הראשונה שעתידה להציב תקרה לשכר הבכירים. אלא שהיוזמה נולדה דווקא בתקופת כהונתו של יאיר לפיד כשר אוצר, שביקש בזמנו להגביל את שכר הבכירים במגזר הפיננסי ל־3.5 מיליון שקל בשנה. לפיד לא הספיק לסיים את המלאכה, וכעת הפוליטיקאים עטים על ההזדמנות כמוצאי שלל רב, וכל אחד מציע לקצץ יותר מקודמו.
המנכ"לים הרוויחו את העליהום ביושר
אין מה לומר, בכירי המגזר העסקי הרוויחו את המאבק בשכרם ביושר. גם אם מדובר בחמישה או שישה תפוחים רקובים בלבד, וגם אם בשנה האחרונה ניכרת התמתנות בשכר הממוצע של בכירי המערכת, עדיין גרף העקומה של שכר הבכירים בעשור האחרון לעומת השכר הממוצע במשק מדאיג. בכירי המגזר העסקי לא השכילו לקרוא את המפה, ולראות את השחיקה בשכר העובדים שלהם מול יוקר המחיה; לא השכילו לראות את הפער האדיר בין שכרם להלך הרוח הציבורי; ובעיקר לא השכילו להנמיך את הלהבות כשברחוב כבר היה חם מספיק. נשמעו איומים המזהירים מפני בריחת מנהלים טובים מהמגזר הפיננסי לאור ההגבלות הצפויות, אולם עד היום לא הוכח הקשר בין שכר לביצועים - במגזר העסקי בכלל ובמגזר הפיננסי בפרט.
הדיון אתמול בוועדת הכספים על שכר הבכירים צילום: עמרי מילמן אך עם זאת, השימוש הציני בשכר המנהלים כלחם להמונים מקומם. חברי הכנסת עושים בנושא שימוש כדי להציג את עצמם כגיבורים שלא מפחדים מהטייקונים, ונלחמים בפערים החברתיים שנפערים לרווחה.
המאבק בשכר הבכירים כמכבסה
שכר הבכירים מעוות ומקומם, אך הדרך מכך ללהפוך אותו לדגל של המלחמה בפערים החברתיים היא ארוכה ורצופה במעטה של ציניות ועלבון כלפי הציבור. הפערים החברתיים הם תולדה של יוקר המחיה, שהפך לנטל גם על מעמד הביניים ומקורו בייקור שירותים ציבוריים כארנונה, בריאות, חינוך ודיור, לצד ייקור עלויות מחיה שמספק המגזר הפרטי כמו מזון, פיננסים ותחבורה. הפערים החברתיים במשק הם תולדה של עיוותי מס בין שכירים שכל הכנסתם היא מעבודה, לבין בעלי נכסים והון שנהנים מהקלות רבות ולרשותם עומדים תרגילי מס וערוצי מילוט ממס בחסות החוק.
קל להתעסק בשכר הבכירים וכך להסיט את תשומת הלב מנושאים אחרים שדורשים טיפול ויכולים לתרום לצמצום פערים. גפני, שקורא להגבלת שכר הבכירים, לא מוכן להילחם בהון השחור בישראל, וכחלון לא מעז להילחם כדי להטיל מס ירושה - כלי אפקטיבי לצמצום פערים. אז הפוליטיקאים לא יכולים להסביר לנו שבאמצעות המלחמה בשכר הבכירים הם נאבקים לצמצום הפערים בחברה ושהם לא מפחדים מטייקונים.
הצמדת שכר הבכירים לשכר העובדים תצמצם את הפערים ותעביר מסר חברתי נכון, אך לצערנו היא לא תפתור את הבעיות העיקריות של יוקר המחיה והפערים בחברה שזקוקים לצעדים אמיצים מזה. צמצום פערים כרוך בפגיעה באוכלוסיות שעובדות בשחור, בהטלת גזירות על בעלי הון, פתיחת שווקים לתחרות, הטלת מסים פרוגרסיביים ומתן תקציבים לרווחה, בריאות ותחבורה ציבורית. אז להיות גיבור על שכר בכירים זה לחלשים.
